תפריט
נסענו באוטובוס
תראו כמה גדולה האחריות שיש לנו על הכתפיים.
נסענו קבוצה של חברות באוטובוס מהצפון למרכז. למחרת, מורה מהתיכון מגיעה ומספרת לי שמאחורי אחת הבנות באוטובוס ישבה חברה שלה, אישה ליטאית. במהלך הנסיעה הבת דיברה עם אמא שלה בטלפון וסיפרה לה על חוויה שהיא עברה ואמרה "ב"ה היה לי טוב, הרגשתי שהרבי מלווה אותי".
מסתבר, שהמשפט נגע מאוד באישה שישבה מאחורה, ומיד אחרי שהיא חזרה לביתה, היא הלכה למורה שלי והן התוועדו עד 2 בלילה על המשמעות של רבי.
כשחברה שלי אמרה את המשפט הזה, לא היה לה מושג שמישהו שומע אותה. היא לא התכוונה לכלום. לרגע היא לא ציפתה שהמילים הבודדות האלו יחוללו שינוי כלשהו.
כשהמורה סיפרה לי את זה פתאום הבנתי את המשמעות של להיות שליחה 24/7.
להיות שליחה זה אומר לקחת אחריות על כל מילה שאת מוציאה מהפה ברחוב. זה לדעת שגם אם זה משפט שאת זורקת לחברה, יתכן שמישהו שומע את זה וזה משפיע.
להיות שליחה זה אומר לקחת אחריות על כל תנועה שלנו ברחוב. זה לדעת שלהתנהגות עדינה ונימוסית יכולה להיות השפעה מרחיקת לכת.
להיות שליחה זה רגע לפני שאנחנו יוצאות מהבית לעמוד מול המראה ולשאול האם המראה שלי יכול להשפיע לטוב.
להיות שליחה זה אומר גם לא לחצות מעבר חציה באור אדום, ולא לזרוק עטיפה של חטיף על רצפה ברחוב.
להיות שליחה זה לדעת שאני לא מיכל פרטית. אלא אני שליחה של הרבי. מייצגת אותו.
כתוב לנו על המצח שאנחנו חב'"דניקיות.
כשרואים אותנו, רואים חב'"ד. רואים רבי.
יש לנו אחריות! אחריות גדולה. לייצג את הרבי עם כל הכבוד שמגיע לו.
שכתוצאה מהליכה ברחוב, אפילו ללא דיבור או התנהגות יוצאת דופן, יראו אותנו ויתפעלו. ממש ככה.
להיות שליחה 24/7 זה לשים לב 24/7. לשים לב למילים שלנו, לצורת ההליכה שלנו, למראה שלנו.
זה לבדוק 24/7. לבדוק איך אנחנו נראות כרגע בעיני הסביבה. לבדוק שהרושם שאנחנו משאירות אחרינו זה רושם חיובי.
זה מה שהרבי רוצה מאיתנו.
שליחות 24/7.
כי האמת שלי היא להיות שליחה 24/7…
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
31 תגובות
וואו!! חיזקת!!!
לא יודעת למה אבל זה מזכיר לי סיפור שקרה באמת(לאמא שלי).
ראש השנה, אבא שלי חוזר מבית כנסת עם זוג צעיר ותינוק, מסתבר שהגיעו מחו"ל לחגים ולא היה להם מקום לסעוד את סעודת החג, אבא שלי כמו תמיד הזמין אותם בחיוך והם כמובן נענו. היה נורא נחמד, נאמרו דברי תורה, ונגנו ניגונים, פתאום אמא שלי אומרת לאורח "אתה ממש מוכר לי!" הוא ענה "כן גם את לי, ואני יודע בדיוק מאיפה"….-
יום חול רגיל, בחורה חב"דית עולה על קו 32 ומתיישבת על אחד המושבים, באמצע הנסיעה עלה לאוטובוס בחור שאינו שומר תורה ומצוות והתיישב לידה, הוא הסתכל עליה בזעם ואמר "סליחה!!! למה את לא קמה"?-"למה שאקום?"
"כי את חרדית ואסור לך לשבת ליד גבר"- הבחורה ענתה שהיא חב"דניקית, ואצלה אהבת ישראל זה לפני הכל!! הבחור נדהם והוציא מכיסו ת"ז, בת"ז הופיע תמונה של חסיד עם פאות ארוכות ומסולסלות, זקן ארוך וכובע חסידי, "את רואה? זה אני לפני שנה, אני חסיד גור מהבית, יצאתי בשאלה, מבת כזה על היהדות עוד לא ראיתי" קם וירד מהאוטובוס. אותו בחור חזר בתשובה והתחתן עם בחורה חב"דית, והכל בזכות אותו בחורה מקו 32, אותה בחורה היא איך לא, אמא שלי !!!
וואו בהחלט סיפור חזק!
אבל רק רוצה להאיר נקודה קטנה: מה שהצליח פעם אחת זה לא נהיה מתכון להצלחה;)
אני מתכוונת לומר: כשבחור מתיישב ליד בחורה באוטובוס, אמורים לקום.. כמובן לעשות את זה יפה ולא ׳לברוח׳ ממנו, אבל כן עדיף לקום. ומה שבטוח זה שלא מקדשים אידיאל של ׳להשאר לשבת וככה להחזיר אותו׳.
(שלא תצא טעות- אני ממש לא מתכוונת שאפרת אמרה את זה! פשוט אפשר להבין את זה ממנה, אז כדי שלא יבינו ככה..;) )
אם אין נגיעה לא חייב לקום
אבל מה שכן צריך לשים לב לקרב את היהודים לתורה ולא את התורה ליהודים!
וואווו איזה סיפוררררר
וואהו! מהמם. תודה על הסיפור! זה כל כך מחזק את המסר.
אני בטוחה שלכל בת חבדית יש לה סיפור כלשהו דומה. גם אם היא לא יודעת ממנו ולא תדע בחיים.
כי מסתכלים עלינו! נקודה.
וואו איזה סיפור מדהים!! מרגש
וואוווווו אפרת לא שמעתי תסיפור הזה….
איזה זכות יש לאמא שלך, אני בטוחה שגם הסיפור עם הדולר עשה איזה משו..
חחחחחח. לא לחשוף …
וואו!!!
באמת חשוב לזכור שמסתכלים על כל פעולה שלנו גם בלי שנשים לב.. ושהרבי איתנו בכל פעולה?
ווואייי הצילוו ריגשת.
יא אני מרגישה שדיברת אלי ספציפית גם בגלל השם;)
יואוו אהבתי את הכתיבה שלך ואת הכל. אוהתב אותך פשוט:)
אני בדרך כלל שמישהו בן מתיישב לדי באוטוטבוס אני משתדלת לקום בלי שהוא יעלב כאילו שיראה שאני אולי בשביל לרדת או משהו כזה סיפור יפה אפרת
מיכל את מטריפה שהעלת את זה פשוט כיף לקרוא את זה וזאת אחריות מאוד כבדה לפעמיים לא באלי את האחריות הזאת חבל
מיכל זה מושלם!
הכתיבה בכלל מטורפת..
והמסר, אין מה לדבר!
וואוו מדהיםםם
מיכל, את מדהימה.
וואו.
חסידית.
כשרונית.
שנונה! אהבתי את הכותרת של הפוסט.
תמשיכי לכתוב לנו ולחזק!!
נשמע שחזרתן מהראיון אצל הרב חיטריק..:) הרבה הצלחה!
יופי של מסר. באמת מסתכלים עלינו כמייצגות..
ואם כבר באוטובוס וחב"ד עסקינן, זה מזכיר לי שבל"ג בעומר כשחזרנו מרשבי ונסענו אני וחברה שלי הביתה, דיברנו על שליחות ועל שלוחים ברחבי העולם וכו.. פתאום אני קולטת שמאחורינו יושבות שתי בחורות ליטאיות… ששמעו את כל השיחה בפה פעור… קיצער, אנחנו מייצגות!!
כתבת מאוד יפה מיכל!!!!!!
את כלכך צודקת וצדקת.
רואים שאת חדורה בשליחות ולעשות טוב, לעשות את רצון הרבי.
אהבתי את הכתיבה שלך!
והמסר כל כך ברור.
שזה מפחיד.
אמן שתמיד נצליח בכך. ורק נעשה לו נחת ולא להיפך
מהמם!! תודה מיכל שהעלת את הנושא?
באמת הרבה פעמים אנחנו משפיעים בלי לדעת זה ממש מחזק לחשוב עלזה? והלוואי שגם נדע על סיפורים שקרו בזכות ההתנהגות החסידית והדוגמא אישית
יש גם את הסיפור המוכר על בחורים שהיו בשליחות ולא הרגישו שפעלו משו ואז הגיעו לרבי מאוכזבים ולא יודעים מה לדווח והרבי אומר להם חושבים שלא פעלתם כלום?? קיבלתי מכתב מיהודיה שראתה אתכם עם הלבוש החבדי למרות כל החום וזה העיר אצלה את הניצוץ היהודי
אז אמן שנזכה תמיד להיות דוגמא אישית ולעשות נחת לרעבע
וואו! אני אוהבת את הפוסטים שלך מיכל! את חסידית! בנוסף לכתיבה המהממת שלך!!
אתם יודעות שחב"ד הם היחידים שכתוב להם על המצח שהם כאלה?!:) אני גיליתי את זה דווקא מה'בוז חב"ד'. לא נעים, אבל קיבלתי הוכחה חותכת שמזהים! יודעים על מי לצעוק!;) וזה לא שאין מיתנגדים לשאר החסידויות, אבל פשוט לא מצליחם להבדיל בין גור לבעלז… לפחות אני לא. אבל תסכימו איתי שכשעומדים בתחנה לדוגמא, אפשר להצביע ולומר… הוא והוא חב"דניקים… וזה מחייב בטירוף!!! כי מצפים מימנו ל100% !!! במיוחד אם אנחנו לובשות את התילבושת של התיכון… דרך אגב, שתדעו! ששמים לב לכל פרט!! איזה פון את מחזיקה, ואיך את מדברת, מה את לובשת, וכו'… צריך לזכור שגם אנחנו לא רוצות, אנחנו מייצגות!! מייצגות תמיד! ועוד פרט קטן… מייצגות לא רק בחוץ… אלא גם בפנים, בין חברות, בבי"ס. אפיזודה קטנה שהיתרחשה היום… עמדנו כמה חברות, ודיברנו על המערכת של הימים הקרובים… דרך אגב, אצלינו מציינים את השיעור עם שם המורה- עכשיו יש גב' כהן לדוגמא, וכשהזכרנו שיעור מסוים, חברה שלי פלטה 'לצערינו' (היא היתכוונה נטו למקצוע!) ולא שמנו לב שאחת הבוחנות של הבגרות עמדה לידינו ושמעה הכל (היא לא חב"דניקית)… כשהיא שמעה את זה היא אמרה… "זה לא מתאים לחב"ד"… תאמת? התביישתי! רציתי שהאדמה תיבלע אותי! רק לא לעמוד פה…! וצריך ממש להשים לב!! גם בין חברות, וגם בבי"ס, בקיצור 24/7!!
האמת שזו נקודה מצחיקה אצלי, אני כל הזמן שואלת את ההורים שלי אם אני ניראת חב"דניקית, אם אני אראה בחור חב"דניק ברכבת, אני מיד אזהה שהוא "משלנו" ולא רק בגלל הלבוש אלה גם בגלל האור שיש לו בפנים!! אז תמיד אני מוציאה שכולם יראו את השרשרת עם המטבע של הרבי וכו…. רואים עלי שאני חב"דניקית?
עוד פרט קטן:) בוז זה ראשי תיבות ברכות וזכויות;) אז זה לא כזה נורא שצועקים עלינו ככה:) אבל פליז! חברות! בלי רפו"ש לסוגיו, ותודה! גם לך!… תתעלמו… או שאם זה ממש מביך תחייכו… אבל אל תגיבו!! עיזבו את זה שאתם מביישות את עצמכן! אתן גורמות לחילול שם חב"ד וליובאוויטש… וכן גם פוגמות בתפקיד שלכם-לייצג את הרעבע בכבוד! במיוחד אחרי שזיהו אתכם כחב"דניקיות, ואפילו הפנו את הצעקה אליכם…אז לתשומת לבכם…
בטח שאפשר להבדיל בין גור לבעלז!!!!! אם כבר בין בעלז לבין מכנובקא או בין גור למודז'יץ (למרות שגם ביניהם יש המון הבדלי לבוש). הם חסידויות שבאו מאותו האזור ולכן הלבוש דומה…
בתור גורית לשעבר זה כלכך מצחיק לקרוא את זה… כאילו, אפשר להתבלבל בין מלא חסידויות, אבל לא להשוות אותן לגור! גור הם כמעט היחידים שחובשים ספודיק ולא שטריימל (ההבדל בין השתיים בולט מאד) הם עושים 'אויזען זאקן' בגרביים (מין צורת קיפול) והם עושים את זה עם גרביים שחורות שזה די ייחודי.
והסימן הנראה ביותר, הפאות! (פייעס…) הם קושרים אותן מתחת לכיפה בעוד ששאר החסידים, מסלסלים אותן לפני אוזניהם.
אז סליחה על ההרצאה הלא מאד הכרחית. אם אתן לא רוצות לספוג עוד אחת כזו, אל תשוו בין חסידויות כשאני באזור!!! 😉
תעלי פוסט על הבדלים בין חסידויות!!!!!!
זה ממש מעניין (אותי לפחות…)
( אם תקראי את זה בכלל..)
תודה!!!?
צודקת 100%
כתבת ממש יפה!
נראלי שהייתי מאירה עוד נקודה בנושא, מסתכלים עלינו.. מצפים ממנו לא משנה לאיזה מגזר אנו משתייכות,
בטח כשאנחנו שייכות ללגיון של מלך
לא מתאים שנרעיש, נצחק, נגרום לכל הרכבת/ אוט' לדעת שאנחנו פה. למשוך עיניים צניעות וראצילות יתאימו במקומות כאלה מאודד
אנחנו נופלות בזה הרבה..
זה חמוד והכל אבל לי אשית ממש כבר נשבר מהאחריות הזאת.. זה מעצבן שאין חיים פרטיים, כל שניה שלך את רק מיצגת משהו שהוא לא את
כמה שאני מבינה אותך.
זה בהחלט אחריות כבידה. והרבה פעמים מעיקה! ודיי תרדו ממנו כבר!
אבל.. תנסי לזכור שאחרי הכל זה הרבי שאיתך. רואים אותך, רואים גם אותו. לעניותת דעתי.. אין דבר שיותר מגיע לו חוץ מלייצג אותו בכבוד. אז גם אם זה מעיק וקשה ולא באלי עכשיו, תנסי לזכור את זה. שזה רק בשביל הרבי.
וואו מיכל,
חייבת להגיד שאני נכנסת המון לאתר וכמעט אף פעם לא מגיבה. לא יודעת… לא אוהבת 😉
אבל קראתי את הפוסט שלך ברתק והייתי חייבת להגיד לך ש-
את מוכשרת! וכתבת מדהים!
אהבתי ממש!
זה כל כך נכון, שאין לנו מושג עד כמה… והתרגשתי עד דמעות מהסיפור הזה.
ובכלל, נקודה למחשבה, זה שיש לנו רבי שאפשר להגיד עליו בשיא הפשטות 'הוא מלווה אותי' 'הוא נותן לי כוח' 'מחייך אלייך…' – זה כל כך רגיל אצלנו, וכל כך לא מובן מאליו אצל מי שלא… מנסה לחשוב איך היו החיים שלי בלי זה, ולא ממש מצליחה.
חזקת אותי ממש!!!
אני שליחה (ואני לא תמיד מתנהגת ככה כמו שאת מתארת).
לפפעמים אני פשוט לא שמה לב לדברים הקטנים!
תודה שחזקת אותי!!!
נשמעת שאת שליחה מיוחדתת!!1
אוהבת אותך?
וואו איזה סיפור! גם שלך מיכל שממש חיזק וגם כל האלה שהולכים פה בתגובות!.. מדהים!