שיסתדר לטובה
השבוע החלטתי שאכתוב על נושא שמאד מטריד ומכאיב לבת שלי.
היא מרגישה שהתפילות שלה לא נענות.
"התפללתי כל כך הרבה" היא שופכת את ליבה באחד הערבים, "כל כך רציתי שה' יעשה שיהיה לי —, אפילו אמרתי כל יום תהילים בכוונה, לא פספסתי אמירת תניא ורמב"ם. וקיבלתי? לא!
אז בשביל מה כל התפילות האלה? למה אני מתאמצת לשווא?!"
האמת היא, שזה לא נושא שמעסיק רק בנות תיכון. זה נושא כלל-עולמי, מתאים לכל שכבות הגיל, המין והאוכלוסיה.
יש לזה כמה וכמה הסברים. וגם עם כל ההסברים – עדיין לעיתים קרובות איננו מבינים. כי הבורא הוא אינסופי ולא מוגבל, ורואה את התמונה הכוללת, ואנחנו רק בשר ודם, ולא יכולים או מסוגלים להבין מחשבות של בורא.
התלבטתי עם עצמי מה אני הולכת להגיד לבת היקרה שלי. איזה הסבר אתן לה משלל האפשרויות. איך אגיד לה דברים שיתיישבו על ליבה, איך אסביר לה בעדינות, ובהתחשבות ברגשותיה.
התכנסתי במחשבותיי, ונתתי לבתי היקרה להוציא קיטור. לא תמיד אמא צריכה מיד להתפרץ עם שלל עצות ותובנות.
לפעמים, כך אני מאמינה, האדם העומד מולי, רוצה לפרוק, רוצה שפשוט יקשיבו לו.
בשתיקתי אני שומעת עד הסוף את כל מה שיש לה לומר. אני איתה לגמרי. אמרתי לה שהנושא מורכב, יש הרבה תשובות לדבר. והמשכנו להרהר בדבר יחד, ללא מילים.
לפתע, משום מקום, צפה בתודעתי תובנה מסוימת, שקשורה למשהו שחוויתי על בשרי, ואני משתפת בו את בתי (וגם אתכן כמובן):
"את יודעת, כשאבא ואני היינו זוג צעיר, גרנו בפרויקט דירות מסוים שהיה מיועד לציבור החרדי. זה היה ממש להיט בתקופה ההיא, והרבה בחורים שהתחתנו מהישיבה של אבא, קבעו שם את משכנם.
רצה ה', ואחד מהם, כך הסתבר, שכר את הדירה שבקומה שלנו – דלת לידינו.
האברך הטרי כנראה התבלבל, והיה בטוח שהדירות שלנו משותפות, או שהמצב הוא בעצם המשך ישיר לחיי הפנימיה הישיבתית, ולא הפסיק לדפוק בדלת ולהטריד, להיכנס ללא רשות ולהתכבד (לכבד את עצמו למעשה) במטעמים שהכנתי במיוחד עבור בעלי היקר.
"לא יכולנו לסבול את המצב – שפגע אנושות בפרטיותנו, אך בגלל שהאופי שלי הוא כזה שקשה לי לסרב, והייתי צעירה ולא מנוסה, ועדיין לא ידעתי להציב גבולות ולומר די! עד כאן!!! – המצב לא השתנה. חיכיתי לנס.
התפללתי: ה'! תעשה משהו שהזוג הזה יסתלק מחיינו! בבקשה! אני לא יכולה לסבול יותר! שיעברו כבר דירה!
וה' שמע לתפילתי.
"סיימו לבנות את הדירה שהם קנו כשעוד לא הייתה מוכנה, על הנייר.
לא היה גבול לאושרי. סוף סוף הם עוזבים! איזו הקלה…
מה שלא לקחתי בחשבון זה – שיכול להיות יותר גרוע….
"הדירה שהייתה עד כה מיועדת להשכרה, הייתה שייכת לזוג צעיר עם תינוק, שהחליטו לבוא ולגור בדירתם במקום לשכור ליד ההורים ולהשכיר את הדירה שבפרויקט. וזה אומר שבעצם הם נשארים לידינו לתמיד.
אם עד לאותו זמן חשבתי שסבלתי, כעת הבנתי שהסיוט שעברתי הוא גן-עדן בהשוואה לגיהנום החדש…
השכנה החדשה הייתה טיפוס דורסני, שתלטן ומניפולטיבי, שעשתה הכל על מנת לנצל אותי בשיטות מגוונות.
התחשבות בזולת לא הייתה קיימת אצלה. למשל – כל פעם שהתינוק שלה עשה בטיטול, היא הייתה מוציאה את הטיטול מחוץ לדלת, כדי שלא יסריח לה בבית (כנראה לא שמעה על האפשרות לקשור אותו בתוך שקית ניילון אטומה ולשים בפח), מה שלא מנע מהחבילה הריחנית להסריח את הכניסה לבית שלי…
לא אכביר בפרטים, זה רק על קצה המזלג (הפירוט המלא אצל הבת שלי).
"רק אסיים ואומר, שאת ההרפתקה הלא מוצלחת הזאת סיימנו לאחר חודשים מעטים שנדמו בעיניי כנצח, בכך שמכרנו את הדירה וברחנו רחוק משם כל עוד נפשינו בנו".
"אני לא מספרת את זה סתם" אני אומרת לבתי שכבר איבדה את הקשר בין מה ששאלה לסיפור הארוך שלי. "לפעמים אנו מבקשים מה' בקשה, והוא ברחמיו יודע שאם ייתן לנו את מבוקשינו – זה יגרום לנו לרעה, לא לטובה.
לכן בחמלתו לא מגשים לנו את משאלתנו, ובכך בעצם עונה לתפילה. הוא עונה לנו: לא בתי היקרה! לא אתן לך את שביקשת! אני יודע שזה יעשה לך ממש רע!"
אני למדתי לקח מהסיפור האישי שלי, שגם להתפלל צריך לדעת איך.
כשמבקשים ומבקשים מה' משהו ספציפי, ודוחקים בו לתת את הדבר המסוים מאד שביקשנו, לפעמים מקבלים – ורואים שזה ממש, אבל ממש לא מה שחשבנו ורצינו.
מאז אני משתדלת בתפילותיי לבקש בענווה, בסבלנות, ובאופן כללי:
ה', עשה שהעניין הזה והזה יסתדר לטובה. אתה רחום וחנון, יודע איך האופן הטוב והמתאים ביותר. עזור לי בבקשה שאזכה לראות בעין גשמית איך תפילתי נענית לטובה.
ולא נותנת לה' 'עצות' איך אני רוצה שהמצב ייפתר. כי מה אני מבינה בכלל?
ועוד משהו שבחרתי לומר לבתי מתוך כל ההסברים הידועים לי הוא –
שלפעמים ה' רוצה את קירבתנו. הוא נותן לנו ניסיון או חיסרון מסוים כדי שנתקרב אליו. שנתפלל אליו מכל הנשמה. שנרגיש אהבה ודבקות, שנבקש ממנו ולא נשכח שהכל ממנו.
וזו למעשה המטרה פה. התפילה עצמה! לא "מה יצא לי מזה".
הקשר הזה שנוצר ביני לבין הבורא, מתוך עומק הנפש – זו התוצאה הישירה של התפילות שלנו.
ה' אומר לי: התגעגעתי אליך בתי היקרה! כמה טוב שהתקשרת! אני כל כך שמח לשמוע את קולך!
ומה צריך יותר מזה?
נ.ב.
אשמח לשמוע בטוקבקים מה אתן חושבות בנושא, ואם יש לכן עוד תובנות/ הסברים/ פרושים להחכים בהם את כולנו.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
56 תגובות
יואו. זה בדיוק קרה לי לא מזמן.
אמור לקרות משהו שמאוד מאוד לא רציתי שיקרה, ובאתי להתפלל לה' שהדבר הזה לא יקרה. אחרי שניה אמרתי לעצמי סליחה באיזה זכות אני מציעה לה' איך לסדר את העניינים. ואז שיניתי את התפילה ואמרתי ה' בבקשה שבין אם זה יקרה ובין אם לא, אז שזה יהיה טוב ובגלוי!
מרגשת!!!
יש לי שאלה..
אמרת פה שמי שמבקשת משהו ספצפי אז לפעמים אנחנו מגלים שזה לא טוב לנו..הרי הקב"ה בטוח יודע מה אנחנו באמת צריכות ורוצות אז למה הוא פשוט לא עושה אתזה?
זו בדיוק התשובה! ה' עושה את זה! ועוד איך!!! עושה בדיוק את מה שטוב עבורינו, רק שאנו לא תמיד זוכות לראות את הטוב במה שקרה…. לכן בתפילות לא כדאי 'לדחוק' את ה' למלא משהו ספציפי, אלא לבקש שיעשה מה שהוא יודע שטוב בעבורי
אני חושבת שמה שהיא שאלה זה: הרי ברור שה' יעשה את מה שהכי טוב בשבילנו.. כי הוא רוצה רק בטובתינו! אז למה בכלל צריך להתפלל?
אסתי, השם מכין לנו את כל הטוב שיש. הוא רק מחכה שנבקש ומיד ייתן לנו!
יש סיפור די ידוע על הבעש"ט ובעל הפונדק, שנגזר עליו שיהיה עשיר אבל הוא אף פעם לא ביקש! אז השפע התעכב. ואז הבעש"ט ראה זאת ברוח קדשו, ובא אליו להתארח. גמר לכפרי את כל מה שהיה בביתו, ואז כשילדיו הקטנים בכו מרעב, התפלל סוף סוף היהודי שה' ישלח לו את פרנסתו ברווח.
והעושר הגיע בדרך פלאית!
תודה בת אהובה של ה'
וואוו כמה את בת אהובה!!!! כל הכבוד, איזו תשובה חזקה!
אני מתפללת בגלל שפע?
בגלל שאני צריכה משו מהקבה אז, סליחה על הבוטות, אני נזכרת בו?
ואיפה הייתי עד עכשיו?
אם כבר סיפורים אז זה ממש הסיפור של הסליחות ושמואל מונקעס
וזו שאלה לא פתורה אצלי
אז למה באמת?
לא מתפללים בשביל השפע
הוא יורד גם ככה או לא יורד בכלל וזה בכלל לא קשור לתפילה שלנו וגם לא נעים להיות כאלה מגושמים שמתפללים רק בשביל משאלות
ומצד שני, אני, לצערי הרב לא מרגישה שום סיפוק או קירבה במלמול המילים כל בוקר וצהרים
זה מתיש אותי
ואני לא סובלת לגלות ששוב פעם צהרים והתפילה רודפת אחרי מאחורה
קשה.
קורל,
עניין התפילה באמת לא קל לעיתים. לא סתם התפילה נקראת עבודה שבלב, כי זו עבודה אמיתית וזה לא תמיד פשוט.
אני מנסיוני האישי יכולה להגיד שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה. הכוונה היא שבהתחלה התפילה היא משהו חיצוני לנו, ואפילו שמתפללים בלי כוונה זה פועל את פעולתו!!!! אפילו שלא מתחשק, מתגברים, ומתפללים בכל זאת. ובהמשך בעבודה נכונה, בהדרגה, יש סיעתא דשמיא לקבל טעם בתפילה.
תפילה זה מלשון "תופל (מחבר/מרכיב) כלי חרס" . עיקר מטרת התפילה הוא חיבור עם הקב"ה, לא כדי שהפרה תתן חלב וכדו'.
אז חיבור נעים! ובקרוב! תתפללי על זה!!!!
מה הסיפור של שמואל מונקס והסליחות?
קורל נשמה, מצוות עשה מהתורה זה לבקש מה' את כל מה שאנחנו צריכות. כן, זה בדיוק המצווה!!
וזה חשוב ביותר. כי ככה כל תפילה מחדירה לנו לראש עוד יותר שרק ה' הוא הבעל הבית על העולם, והוא היחיד שנותן ועוזר.
ואו אמא של סטערנא, הלב שלי קפץ משמחה כשראיתי שהעלית פוסט.
תודה!!
חידד אצלי את העניין….
את כל כך מתוקה!! ממש מושששששששש
וואוו. פשוט אמיתי ונכון!!
אני רואה את זה גם בחיים שלי, (ומעדיפה לא להאריך..)
גם למדתי את זה לא מזמן בבי"ס..
רק חיזקת לי את זה בתודעה!!!
את כותבת ממש יפה! מחכה לפוסטים שלך!!!!
תודה!!
כל כך מבינה אותך, דווקא את מה שלא כתבת ….
בהצלחה בחיים יקירה
את נראה לי אמא ממש ממש מיוחדת אם הבנות שלך משתפות אותך בדברים שקורים להן. אצלי בחיים לא יקרה.
גם אצלי זה לא קרה בחיים. אני עושה תיקון אצל הבנות שלי.
מאחלת גם לך בבוא העת!
תעלי פוסט הסבר?
תקראי קצת פוסטים קודמים, תהיה לך אינדיקציה פלוס-מינוס
איך את מתקנת אתזה?
ההורים שלי מתחננים, כבר לא, שאשתף…
ואני לא רוצה
לא מרגישה בנח
לא בא לי
מפחדת שישתמשו במה שאני אומרת בשביל לנופנף בזה סתם ככה באמצע היום
זה יצר אצלי סגירות מטורפת
מפחדת שככה יהיה גם לילדים שלי בגללי
תראי, את ההורים בטח שאי אפשר לחנך, זה גם אסור ולא תפקידך. אולי אפשר ליזום על כך שיחה פתוחה בזמן מתאים ולדבר על הנושא שכואב לך, ואיך ניתן לדעתך לשנותו.
לגבי העתיד שלך- שיהיה וורוד בעזרת ה': אם את רוצה שילדייך ישתפו אותך, עשי כל מאמץ שלא להשתמש במידע שהם נותנים לך נגדם. גם לא בשעת כעס! וכשילדה מספרת משהו לאמא שלה, להקשיב עד הסוף, לא לשפוט, לנשום ולחשוב טוב לפני שעונים מה כדאי ומה לא כדאי לומר.
אולי תוכלי בשיחה עם ההורים להשחיל את המסר הזה בעדינות וברמיזה, כדי לא לעבור על כיבוד הורים….
שיהיה לך בהצלחה רבה בכל!
וואו אמא של סטערנא זה מושלם!!!
והנושא בכלל פצצתי.. שמחתי ונהניתי כ"כ לקרוא את הפוסט!
עוצמתי מאוד..
היה לי לפני כמה ימים משהו שביקשתי מהקב"ה (משהו טוב ורוחני דווקא) אבל משום מה הקב"ה 'לא' שמע לתפילתי ולבינתיים לא קיבלתי תשובה חיובית..
זה מאוד כאב לי ודיברתי על זה עם המשפיעה שלי, והבנו שכל מה שהקב"ה עושה זה רק בשבילי ולטובתי! אפילו שקשה לנו לראות את זה עכשיו.. ואפילו שלבינתיים אני לא מבינה למה זה כך ולא אחרת, אני לא שואלת שאלות וסומכת על הקב"ה שיביא לי את הדבר הטוב ביותר עבורייי!!!
צדיקה! ממש עבודה את עושה
האמת שהיתה לי תקופה שאמרתי מלא תהילים לרפואת משהו ולצערי הוא לא נמצא היום איתנו, זה היה ועדיין קשה לי מאוד! עד עכשיו לוקח לי הרבה זמן לשכנע את עצמי להגיד תהילים לרפואת או הצלחת משהו! כשאני חושבת על זה, יכול להיות שבגלל זה קשה לי להתפלל ביום יום….
בכל אופן שמעתי פעם סיפור על משהי שאבא שלה היה חולה במחלה והיא הלכה ערב אחד לכותל ובכתה שם כמה שעות לרפואתו, כמה ימים אח"כ הוציאו לאביה את הגידול וב"ה הוא התרפא! לילה אח"כ היא הלכה לישון ובבוקר פשוט לא קמה, סיפור עצוב וקיצוני, למדתי ממנו שכשאני מתפפלת על משהו מסוים, אני כביכול מגבילה את הקב"ה לעזור לי במשה הספציפי הזה, צריך להתפלל כל הזמן על הכל!!!
???? מזה, הסיפור העצוב הזה???
אני בוכה פה…
כל כך נכון ….
"המתפלל על חברו נענה תחילה"
הזוי… חשבונות שמיים
אמא של סטערנא I love you
I love you too sweetie
אמא של סטרנא,
גיליתי מי את… ידעתי ומצאתי תאמין
נראה לי נגייס אותך לחייל מודיעין;)
בלשית אחת ????
אין לך מה לנסות, להגיד לנו מי זאת, כי איטי לא תסכים מניסיון!
?
חוצמזה שיש שותפות ותיקות שעוד זוכרות את השם
דיי זה לא פר אני סקרנית תרח!!
רק תגידו לי אם אני מהכפר אני אמורה להכיר אותה?
לא..
לעתים נדמה לנו שהתפילה היא כמו כספומט – "תפילומט" – מכשיר למשיכת ישועות והטבות מהקב"ה. אלחץ קצת על הכפתורים, אצפצף כמה מלמולים – והישועה תתחיל לבצבץ. ניסינו כמה פעמים ושום דבר לא בצבץ – משהו כאן לא בסדר…
אדם צריך, למשל, דירה. הוא ניגש אל התפילומט, מתפלל ומתחנן לה' שייתן לו דירה. והנה, אם נענה וקיבל את הדירה, הוא שמח ואומר: "ברוך ה', התפילות לא היו לבטלה, הנה קיבלתי את מה שרציתי". ואם לא קיבל את הדירה, תתגנב ללבו המחשבה: "סתם התפללתי, לא יצא לי מזה כלום…"
אולי אפשר לקרוא לתפילה כזו – "תפילומת"… תפילה שאיננה חיה ואמיתית.
איזה מהמם הרעיון!!! אהבתי ממש!!!!
התפילה – היא המטרה
אומר המבי"ט: "…כי לא הייתה תכלית התפילה כדי שייענה, אלא להורות שאין בעולם למי שראוי להתפלל אלא לאל יתברך, ולהכיר שהוא חסר מכל וכל בזה העולם, ואין מי שימלא חסרונו אלא הוא יתברך. ומספר לפניו חסרונותיו, להורות זה העניין, וסוף השכר לבוא. אבל לא שתהיה התפילה לתכלית השגת המבוקש, שנראה, חס וחלילה, שאם יהיה ידוע שלא יהיה נענה באותה התפילה, לא היה אומר אותה". (ספר "בית אלוקים")
הבעל שם טוב הקדוש זיע"א היה אומר, כי הדרגה הגבוהה בתפילה היא, שהאדם רוצה בלבבו שבקשתו לא תתמלא! ומדוע? כדי שימשיך להיות עם חֶסֶר, וכך תמשיך ללוותו תחושת התלות והייחול לבורא עולם, ויזכה שתפילותיו תהיינה עמוקות ואמתיות יותר. חושש הוא שמא כאשר תתמלא הבקשה, כבר לא יזכה לאותה תחושה כנה של התבטלות והכנעת הלב, בבחינת: "שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי ה'". (דגל מחנה אפרים הפטרת כי תצא) וכעין הפתגם: "אין דבר יותר שלם מלב שבור".
זוהי דרגה גבוהה מאוד. אך גם אנו, שחפצים שתתמלאנה בקשותינו לטובה ולברכה, צריכים לדעת, שאף אם לא קיבלנו את מבוקשנו – הרי שהרווחנו תפילה.
בכלל לא fake!! היית צריכה לקרוא לעצמך true….
אימצתייי
השם הזה שלייי מעכשיו
חז"ל לימדונו כי "אין תפילה חוזרת ריקם", אין תפילה שהקב"ה מטביע עליה חותמת נדחה, או לא נתקבל. אין דבר כזה, כל תפילה של יהודי יקרה היא מאוד לפני הקב"ה!
…ולא כמידת בשר ודם השרים, וכל שכן המלכים, אשר יש להם מזכיר, וכל מכתב שנשלח אליהם,
עובר ביקורת תחת ידו של המזכיר, ואת הדבר שנראה לו חיוני מגיש לפני השר ואת השאר זורק.
אבל מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא – כל מה שאדם חפץ מבקש ממנו. (אור לציון חכמה ומוסר)
"כי אתה שומע תפילת כל פה"!
ומדוע בכל זאת פעמים שאנו רואים בעינינו שהבקשה לא התמלאה?
אלא דומה הדבר לבן המבקש מאביו ממתק נחשק. לנגד עיני האב עומדת טובתו האמיתית של בנו, בראייה לטווח ארוך ורחב, ומתוך כך – יתכן שבאמת יראה האב לנכון למלא את מבוקשו מיד ולתת לו את הממתק. אך יתכן שישמור לו את הממתק לשבת, יתכן שיתנה את נתינת הממתק בהכנת שיעורי בית, ויתכן גם שהילד חולה בסוכרת ולכן לא יתן לו את הממתק בשום פנים ואופן.
גם בקשותינו מבורא עולם – נענות בהתאם לטובתנו האמתית: יתכן שימלאן ה' מיד לטובה ולברכה, אך יתכן שתדחינה להזדמנות טובה ומתאימה יותר, יתכן שתתמלאנה בתנאי מסויים, ויתכן גם שאינן לטובתנו ולכן לא תתגשמנה כלל. אך על כל פנים, עצם הפניה, עצם הבקשה, בוודאי פעלה את פעולתה, ואם לא התמלאה – הרי שהאדם יתוגמל בכפל כפליים ממקום אחר.
רבים מאתנו מכירים סיפורים שונים ומגוונים על תפילות שלא נענו, והנה לאחר זמן נודע עד כמה היה זה לטובה, וכמה רע היה יכול להיות אילו הייתה הבקשה מתמלאת. לא תמיד אנו רואים בעין את הסוף הטוב, אבל בטוחים אנו בקב"ה שתמיד בוחר עבורנו את הטוב ביותר.
"ולעתיד לבוא, יבואו כל אלו התפילות לפני ה', ויהפכו לאורות גדולות ועצומות
שיתענגו בהם ישראל הקדושים עושי רצונו.
ולפעמים עומדת התפילה מבחוץ מפני המקטרגים שאינם מניחים שתתעלה,
אבל בעת רצון תדחק עצמה זו התפילה ותתעלה, כי דיבור של תפילת ישראל אינו הולך לריק". (מדרש פנחס)
יש לנו כאן תלמידה חכמה!!! פשוט תענוג מה יוצא מהפוסט הזה!!!!
מעריכה
סיפר הגאון הצדיק רבי נפתלי חיים אדלר זצ"ל: כשהשתלטו הגרמנים על הונגריה, ריכזו את היהודים בגטאות לקראת שילוחם לאושוויץ. גילו שהוא יליד ארץ ישראל ונושא דרכון בריטי, ואסרוהו בכלא כנתין ארץ אויב. הוא עדיין לא ידע את המשמעות האמתית של הגטו, ולכן ניסה בכל כוחותיו להשתדל לשכנעם להביאו עם כל היהודים אל הגטו, בטענה שאף הגטו כמו בית כלא ענק. אך ללא הועיל, כלא זה כלא.
ניסה להפעיל שתדלנות, שלפחות יִשָּלַח לבית הכלא המרכזי לנתיני מדינות אויב, שהיה תחת פיקוח בינלאומי וזכה לתנאים משופרים, ולשווא. הוא נותר בכלא עד לשחרור.
או אז התברר לו מה עלה בגורלם של יושבי הגטו: מאלפי יהודי עירו – ניצלו ארבעה עשר בלבד. ולא די בכך, בגיחת מטוסי בעלות הברית הופצץ בטעות בית הכלא לאסירים ביטחוניים, וכולם נקברו חיים. "כמה דמעות שפכתי לחילוצי מהכלא", סיפר הרב, "וכמה הודיתי כשתפילתי לא נענתה!"…
ישנן בקשות אשר נקצב להן סך מסויים של תפילות, שאם אדם יתפלל אותן, יתמלא מבוקשו. לבקשתו של משה רבנו נקצבו 516 תפילות, ולכן אם היה מתפלל עוד תפילה אחת, היה נענה. אבל כיון שהקב"ה לא רצה בכך, לפיכך אמר לו: "רב לך". אל תתפלל יותר, כדי שלא אאלץ, כביכול, למלא בקשתך.
ממשילים זאת לקיר. קביעה וגזירה של הקב"ה היא כמו קיר, מניעה. והתפילה היא כמו הכאת פטיש, החוטבת וחוצבת בקיר, עד שמסוגלת להבקיע אותו. ואולם יש קירות עשויות גבס דקיק ויש קירות יצוקות בטון. ישנן גזירות שדי בתפילה אחת או שתיים כדי לבטלן, וישנן גזירות שצריך בעבורן מספר רב יותר של תפילות, ולאט לאט הקיר הולך ונחטב עד שנבקע.
ואנו, שעומדים מצדו האחד של הקיר, לעולם לא נוכל לדעת. אולי עוד הכאת פטיש אחת ויבקע הקיר. לכן אדם לעולם אינו צריך לחדול מן התפילה. כל עוד לא אמר לו הקב"ה "רב לך", יכול הוא להמשיך לחטוב ולהכות בקיר.
חנה, אמו של שמואל הנביא, כיצד זכתה להיפקד בפרי בטן צדיק ומורם מעם, לאחר שנים ארוכות של עקרות וצער? אומר הנביא: "וְהָיָה כִּי הִרְבְּתָה לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי ה'" (שמואל א א יב). היא השיגה את מבוקשה על ידי ריבוי תפילות. ואמרו במדרש: מכאן שכל המרבה בתפילה – נענה! (מדרש שמואל ב ט),
ועוד אמרו (תנחומא וירא א): אמר הקב"ה: אפילו אין אדם כדאי להיענות בתפילתו ולעשות עמו חסד – כיון שמתפלל ומרבה בתחנונים, אני עושה חסד עימו.
ניתן לומר שהקיר הוא גם לב האבן שלנו. הלב הקשה, העקשן והאטום. שמסרב לשמוע את קול ה' הקורא אליו. שאינו מתלהט באהבת קודש לרוץ למצוות. שנוהה אחר תאוותיו החומריות. שאינו מתפעל, אינו מתרגש. רואה ושומע דברים וממשיך הלאה.
כמה מצפים אנו למימושה של הנבואה (יחזקאל לו כו): "וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם, וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר" – לזכות בלב בשר, לב חי ופועם ומתרגש, לב מבין וחכם, הפתוח לקלוט את קול ה'. עוד יבואו ימים, אליהם אנו מצפים, שבהם "מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה', כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיה יא ט), הלב יהיה פתוח ורחב להכיר ולדעת את ה', לב רגיש וקולט ומבין. אבל בינתיים – זה קשה. הלב קשה, הלב עדיין אבן. אדם יכול לשמוע ולדעת הרבה דברים, אבל הלב רחוק, סגור מלקלוט ולהפנים.
ולעתים כדי לשבור את לב האבן, האדם מקבל קשיים וניסיונות, שפותחים את לבבו, נותנים לו לצאת מקונכיית האנוכיות והגאווה ולהיפתח אל ה'. אבל כאשר אדם מתפלל ומרבה תחנונים לפני הקב"ה, אזי לב האבן שלו הולך ונמס, הולך ומתרכך, הולך ונפתח, ומתקרב לה' יתברך, ואז כבר אינו צריך לייסורים ולקשיים. מתפילה לתפילה הוא הולך ונעשה ראוי יותר לישועה.
וכמו שמסביר הרלב"ג בעניין חנה (שמואל א ז טו), כי ריבוי התפילה גורם שתחזק הדבקות בין המתפלל ובין ה' יתברך, ולזאת הסיבה נשמעה תפילתה של חנה, ונתן לה ה' את שאלתה.
לכן, גם אם רואה האדם שבקשתו לא התמלאה, ימשיך שוב ושוב לשפוך ולהמיס את לבבו בתפילות ובתחנונים לפני ה' יתברך. וכך אומר דוד המלך ע"ה: "קַוֵּה אֶל ה', חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ, וְקַוֵּה אֶל ה'" (תהלים כז יד) – תְּקַוֶּה ותתפלל אל ה', ואם לא תתקבל תפילתך – חזור וקווה! (רש"י), שוב ושוב תחזק ותאמץ את ליבך בתקוה, בייחול ובציפייה לישועת ה'.
אני חייבת לומר למי שכתבה כאן את כל התגובות הנפלאות יישר כח!!! העשרת אותי, העשרת את הפוסט ובאמת שהחכמת את כולנו!!!!
תודה רבה על הזמן שהקדשת להגיב לנו כאן!!!!!!!
ואוו את אמא מדהימה עם תובנות ומענות מדהימים
תודה, מקסימה
וואו! את פשוט אמא מדהימה!!
זכו הבנות שלך!
וואי, זה קורה לי כל הזמן שאני כאילו 'מתכננת' לקב"ה איך לעזור לי, ואז מתחרטת… כי ה' יכול לעשות הכל, ואני לא יכולה להגביל אותו…
(ואז אני חושבת, אבל איזה עוד דרך נשארה לעזור לי חוץ ממה שכבר חשבתי? בסוף אני תמיד מופתעת…)
וואי אמא של שטערנא! תודה..!
שהעלית את הפוסט וש42 בנות הגיבו וכל כך חיזקו!!
הנושא של התפילה כל כך קשה.. ועשיתם לי אותו יותר קל:) תודה ענקית!
רבקי, תודה.
וזו הייתה המטרה
שלוואן, איזו מחשבה בוגרת! שתדעי שיש אנשים – לא אחד ולא שניים לצערי, שמבוגרים ממך בשנים רבות ולא הגיעו לקצה התובנות שלך!!
אני מצדיעה לך
לאמא של סטערנא:
את פשוא אשה ממש מיחודת!!! כול פעם שאני קוראת את הפוסטים שלך זה עושה לי ממש טוב ומחזק אותי!!!! המון המון תודה לך!!!
תמשיכי להפיץ אור!!
אוהבת אותך!!
מהמם!! אין לי מה להוסיף! זה פשוט כתוב כל כך זורם ויפה! מחכים!