אזרחית בארץ הכאב

חשבתי

אם יש מקום בעולם שיש בו כאב
אז אני מכירה אותו מקרוב
אם שמעתן אי פעם על לב דואב
הוא שלי, ולעולם לא הפסיק לכאוב

אם עמדנו כולנו בתור לקבל
מהחכמה מהעשירות ומהיופי
הרי שליבי בעוצמה מתפתל
קיבל הוא רק חולי ודופי

אם תסעי עד סוף העולם
לחפש אנשים עצובים
הרי שמתחת לאפך נעלם
ליבי עם אינספור כאבים

אם חיפשת ועוד לא מצאת
מאגר של דמעות בעולם
וודאי על ביתי דילגת
כי דמעותיי ימלאו לך אולם

כמו חיצים ביד הגיבור
כך ליבי קרוע ושסוע
ואין, אין דבר שלי יעזור
כי החץ בליבי עוד תקוע

הכרית שלי כבר ספגה את הכל
כל סיפור, כל פגע, כל אגדה
תהתה מי יוכל אותה לגאול
לבית שבו הכאב לא נודע

דבר לא ניצל, לא נותר יבש
דמעותיי כבר שטפו את הכל
הרטיבו הן כל מה שלי יש
וציירו את חיי במכחול

וכשמנגבת אני את הדמעות מעיניי
נדהמת לגלות את מבטך
הבטת בי, הסתכלת אז עליי
וקנאה ננעצה בי ממך

אמרת לעצמך בלי קול
שקיבלתי בחיי כאלו מתנות
חשבת לעצמך שיש לי הכל
ואז הבנתי שיש דעתך לשנות

דמעותיי מוסתרות, מוצפנות
אך קיימות בעוצמה אדירה
נכון, קיבלתי בחיי מתנות
אך אין זה אומר שכאב איני מכירה

מכירה אני, וטוב מכולם
מכירה כל כאב, כל בדידות
מסע סבלי לא תם ולא נשלם
ולא תרפא זאת כל ידידות

וקנאתך בי פוצעת אותי מבפנים
מדגישה את כאבי וסבלי
כמו משליכה עליי אבנים
את באמת חושבת שטוב לי?!

אבל אז הבנתי ברגע אחד
שאת זאת גם אני עושה
גם אני חושבת שכאב הוא נמדד
ולעשות השוואות מנסה

חשבתי שבתחרות המסכן ביותר
אני המנצחת הדגולה
עכשיו הבנתי שכל מבט על אחר
מביא לטעות כה גדולה

הקנאה מוציאה את האדם מן העולם
זאת נאמר ולא לחינם
ואולי כדאי שאפסיק לקנא בכולם
על החיים ומה שבינם