לעולם לא אשכח
זה קרה בשיעור תורה, כשהייתי בכיתה ג'. ישבתי מרותקת והקשבתי למורה מוסיה שתיארה באופן חי את מכת צפרדע.
לפתע, בלי התראה מוקדמת, שמתי לב שאני רטובה, וששלולית קטנה נקוותה מתחת לכיסא שלי…
ליבי צנח בקרבי. לא הצלחתי להבין איך זה אירע. מעולם זה לא קרה לי קודם…
ידעתי שברגע שהחברות תגלינה הן תצחקנה ולא תפסקנה לדבר.
ההרגשה שלי היתה איומה. הנחתי את הראש על השולחן, והתפללתי: "השם, אני מתחננת. זה מצב חרום. אני צריכה עזרה, ועכשיו! עוד חמש דקות נגמר השיעור. מעדיפה להיקבר באדמה ולא לההפך לנושא היום…"
הרמתי את ראשי, והנה לאהלה ניגשת לעבר השולחן שלי כשהבקבוק שלה פתוח. בטעות היא נתקלת בשולחן שלי, וממש בלי כוונה כל המים נשפכים עלי…
לאהלה פנתה אלי נבוכה, כולה מתנצלת, ואני העמדתי פנים כאילו אני עצבנית. אבל בלב אמרתי: "השם, אתה כזה טוב. הצלת אותי. תודה רבה!"
עכשיו, במקום שאהיה מושא צחוקן של כל בנות הכיתה, הפכתי למושא אהדתן. המורה דאגה להביא לי מהמזכירות חצאית יבשה, והחברות סייעו לי לנקות את המים מהספרים והמחברות שנרטבו. כל הלעג שהיה צריך להיות מופנה אלי הופנה עתה אל לאהלה, ששפכה את המים. אמנם היא נסתה לעזור ולנקות את המים אך הילדות נזפו בה ואמרו: "כבר עשית מספיק נזק, תלכי מכאן".
בסוף היום, כשלאהלה חיכתה ליד תחנת האוטובוס, פסעתי לכיוונה ולחשתי לה: "את שפכת את המים בכוונה, נכון?" לאהלה השיבה לי בלחישה: "גם אני פעם הרטבתי, ואני יודעת איך זה מרגיש…"
לאהלה, שנים עברו מאז, ולעולם לא אשכח את המעשה הנאצל שלך.
הלוואי שה' יעזור גם לי להבחין בהזדמנויות שניתן לעזור לאחרים, ואמשיך את שרשרת הרגישות המופלאה שאת התחלת!
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
32 תגובות
וואו.
איזה מעשה יפה ונאצל!!
וואי אשכרה עברה בי צמרמורת.
איזה אנשים מהממים ורגישים יש בעולם
גמלי ממשש איזו מהממת שהיאא
איזו רגישות ועוד בכיתה ג'!
ווואיי והיא רק בכיתה ג איזה מדהימה
אמאאאאא איזה ילדה רגישה בטירוף!! זה נס המקרה הזה פשוט נס. ריגשת אותי
וואו התרגשתי בטירוף!!!!
בגיל כזה, לוקחים מקרה כזה מאאאד קשה, כל החברה צוקחות וזוכרות לך… וואו ממש התפעלתי, ילדה בכיתה ג!
העלת לי דמעות, אמיתי
טוב זיעזת אותי.
אני בטח לא הייתי מתנהגת ככה… איזה אנשים טובים יש בעולם נתת לי תקווה
זעזעה…לא הגזמת?
נתנה לך כיוון חשיבה יפה על מעשה מדהים ועוד בכיתה ג, לא?
אוי, לא!! לא הבינו אותי נכוןן!
התכוונתי זיעזעה בקטע טוב. כאילו ניערה אותי מהבועה שהייתי בה.
ממש לא לכיוון שלילי!!
צמרמורת בכל הגוף.
נדיר שיש כאלה אנשים. הזוי שהיא שמה לב והגיבה ככה
וואוווווו שלמות הילדה הזאת!!!!!
מאוהבת כ"כ באנשים כמו חברה שלך לאהלה!!!!!!!!!!
וואו! איזה מדהימה שהיא!! פשוט מדהיםם!!
הלוואי שעל כולם להיות כאלו רגישים לזולת!!!
מדהימה לאהלה!!
עדיין בהלם!! ? ??
וואו!! איזה רגישות!!! פשוט נמסתי..
וואו!!!!! מדהים! איזו רגישותתתתתת
גמלי ממשש איזו מהממת שהיאא
אמאלה אני צמרמורת!
איזה חכמה ורגישה
איזה ילדה מתוקה מחונכת מהממת
מדהים
מרגש
אמאלה אני צמרמורת!
איזה חכמה ורגישה
וואו!
זה כל כך קיטשי לכתוב את זה אבל זה באמת מדהים…
מעריצה של חברה שלך;)
ובאמת שהדבר שאני הכי מעריכה באנשים זה רגישות.
אלוקים.
תבורך חברה שלך ותבורכי את.
פשוט סיפור מטורף,
אין..
אין מילים האמת
תקשיבי שריגשת.
מעשים רגישים כאלו אצל ילדים זה נדיר, ילדים הם עם אכזר.
וואו ועד עכשיו שמרת את הסיפור הזה מכיתה ג עד שנפתח שותפות ורק כך יכל לצאת. מטורף
אמאא! איזה חברה מדהימה שהיא!!!!
זכית שהכרתי כזו בן אדם!
מדהים!
מדהים כמה שזה מזכיר את הסיפור עם הרבנית חיה מושקא שפעם היה אצלה אורחים ולאחד המבוגרים נפלה כוס מיץ שהכתימה את כל השוחן, תוך שבריר שניה הפכה הרבנית גם את הכוס שלה, מילמלה משהו על השולחן המתנדנד וקמה להביא סמרטוט כדי לנגב לא לפני שהתנצלה בפני האורח אםם נגרמה לו אי נעימות בגלל השולחן.. 🙂 הוא אפילו לא הספיק להתבייש..
וכאן את מדברת על ידה בכיתה ג..
ריגשת אחותי, גרמת לי למחשבות
שיואווו אני כולי צמרמורות
ואיזה אמונה יש לך,ילדה בכיתה ג'
והחברה שלך גדולה מהחיים!! באמת ילדה מושלמת
צמרמורות פה פעור אני לא צוחקת איזה אנשים טובים יש בעולם ואוווו
וואו אמאלה איזה פוסט מטורף!!!!!!!!!!!!
כולי צמרמורות!!
פשוט רואים במוחש איך ה' נמצא ומשגיח בכל רגע!!
צימררת וריגשת ברמות!
מירי העלית פה עוד צד מהממם ממש
מדהים
אמאלה. אני גם רוצה אומץ כזה לעזור לבנות בדברים רגישים בלי להיות מובכת.