עולם חסד יבנה

לעשות טוב
היא היתה עדינה כזו, שברירית, לא אחת שתידחף. ובבוקר שגרתי בהודו, לא היה לה סיכוי למצוא פינה ריקה ברכבת.
מאות אנשים נדחפים לתוך הקרונות, אי סדר וצפיפות נוראית. היא טיפסה בזריזות על גג הרכבת, ומצאה לה תנוחה טובה לשבת. גם אני, שהגעתי קצת מאוחר, הבנתי שלנסות להידחף זה לא רעיון טוב. עליתי אף אני והתיישבתי לידה.
הרכבת החלה ליסוע. החזקנו היטב בידיות, ונהנינו מהרוח הנעימה שנשבה על פנינו במהירות. נדיר בתקופה החמה הזו בהודו.
אוחחחח. הסנדל של ההודית הנחמדה שלידי נפל והתגלגל הרחק מהמסילה. עוד לא הספקתי להביע השתתפות בצערה, והנה ההודית הצעירה הספיקה להעיף גם את הסנדל השני…
מה זה? לא התאפקתי ושאלתי.
התשובה שנאמרה בפשטות כל כך, הדהימה אותי. "ממילא אין לי מה לעשות עם סנדל אחד בלבד", ענתה הנערה, "לי הוא כבר לא יביא תועלת, אך אם תמצא מישהי את הסנדל שנפל מרגלי, עדיף שתמצא זוג סנדלים".
זהו. הלשון נבלעה לי. מדהים? מרגש? אין מילים. קצת חשיבה, והרבה טוב לב. גם למי שלא מכירים, ולעולם לא יוכל להשיב תודה! נושא שאשמח להשתפר בו.
אין לי בשביל מה לשמור מבחנים? במקום לזרוק, אעביר לבת מכיתה נמוכה יותר. היא תעזר בהם רבות בלימוד לבחינות שלה!
אין לי מה לעשות עם הדוגמית ליצירה שהכנתי עם הבנות בפעילות האחרונה? אציע לחברה שאף היא מדריכה.
רגע אחד לחשוב, ולעשות לשני טוב! כמה פשוט. כמה חשוב.
עולם חסד יבנה.