אני יודעת שזה נושא חרוש..
ובכל זאת אני אכתוב כי אני צריכה פשוט להוציא את זה ממני..
אני מעריצה, (או אולי מתוסבכת בשפה של העם) כמה בנות, רובן שנתיים מעלי..
אחת במיוחד.. אני ממש רוצה איתה קשר.. אבל ממש רוצה.. כל היום חושבת עליה, ומנסה לחשוב מה ייצור אינטראקציה בייננו.. וזה כבר מטריד אותי ממש.
יש לנו איזה קשר של היי וביי אם יצא לי לראות אותה..
אני רוצה איתה קשר רציני ואמיתי כבר בקטע משוגע..
הלוואי שהיא תפנה, תיפתח איזה קשר.. נדבר.. משו..
מה אפשר לעשות? תעזרו לי.. זה מטריד אותי 24/7
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
10 תגובות
היי תקשיבי סורי שאני אומרת אתזה ככה אבל זה גרוע ואפילו מאודדדד.
אני חושבת שגם אם יהיה לך דרך לקשר יותר טוב,
אל תעשי אתזה לעצמך מנסיון. את אחרי זה תיתחרטי עלזהץ עדיף להישאר בקשר של היי ביי או אפילו אתזה לא. אבל תיזהרי.
סורי כל האיחור..
אבל חשוב לי לדעת למה את חושבת ככה???
וואי מוכר ממש:-) לא ברמות שמטריד כל היום, אבל כנ שמאוד מאוד רוצה קשר..
היי לך,
את ממש חמודה!
אני מציעה לך לבוא אליה בצחוק כזה ולשאול אותה בשלומה ולהתחיל ליצור שיחה מעצמך.
כמובן שאת צריכה לבוא אליה שגם לה יש מצב רוח ולא לבוא אליה כשהיא לא הכי במיטבה…
תנסי גם לחפש איזה שהוא משהו משותף שיש לכם… בדר"כ מה שמושך (לצערי גם אצלי..) זה דברים עצובים…
פגשתי בקעמפ מישהי חמודה ממש, נגשתי אליה, והגענו לדבר על זה שסבתא שלי נפטרה, ואז היא נפתחה וסיפרה לי שגם סבתא שלה נפטרה…
ואני בטוחה שאם בן אדם לא יעשה ויתחיל בעצמו אף אחד לא יעשה את זה במקומו! את רק צריכה לרצות! אבל באמיתי באמיתי!
מבינה אותך מאוד. גם אני הייתי שם באיזור הזה, כמהה לקשר, ומפחדת להביע את זה.
היום אני לומדת לקבל את זה שאני בסך הכל בן אדם. ויש לי צרכים ורצונות. ואני זקוקה נואשות לאהבה, להערכה, ולהרגשה שאני רצויה.
משתפת בכמיהות החבויות. את מי שאני מרגישה בטוחה לשתף, שלא תלעג עלי ולא תעשה שימוש לרעה במידע שאני מספרת. לדוגמא, את המשפיעה ואת החברה הטובה.
וכשאני רוצה צומי ממישהי, אני פשוט מתקשרת. מה שפעם לא הייתי מעיזה לעשות בחיים.
אני קודם פונה להשם בתפילה, שיקבלו אותי כמו שאני, ולא ילעגו.
ואז אני מתקשרת: "מושקא, מה העניינים? בא לי קצת צומי ממך. אפשר לבוא אלייך?"
"נחמי, מזמן לא נפגשנו ואני מתגעגעת אלייך. יתאים לך שניפגש?"
"יהודית, אני עצובה ובא לי חיבוק. אפשר?".
זה קיצ'י. זה גלוי. זה חושף כמה אני חסרה, וזקוקה לאחרים. ליחס. לאהבה.
אבל זו עובדה. ומה יעזור לי להסתיר את זה ולהתבחשש עם עצמי?
כשאני משתפת בגילוי לב, התגובה שאני מקבלת מכילה ואוהבת. הפתיחות כל כך משחררת!
וואוו אהבתי.
וצודקת פתיחות כזאתי הלוואי עלי:)
וואו. מיוחד.
איך את מצליחה ככה לדבר בפירוש??
היי אני הייתי בצד השני. הייתה ילדה אחת שהייתה מתוסבכת עלי ברמות שאי אפשר לתאר ובגלל שכן הבנתי את הצורך שלה אז כן הייתי חברה שלה וכאלה. אבל חברויות כאלה גררו אותה למקומות לא נעימים לי בכלל. והייתי חייבת לעצור את זה למען שתינו. אני לא יודעת אם אני עזרתי במשהו אבל צריך לדעת קצת את הגבולות עם חברות.? בהצלחה!
אני חושבת שיש 2 דרכים להתמודד עםזה…או לנתק ולעזוב ולא להתסכל עליה ממטר (לא נראלי שיצליח לך כמו שזה נשמע..) או לדבר איתה דוגרי ולהגיד לה כן אני מתסוכבת עליך..וקשה לי..באלי לדבר איך..משו בסגנון הזה..
או אם את חושבת שתהיי בקשר נורמלי איתה (לא חופר מידי בשיחה) אז אולי תקבעי איתה חברותא?
לאמיצות בלבד- להדחף לשיחות של הבוגרות. אם יש קשר של היי וביי זה לא ייגמר באסון.