יומנה של תשראית טרייה/6

שאבעס אצל הרבי

מתארגנות לשבת. סבב מקלחות מהיר, בחרתי בגדים, לבשתי אותם. עגילים, עוד טבעת וגמרתי. הדרמה האמיתית היתה אצל חברות שלי. "זה מתאים? זה לא מתאים!! אוי מה אני אעשההה איפה יש מגהץ? איזה צבע נעליים? לקשור ככה? אפשר להשתמש באיפור שלך? לא לא עשית לי טובבב!!" שעתיים לפני כניסת שבת הדלקנו נירות בדירה, אני ועוד חברה נשארנו להנות מהנרות בשביל כולן עוד רבע שעה, תמורת מקום שמור בשורה הראשונה בחדר שני (המקום האהוב עלי, ומסתבר שעל עוד כמה אלפי אנשים). עוד שלוש בנות נשארו להתארגן, ויצאנו לסעווען סעווענטי. השתחלנו למקומות השמורים, התפללתי בחיות מרובה, קפצתי הרבה (הייתי על עקבים). באמת חוויה צרובה ברוממות. היה כל כך… ביתי לעמוד שם.
הסתיימה התפילה, והבנות התלבטו איפה לאכול. הלכנו בינתיים ללוות אחת מאיתנו למשפחה שאצלה היא אוכלת. אני הלכתי לאשל (הם אחרי). היה סבבה- מגוון סלטים, טחינה, לחמניות די טעימות אני חושבת. היה השקעה בצלחות- עם שוליים כסופים, כמו תחרה. החיסרון היחיד היה שהביאו מים מאוד מאוחר, ואני שתיתי מהברזים.
ברכת המזון הזדמרה מפינו, עד שמצאתי סידור. חזרנו לסעווען סעווענטי, סיפרתי סיפור חסידי לפני השינה. חברות שלי היו בעיצומה של השינה. הידסנו עייפות ולמחצה אל רובשקין, להתוועדות. ניגנו ניגונים, ועוד ניגונים, באמת ניגנתי שם די הרבה. אבל מה עם המנה העיקרית? הרב מתעכב… בסופו של דבר יצאתי עם חברה ולמדנו שיחה. התווכחתי עם כמה בנות, שלימוד תורה אינו קודם לפרנסת הבית, ואני חושבת שקודם צריך מעט כסף לאוכל ואחר כך לשבת בשאר היום ללמוד תורה. בבוקר פתחתי אגרות- סתם כי עניין אותי מה הרבי אומר, והוא כתב שם על תמיכה בתומכי תמימים, "בוודאי בדור זה המלא בסתירות… לימוד התורה נצרך בענייני היום יום ואף יותר מכך". קיצר חטפתי לפנים.בבוקר באנו לצאת- הדלת נעולה. אחת הבנות שיחקה עם הידית- והדלת נפתחה. התפללתי שחרית בחדר שלישי, היה ריק שם ואני רציתי שורה ראשונה לא משנה איפה. לאט לאט כבר לא היה ריק כל כך. אין לי מילים נוספות לתאר תפילה חוץ ממרומם. קפצתי, שרתי, התפללתי בכוונה, הקשבתי בקריאת התורה. בינתיים הבטן שלי ניגנה יחד איתי, ולסעודת שבת הגעתי מאו—-ד רעבה. קידשתי על חלות מרוב רעב, וזה בערך מה שאכלתי- חלות ומים. הלכתי מיד אחר כך להתוועדות של אחת וחצי, אבל היה לי קר אז הלכתי להביא מעיל מהדירה. הדירה מעולה. אני מנסה לסובב את המפתח לצד השני, לדפוק אולי יש מישהי בפנים- כלום. אני שומעת שמישהו עובר בכל הדלתות ודופק, ולא רציתי להיראות כמו פורצת- בכל זאת הגעתי לפה לפני שלושה ימים, זה לא נראה טוב. חזרתי מותשת לסעווען סעווענטי, אבל כבר נגמרה ההתוועדות… הייתי על סף דמעות. היה לי חם (אסור לטלטל ואני עם ג'קט), הדירה נעולה ו-פספסתי את ההתוועדות. אוף. חזרתי עם עוד בנות, ובלית ברירה הלכנו לישון בדירה מעלינו. חלמתי חלום מפחידדד וקמתי מבועתת, בדירה שאני לא מכירה, בשעה מאוחרת מדי. הבנות האחרות לא העירו אותי! הלכתי עם הבנות של הדירה לתפילת מנחה.
הגענו לסוף מנחה. התפללתי מהר, והתחיל סדר ניגונים. הצלחתי להשחיל רגלי ולבסוף את כולי לשורה החצי ראשונה- הספסלים. ניגנו ביחד ניגונים, ממש התעלות. לאחר מכן התפללנו באחדות ערבית. עמדה מאחורי אישה מבוגרת, והשתדלתי לעשות לה מעט יותר מקום. זה לא מצא חן בעיני בנות אחרות, כי היא לא עמדה באלכסון וכהנה. היא בכל זאת אישה מבוגרת, בשבילה לעמוד כאן הרבה יותר קשה מצעירות כמונו. הבדלה, והלכתי לדירה הנעולה עם המדריכה. אחרי מסע וסבל, הדירה נפתחה. נכנסתי להתקלח, יצאנו לארוחת ערב. אכלתי לשבעה, והילכנו התוועדותה.
נקודות מההתוועדות:
°פעם הגיעו לרבי בשביל הגילויים- דולר, מבט מהרבי, כוס של ברכה. היום- נשאר רק העצם, למשל: אבא ובן. כשהבן עושה כל מיני דברים- האבא אוהב אותו. כשהוא עושה נחת לאביו, אין זה פלא שאביו אוהבו. אך עצם האהבה מתגלה דווקא בשעה שהבן אינו גורם לנחת רוח, ואז גלוי לכל שאהבת האב אינה תלויה בדבר. כך גם אנחנו כיום, מגיעים כי אהבתנו לרבי אינה תלויה בדבר.
°ליחידות היו זקני החסידים מתכוננים לפחות שנה, אם לא יותר. על פי הפסוק "שישה חודשים בשמן המור, ושישה חודשים בתמרוקי הנשים" (מגילת אסתר). היו יכולים להתכונן ליחידות אפילו עשר שנים. ביחידות הרבי מגלה בנו את היחידה- כוחות שלא ידענו שנמצאים בנו. כל אחת שהגיעה לרבי כיום- לא עשתה זאת בזכות חסכון של סכום כסף, או זכייה בהגרלה. הרבי הביא אותה לפה, כי הרבי רואה שבכל אחת פה, דווקא בזמן הזה, אנחנו יכולות לפעול משהו שבארץ לא נוכל. הרבי בחר כל אחת פה.