אל תאמר לכשאפנה אשנה

שמא לא תיפנה
נפלתי במלכודת של היצר הרע. נשאבתי לכל השטיות שהעולם המערבי מציע.
נסחפתי כל כך עמוק עד שאני כבר לא רואה את הדרך חזרה. חשבתי לעצמי שלכל אחד מותר ליפול ולקום, זה טבעי. אמרתי לעצמי כשתהיה ל הזדמנות אני אקום. לכשאפנה אשנה. לא פניתי ולא שיניתי. אני מתגעגעת לקב"ה, למי שהייתי פעם כשהתקרבתי לה' כל יום והייתי בעלייה . עכשיו אני בירידה ואני לא שומעת את ה', אני לא מרגישה כלום. אני לא מתפללת, אני לא קרובה. אני יודעת שה' תמיד כאן אבל קשה לי עם כל ההסתרה. כביכול זו צביעות להמשיך ללכת עם חצאית וגרביים כנערה דתייה לכל דבר כשבפנים ריק, אבל אני יודעת שזו המלחמה האמיתית לא לוותר על זה אפילו שזה קשה. כי בסןף לא ישאר כלום. אבל אני לא אכנע. אני מתכוונת להילחם וה' יהיה איתי .
אז בהתחלה אני לא ארגיש כלום ואהיה חסומה אבל בסוף זה ישתחרר.