דבר המלך/1

מנוחה אמיתית
כמה מילים..

אני לא יודעת למי פה יוצא ללמוד דבר מלכות בקביעות, למי לפעמים ולמי פחות. אבל אני בטוחה שכל מי שלמדה אפילו פעם אחת כמו שצריך הרגישה טעם מיוחד. שיחות הדבר מלכות הן שיחות עמוקות מאוד, מלאות אוצרות ועניינים נעלים מצד אחד ומצד שני מדברות אל כל אחד ואחת ורלוונטיות יותר מתמיד. אפשר לומר ששיחות אלה הן מטען של כח- צידה לדרך שהרבי נותן לנו לתקופה הזאת של ההעלם והסתר שהגעגועים והבלבול גוברים. זה מה שגרם לי לחשוב להעלות כאן טור שבועי של לימוד הדבר מלכות בשפה קלה כדי שאתן- שותפות יקרות תקבלו מעט מהמטען הזה. מקווה שאצליח..

אז אתן מוזמנות לצלול פנימה וכמובן אשמח להערות והארות.
פרשת במדבר

מכירה את התחושה אחרי לילה לבן? את זה שכל איברי הגוף דורשים שתיקחי אותם למיטה? את התחושה הזאת אפשר להעביר בכל מיני דרכים כמו: קפה, שיחה עם חברה, התעמלות, הסחות דעת ועוד. אבל בסופו של יום זה כבר לא אפשרי. הגוף חסר משהו בסיסי- מנוחה.

כזה היה העולם לפני מתן תורה. העולם היה חסר מנוחה אמיתית. חז"ל אומרים שבשבת ניתנה תורה. העובדה הזאת היא לא סתמית, יש קשר הדוק בינה לבין מתן תורה:

המהות של השבת היא מנוחה, "מה היה העולם חסר? מנוחה. באת שבת, באה מנוחה"- כל עוד לא הייתה שבת בעולם, העולם היה טוב ויפה אבל חסר דבר עיקרי. ובמתן תורה הגיע העולם למנוחה בשלימות. "ארץ יראה ושקטה"- לפני מתן תורה העולם לא היה "רגוע" כל עוד לא התמלאה מטרת הבריאה, אך כשניתנה התורה הארץ שקטה ונחה. כמו להבדיל שתתני לעצמך סוף סוף שינה ולא רק מנוחה חלקית..

וכיצד זה קורה? העולם שלנו מלא בשינויים ותנועות. ישנם שינויים של זמן- ראשון, שני, שלישי.., עבר, הווה, עתיד וכו' שכולנו כפופים אליהם ומשתנים בהתאם אליהם ולשינויים הפרטיים שלנו. וישנם גם שינויי מקום כמו מזרח, מערב, למעלה, למטה וכו' שמביאים לשוני בין המקומות בעולם, שזה מראה על חוסר מנוחה ורגיעה. אז מהו הפיתרון? בשביל זה יש שבת. ברגע שהקב"ה שבת לאחר ימי הבריאה, הרגישו בכל העולם את אחדות ה' יתברך ואיך הכל נברא מתוך כוונה אחת ויחידה. בשבת אנחנו מתעלים מעל זמן ומקום ומגיעים למנוחה המושלמת.

וזה מה שקרה בקבלת התורה, העולם הגיע לשלימותו כאשר בנ"י קיבלו עליהם את עול תורה ומצוות שלשמו הוא נברא.

כך גם אצלנו פנימה. כאשר אדם אינו מרגיש את כוונת ותכלית חייו- לשמש את קונו ממילא לא יכול להיות שיגיע למנוחה אמיתית. כל השינויים הקיימים בעולם גורמים לו אי- שקט תמידי והוא מרגיש חסר. אך כאשר הוא מרגיש מה מטרתו בעולם, אז הוא מגיע למנוחה אמיתית ושלימות אישית. ולא רק באדם עצמו זה פועל, אלא כל העניינים שעושה בעולם נעשים מתוך הצלחה גדולה ביותר!

מה לומדים מכך לעבודת ה'? למרות כל השינויים והדרגות בעבודת ה' שלנו, השלימות נפעלת כאשר הכל מכוון למטרה אחת: "אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני". ובכל מצווה ומצווה עלינו לכוון קודם כל כוונה כללית- יחידה.

***

המשנה אומרת: "לעשות רצון אביך שבשמיים", למה נכתב רצון אביך ולא מצוות אביך? מצוות- הכוונה לתרי"ג מצוות שהם פרטים ופרטי פרטים אבל רצון זהו דבר אחד ויחיד שלא מתחלק לפרטים.

זה כמו שאמא תגיד לבת שלה שנשארה בייבי סיטר "רשימת מכולת": ב6 בערב להתחיל לסדר, 6:30 מקלחות, 7:00 ארוחת ערב וכו'. ולעומת זאת אמא שתאמר לבת: יקרה, אני סומכת עלייך שתתקתקי עניינים ועד 8:00 כולם יהיו במיטות. האימא הראשונה נכנסה לפרטים אבל השנייה פשוט אמרה את רצונה וזה עושה את ההבדל.

זה עניין הרצון- כוונה אחת. אח"כ יבואו הפרטים.

אך כמובן שאחרי הרצון מגיע המעשה, הכוונה נמשכת בכל פרטי המצוות ואף כל מצווה כלולה בשאר המצוות. איפה רואים את זה בעיקר? במצוות אהבת ה' (הכוללת את כל המצוות) שעליה נאמר "בכל לבבך". הלב כידוע עובד כמערכת סיבובית שתמיד נעה, הדם יוצא ממנו וחוזר אליו. כך גם אהבה בלב היא בחינת רצוא ושוב. אבל למרות זאת נאמר- "אם רץ ליבך שוב לאחד", ומדוע נאמר אחד, מה הקשר שלו לעבודה שבלב? הרי  כל פעולת הלב היא תנועה- רצוא ושוב ובזה תלויה כל חיות האדם.  ולמעשה, עבודת של רצוא מביאה בסופו של דבר לשוב נעלה הרבה יותר. אבל אחד, שהוא תנועה אחת נראה לכאורה מנוגד לגמרי לעבודת הלב.

אוקיי, מבלבל..

אז זהו, שלא. העבודה המושלמת באה דווקא מתוך מנוחה. ואפילו (תחזיקו חזק) גם במקום של שינוי ותנועה- רצוא ושוב, המנוחה קיימת. והיא נפעלת דווקא כאשר רצונו האחד והיחיד של הקב"ה, שהוא כוונה ותכלית אחת מורגשת בכל הפרטים הקטנים של העבודה. הפירוש של "ואם רץ לבך שוב לאחד", התכלית של עניין ה"שוב" היא לא רק כדי להגיע ל"רצוא" נעלה יותר, התכלית האמיתית היא כדי לקיים את רצון הקב"ה בשלימות. זאת אומרת, כשהאדם לא מרגיש את שינויי התנועה שבלב אלא אך ורק את קיום רצונו היחיד של הקב"ה. ומה"לאחד" נמשכים כל הפרטים והתנועות. מהשורש יוצאים הענפים.
***

איך מגיעים לכזאת כוונה ושלימות? ע"י הביטול שלנו לקב"ה, כאשר אדם מרגיש שכל המציאות שלו היא להיות עבד לה'- "לשמש את קוני". כך הוא מגיע לדרגה נעלית, כי על ידי הביטול הוא נעשה "עבד מלך- מלך" כלומר נעשה כביכול חלק ממציאות המלך. בעצם כאשר אנחנו מבטלים רצוננו בפני רצון ה' ובטלים אליו לחלוטין אנחנו מתאחדים עם מציאות הקב"ה!

ועל כך יש פירוש בחסידות על הפסוק: "תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו"- מה העניין של תפילת עני? תוכן תפילתו היא "לפני ה' ישפוך שיחו", העני שהוא שפל ובטל לפני הקב"ה תפילתו היא פשוטה וישירה עם ה'.

בינו לבין העשיר יש שוני גדול בקשר עם ה'. בעבודת ה' אין מעלה דווקא בעבודת אדם עשיר ומכובד. עשיר דווקא בגלל שיודע ומבין במושגים גבוהים יכול לבקש כסף וזהב ושאר דברים גדולים- גילוייו של המלך,  במקום לרצות את המלך בעצמו נטול גינונים ושרים. אך לעומתו העני אינו מבין כלל בכל אלו ולכן לא חושב על גילויי המלך אלא רוצה רק את המלך בכבודו ובעצמו. כך זה בעבודת ה': בתפילתו של העשיר, בגלל השגתו הגבוהה יבקש את הגילויים הגבוהים שלמעלה- מלך לבוש בלבושים ומוקף מלאכי עליון. אפילו גילויים נעלים של עבודת המלך כמו אהבה ויראה שהם כסף וזהב רוחניים וכו'. הוא יכול גם לבקש דרגות גבוהות באלוקות- ספירות עליונות בסדר ההשתלשלות. אבל למרות כל המעלה הגבוהה והעצומה שלהן- עניינם הם חילוקים  ודרגות. אין בהם את "שוב לאחד", רצונו האחד של הקב"ה, ולכן אין לו מזה מנוחה בשלימות.

אבל אצל עני זה אחרת לגמרי. עני דווקא בגלל דרגתו הנמוכה (לכאורה) אינו מבקש דברים נעלים אלא רק "לפני ה' ישפוך שיחו", לדבר עם הקב"ה בעצמו, עצמותו ית'.

זהו כמו תפילת תינוק, תפילה זכה וטהורה דווקא בגלל פשטותה. ילדים קטנים משום פשטותם ותמימותם מעוררים יותר ממבוגרים חכמים ככל שיהיו. רואים את זה במוחש ב"מבצעים". סירוב של נשים לקבל נש"ק הוא די שכיח לצערנו, אבל רוב הנשים לא ישארו אדישות כאשר ילדה קטנה ומתוקה תציע להם את אותה הצעה, חלקן יתלהבו ואפילו קורה שהילדה יוצאת עם פרס.. וזה למה? כי התום והפשטות ממיסים. הם גורמים לקשר ישיר ונטול מחסומים, נעלה מכל הגילויים. וכמו הפרס כך גם אצל העני יש שכר ועשירות. דווקא כאשר מתבטל לה' נעשה "עבד מלך מלך" ומקבל אח"כ גילויים ועשירות מה' בהרחבה הכי גדולה,  עד שפועלת על  חילוקי הדרגות בסדר ההשתלשלות שירגישו בהם את  אחדות ה' ורצונו ית'.

המילה "מלך" מרמזת על עניין זה: מלך ראשי תיבות מוח, לב, כבד. איך מאחדים את מנוחת המוח עם תנועת הלב, שיהיה "מוח שליט על הלב", ומתוך 'הסכמת' הלב לכך? על ידי ביטול, בו מגיעים עד עצמותו של המלך. הדבר רמוז בכבד בו נקרש הדם – עניין המנוחה בדם למרות שמטבעו הוא בתנועה. גילוי נעלה זה של "עצם המלך" נפעל במתן תורה ע"י הביטול של בנ"י שהקימו נעשה לנשמע, וכך מגיעים עד עצמותו יתברך כביכול ומעוררים את הרצון למלוך עלינו.
למה יש שאלות על משיח? ציטוט מדברי הרבי בשיחה:

…עד שזה יביא בקרוב את המנוחה האמיתית והשלימה – של "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים", ביטול הגלות של בני ישראל, שגלות היא ההיפך הכי גדול ממנוחה והתיישבות של בני ישראל – "אוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם", שמתבטלים הן טלטולי הגלות והן היפך המנוחה של הגלות הפנימית בעבודת השם, כולל ופשוט – הביטול של כל ההעלמות והסתרים של הגלות, וכל השאלות בפרטי הגאולה ומשיח צדקנו, שזה בא מצד הגלות עצמה, מצד זה שנולדו בגלות וגדלו בגלות, במילא נהיו "אנשי גלות" רחמנא ליצלן, ונמצאים ב"מצב גלותי" – שכל זה יתבטל, ויתהפך (על ידי תשובה אמיתית), על ידי גילוי אצל עצמו והדגשת הנשמה (חלק אלוקה ממעל ממש) שנמצאת למעלה מגלות, ונמצאת במצב של מנוחה, מעין שבת ומנוחה לחיי העולמים.