תפריט
זה עדיין נוגע לי ולך
ג' תמוז.
יושבת,
עומדת.
הולכת,
חוזרת.
אוכלת,
ובעיקר בעיקר..
חושבת.
מה קרה ביום הזה?
הפסקנו לראות את הרעבע.
לא ניכנס למחלוקות,
של מה שקרה באותו יום.
זה לא תורם כלום.
אבל כן,
נתמקד במשהו אחר.
זה היה לפני 25 שנה.
וזה עדיין נוגע לי ולך.
ואני מאמינה שגם אם משהי,
כבר נולדה בשנה זו,
לא זכתה.
לראות,
במציאות.
לשמוע,
לא בוידיאו או הקלטה,
באמת.
לדבר,
ב4 עיניים,
לא במכתב או פ"נ.
לקבל,
מטבע או דולר ביד, מהרעבע.
אנחנו מרגישות,
אבל זה לא אותו דבר.
הם ראו.
במציאות,
לא בתמונה.
וזה עדיין,
מזיז לנו.
איכפת לנו.
לא רואים את הרעבע.
אנחנו מרגישות שזה חסר.
אפילו שנולדנו למציאות הזו.
וזה בדיוק המיוחד ברעבע שלנו.
מה זה רבי.
ראש בני ישראל.
נו ו..?
איך זה קשור אלי?
אני הגוף,
יופי.
לאן מתקדמים מפה?
את ראית פעם גוף בלי ראש?
אני לא.
ואם כן,
היה לו חיות?
לא.
ככה אנחנו.
הרבי,
הוא הראש.
אנחנו,
הגוף.
ובדיוק בגלל זה איכפת לנו.
בוער בנו הרצון.
לראות את הרבי,
את אבא.
את הראש.
את מלכינו.
בעיניים גשמיות.
עכשיו.
אז בואו,
נעשה.
נפעל,
ביחד.
להתגלות.
ונראה אותו,
את הרעבע.
בעיניים שלנו,
במציאות.
נשמע אותו,
מעודד.
ואומר תודה.
לך,
העקשנית.
שגרמה להתגלות,
ולסיום הגלות.
אז בואו נחליט,
החלטה אחת קטנה.
כל אחת במשהו קטן,
שקשה לה.
ונגרום להתגלות.
אנחנו,
ניהיה העקשניות.
כי,
"בזכות נשים צדקניות נגאלו… ובזכותן עתידין להיגאל"
שנזכה עוד היום להתראות בבית המקדש,
עם מלכינו.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
9 תגובות
וואו יפה ברמות וככ נכון
אבל מתסכל לראות שמחליטים עוד החלטה, עושים עוד צעד קשה ועדיין… מרגיש שלא מזיזים כלום?
למרות שברור שכל דבר מקדם אותנו לגאולה…
זה באמת מטורף שזה עדיין נוגע לנו….
ממש אהבתי איך שכתבת!!
וואווו
את כותבת כל יפה שבאלי לבכותתת
25 שנה!! זה הגיוני בכלל???
וגל את כלכך צודקת…אוףף אני מרגישה שכמה שאני יקח החלטות זה לא עוזר! כי הנה לקחתי ועמדתי (פחות או יותר..) והוא עוד לא בא!! איך???
תודה על הפוסט המעורר הזה.
נגעת בי.
את מדהימהההה!!! וזה כמו כוס שממלאים אותה מים טיפה ועוד טיפה והטיפה האחרונה היא זו שגולשת. ככה המעשים הטובים שלנו. הם ממלאים את הכוס עוד טיפה ועוד טיפה (שכבר כמעט מלאה לגמרייי) ואנחנו מקווים שהמעשה עכשיו הוא זה שיביא את הגאולה, שיגלוש החוצה ויפרוץ את הדרך!!!
אז אני מחליטה להקפיד על רמבם- ספר המצוות כל יום.
אוהבת אותך רבי ומחכה לך❤❤
האמ, סליחה, אבל עברו עשרים ושמונה שנה.
מבינה שזה פוסט ישן, אבל עצוב לי. כי מאז נוספו עוד שלוש שנים, וכלום לא קרה. כלום.
רבי. בוא. עכשיו.
אני מתגעגעת.
נורא יפה הכתיבה..
מתחשק לי לבכות.
לא הוגנת המציאות הזאת…
עוד שנה בגלות, ועוד אחת.
עוד מעשה טוב, ועוד הקרבה ועוד התגברות. והוא לא בא.
מתגעגעגת ברמה הזויה. ויודעת שיום אחד זה יקרה. שאני יפגש עם הרבי. שלי.
אבל קשה לי. אני לא מצליחה להמשיך להאמין כמו מקודם… מי אמר שהוא בא היום? הרי גם אתמול ושלשום הוא לא הגיע..?
הוא יגיעעעע!!! רק נשאר להאמיןןן
יודעת שאני מגיבה באיחור..
ברור לי שהוא יגיע. ושנשאר רק להאמין.
בעצם, לא ממש.
אתמול האמנתי ושלשום. והוא לא הגיע. עובדה, נכון?
מציאות.
אז, למה שהאמין היום? למה שהיום יגיע?