הפלא הוא אני/25

גווני אפור

עמדתי בחדר שלי מול הקנבס, מרוכזת כל כולי בציור שלפניי. ערבבתי בזהירות את הצבעים עם המכחול והוספתי בעדינות עוד כמה טיפות של לבן. הפעם הלכתי על ציור בגווני אפור, וזה דורש זהירות ודיוק. בקיצור, הרבה יותר השקעה.
הדסה ואני הכנו יחד עבודה בספרות והחלטנו לצרף ציור של שעון חול שמבטא את הרעיון שלמדנו בשירים. הדסה חשבה להדפיס ציור או לצייר בעצמינו אך אני שכבר הרבה זמן לא יצא לי לצייר בגלל הסחרחרה של השנה שמחתי על ההזדמנות.
הדסה ישבה על מיטתי מתבוננת. כדי לתת מימד אמיתי לתמונה הוספתי גם צל, והייתי צריכה לעבוד הרבה על הגוונים.
"היית מציירת בטוש שחור וגומרת כבר מזמן", אמרה לי הדסה שאוהבת להריץ דברים. אבל בסופו של דבר, אחרי שעה נוספת של עבודה, גם היא הודתה שאין מה להשוות. "יש פה הרבה יותר עומק ויופי מיוחד", אמרה בהתלהבות.
למחרת, הגשנו בגאווה את המוצג למורה מירי, שהתלהבה לא פחות. הדסה, מצחיקה כזו, סיפרה לה כמה עבדתי על הגוונים, ושהיא כבר היתה מתייאשת ומסתפקת בשחור בלבד.
מיד אחרי ספרות יש לנו שיעור חינוך באווירה משוחררת יותר, שמאפשר להעלות כל מיני נושאים. הדסה, כנראה גם היא נשארה מוטרדת מהדיון האחרון באוטובוס, ניצלה את ההזדמנות לשאול: "המורה, למה אצל הרבה חרדים אין סמרטפון ובחב"ד זה אחרת?".
"נראה לך? להמון חרדים יש סמרטפון"; "חב"ד תמיד מובילים"; "גם בחב"ד יש הוראת הרבנים" – בליל של קולות הסעיר את הכיתה. לקח למורה הרבה זמן להשתיק את הבנות. בסופו של דבר היא לקחה את הציור שלי, שעמד בדיוק על השולחן ואמרה: "מנוחי, את יכולה להסביר לבנות מה ההבדל בין ציור בשחור לבן, לבין גווני אפור?".
"מנוחי היא אומנית", השיבה הדסה במקומי, ועשתה לי פדיחות, פעם שניה להיום (אני צריכה לסגור איתה חשבון).
כעת, כולן כבר חייכו, אפילו המורה מירי שהסבירה בנחת: "יש זרמים ביהדות החרדית, שאצלם חיים בשחור-לבן. כלומר, יש הפרדה ברורה בינם לבין העולם, מה שיוצר מציאות פשוטה וברורה. הם בוחרים להשאיר את הטכנולוגיה בחוץ, וגם כשכבר מכניסים אותה, דורשים בקנאות שיהיה מכשיר כשר ומסונן. מי שלא עומד בכך, ויש כאלו, לפחות ברור לו שהוא חורג מהמסגרת.
"לעומת זאת, בחב"ד יש לנו קשר עם העולם. ממש לא בגלל שאנו פחות מקפידים, אלא כי הרבי שולח אותנו להשפיע, יש לנו תפקיד ואחריות. המעורבות עם העולם שיש בו טוב ורע, יוצרת כל מיני גווני אפור שהם עמוקים ומיוחדים, אך לעיתים דורשים מאיתנו יותר חשיבה והשקעה כדי לכוון ולהגיע לתוצאה הנכונה. אז אנחנו לא נבהלים מטכנולוגיה, כי הרבי לימד אותנו לגייס אותה לקדושה. אבל נדרשת מאתנו ממש עבודת אומנות כדי למצוא את הגוון והמינון הנכון איך להשתמש בטכנולוגיה כראוי, מבלי להיסחף. להיות משפיע ולא מושפע.
"חלק מהאומנות הזו, זה עבודה ולמידה מה וכמה ראוי, אבל מעבר לבגרות ולמשמעת הפנימית נדרשת גם אומנות מלשון אמונה. לפני הכל, ברור שהצעד הראשון בשימוש בטכנולוגיה צריך להיות לפי ההלכה".
"אבל יש הרבה בחב"ד שאין להם סינון", שאלה הדסה ואני הודיתי לה בליבי.
"אני מתפלאת עליכן", אמרה המורה בקריצה. "הרי אתן כל כך אוהבות להיות עצמאיות, להרגיש מבינות, ולהחליט בעצמכן, ובצדק! זה באמת הגיל בו אמורים לפתח זהות אישית, בלי להתפעל מהסביבה. כשאת קונה נעל בעיצוב חדיש, לא מטריד אותך הדוגמה המיושנת בנעליים של אמא או של המורה, אלא העיקר הוא מה מתאים ויפה לך.
אז גם כאן, כל אחת מוזמנת לבחור את הבחירה הנכונה בלי לפזול לצדדים ובלי להתרגש מאחרים…".

מילה של רונית:
בהתחלה כשהדסה העלתה את הנושא התעצבנתי. כמה אפשר לטחון על הסמארטפון הזה?
אבל בהמשך, המורה מירי ממש נתנה לי חומר מחשבה נרחב. תמיד היא מרתקת המורה המקסימה הזאת. אני חושבת שבגלל הדרך שעברתי שנגעתי בכל ה'עולם הזה' היום אני ממש חזקה לעומת אחרות בכיתה. ועדיין פתאום חושבת, אולי ה'סינון' הזה נוגע גם אלי?