איך כולן ידעו?..
תבינו,
אני לא רוצה
לעוף יותר מדי וממש לא צריכה
שכל העולם יסתכל עלי,
טוב לי ככה
עם עצמי,
לא צריכה שמישהו יסתכל ויחמיא
לא רוצה להתגאות
ולא צריכה את המחיאות
גם לא מעוניינת
שיהיה שותף לזה מישהו שני
רוצה להשאיר את זה ככה,
מצווה
שבין המקום
לביני.
אבל תבינו!
איך כולם ידעו
להסתובב
ולהסתכל?
איך ידעו להביט בהערכה,
להחמיא
להתפעל?
איך יזמינו אותי לדבר בכנסים?
איך ידעו שאני יכולה להעצים?
איך יכתבו עלי בעיתון?
איך יצלמו אותי לסרטון?
איך כולן ידעו
להתרגש ממני עד דמעות?
איך ידעו להריע בתשואות?
איך ידעו לבכות ולהצטמרר?
אם אני פשוט אשתוק
ולא אשתף ולא אספר?
אם לא אפרסם,
אייחצן,
אשתף,
אנפנף,
אראה שאני מיוחדת
ושווה?
אם לא אלך ברחובות
עם שלט חוצות
שכתוב עליו
"קיבלתי החלטה טובה"?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
16 תגובות
חח איך באמתת
פשוט רואים עליך מבחוץ בלי שתגידי?
האמ… שאלה קשה…
?
אבל באמת, זה עמוק, צריך לחשוב על זה. כי באמת נוצר פה עולם כזה, שמייחצן הכל. וזה לא מאוד טוב.
בקיצור, אני עוד צריכה לחשוב על זה.
תודה לך!!
עולם מוזר?
זה באמת שאלה, כי מצד אחד בנאדם צריך למצות את עצמו והסביבה צריכה לדעת להשתמש בזה, ומצד שני – למה לייחצן?!
נראה לי שהמסר שהרבי אומר על משה רבינו קצת קשור לזה. הוא ידע את מעלותיו, וגם השתמש בהם אבל הוא כל הזמן אמר שאם מישהו אחר היה מקבל אותם הוא בוודאי היה משתמש בהם טוב יותר, אם תחשבי שהתכונות המקסימות שלך נועדו לקדושה, לשליחות, להסברת חסידות, להתוועדות וכו' וממש לא מעבר, אז.. מקווה שזה יעזור קצת להרגשה
תתפללו עליי
כי גם אני מתקשה
תלוי ליד מי את מספרת שהצלחת ואת טובה וכו'..
ואני אסביר:
אם יש ילדה שב"ה החליטה החלטה טובה (תפילה למשל) ועמדה בה כל יום! זה מצויין! ממש מעולה!
אך, אם היא תלך לילדה ברמת רוחנית פחותה ממנה ותספר לה שהיא אלופה והצליחה ואין כמוה- אז זה יהיה חסר תועלת ומתנשא! כי לילדה שאת מספרת עכשיו היא ברמת יותר נמוכה ממך והיא עדיין לא מתפללת כל יום. אז למה את אומרת לה את זה? היא לא תצליח להחמיא לך.. זה יהיה לה כואב והיא אפילו תקנא.. פה זה נקרא להשוויץ..
אבל!! את חייבת לספר למישהו שהצלחת לעמוד בהחלטה! את רוצה מישהו שיעריך, יעודד וכו'.. ופה את יכולה לספר למישהי שברמה שלך או מעלייך מבחינה רוחנית..
זה יכול להיות חברה טובה, אחות, אמא, אבא, משפיעה, מורה וכו'.. לא חסר אנשים;)
הרשי לי לחלוק עלייך;)
לפעמים מישהי שהיא פחות ממך ויודעת שגם לך קשה בכל מיני דברים, אבל מצד שני רואה ממך דוגמא איך שאת מתגברת על עצמך ועובדת על עצמך, ואפילו שקשה לך מתפללת או מחליטה שוב החלטה טובה, היא יכולה להגיד לעצמה רגע אז גם אני יכולה! וזה באמת משפיע.
אבל כמובן כמובן לא בקטע של הנשאות וגאווה, ושוב, זה חשוב להראות דוגמא אבל עליזים לשים לב שאת במקום של שליחות וענווה ולא של גאווה חלילה.
אני הבנתי אותך..
אבל הילדה שלא מתפללת כל יום (הדג' שלנו;)) אז היא לא חושבת שלילדה שמתפללת זה באמת קשה ודורש עבודה כל יום והתמודדות מול היצר הרע.. (השבוע חברה אמרה לי שממש קשה לה בקטע של התפילה וזה.. שאמרתי לה שגם לי אותו דבר כמוה ואני ממש נלחמת עם היצר הרע כל יום, פשוטו כמשמעו, אז היא הייתה בהלםם! חשבה שאני עובדת עליה.. כי מהצד אני נראיתי לה חזקה. ורק אני יודעת שזה לא נכון..). אז הילדות שהם פחות ממך מסתכלות עלייך ובטוחות שלך זה לא קשה ואת רגילה לזה. ויש אלףף דוג'..
ואני מדברת מניסיון מהשבועע!
יווו
אין
דבריםם
כאלהה
!!!
🙂
את מטורפת אוכמנית!!!
אוהבת אותך!
חחח חזק!!! נראלי זה הולך להיות הסטייל החדש בבית רבקה: שלטים שכתוב עליהם "החלטתי החלטה טובה":)
ובאמת זה כל כך מגוחך שבנות מנסות לעשות רושם שהן חסידיות וכאילו מה?? אם את רוצה להחשב ילדה חסידית אז פשוט תהיי כזאת! מבטיחה לך שאם תהיי חסידית יראו את זה עלייך גם אם לא תסתובבי כל היום עם חתת ביד ותעמדי ראשונה בהתוועדות כדי להגיד לכולם שאת לוקחת החלטה שנורא נורא קשה לך..באמת שזה מגוחך
מהמם❤
זהו, מוכשרת אחת.
גמרת לי את כל המילים. תבחרי לבד 😉
?
הו לא
מה את עושה פה?
זה לא היה בתכנון (;
עד כדי כך נורא? ?
אני נורא מזדהה
וגם אני לא הגעתי לתשובה איך יראו… אני מקווה שרואים.. אני חושבת שרואים.. אני מאמינה שרואים.. אבל עדיין אני לא בטוחה
היי,
זה נכתב בציניות.
מדובר פה על כל אלה שלכאורה, כלפי חוץ, הן לא רוצות שום דבר וחס ושלום שהן מעוניינות בכל הטררם הזה, אבל בפנים –
הן לא מבינות, איך? איך מישהו יכרכר סביבן, שזה כידוע מוכרח! בלי שהן תנפנפנה בזה.
פתחת כאן נושא מורכב ומעניין… וואי איזה כיף זה להתפלסף עליו:) אבל פנים אל פנים.. לא בווירטואליות:/
בכל אופן, רק רוצה להזכיר שקיים מושג של ׳מצויה לפרסם עושי מצוה׳, ופרסום הרבה פעמים מביא ל: ׳קנאת סופרים תרבה חכמה׳.
פעם הייתי מאד נגד לקבל כבוד, להעז להראות חסידית מאדדד וכדו, אבל משהו חזק שעשה לי סוויטצ בחשיבה האישית שלי:
באיזשהי הרצאה שליח אחד סיפר לנו סיפור שהפואנטה שלו היתה כך: הרבי הורה לשלוחים לשבת במזרח בית הכנסת, כי אם הם הולכים לפי המציאות שלהם- הם אכן צריכים לשבת מאחור, כי זה גאוה לשבת במזרח, אבל מכיוון שהם שלוחים של הרבי, הם צריכים לשבת במזרח ודווקא זהו הביטול האמיתי. כי הם לא חושבים כאן על המציאות של עצמם.
ומאז אני חושבת לעצמי, וואלה לפעמים דווקא לקבל כבוד זה בעצם להיות בביטול.
נקודה עדינה..
כתבת מיוחד ממש
מה תכלס עושים עם הבעיה הזו?…..
לפעמים מרגישה שאני חיצונית