גם לי יש אח על הרצף/9

מכתב פרידה
בשבוע שעבר ניסתי לכתוב פוסט, רציתי לספר לכן איך עבר עלינו פסח, רציתי לספר לכן על הלילה ההוא שגילינו שמישהו השאיר את המפתח בהשיג יד שלו והוא יצא מהבית, רציתי לספר לכן על כל הפעמים שהיה לנו כיף ו"הרווחנו" ממנו (לתו וכרטיס נכה יש משמעות גם למלווים) רציתי לספר גם על ההרגעים הקשים והפחות חוויתים, סתם רגעים כאלה של משפחה שמתמודדת עם עוד משהו חוץ מהחיים הרגילים, אבל אז גיליתי ששכחתי כמה תקופת מבחנים זה משהו מלחיץ שממלא את כל היום והמחשבות וביחד עם התחייבויות קודמות שלי פשוט לא הגעתי לכתוב, גם כשהתיישבתי מול המחשב הראש שלי היה תפוס בדברים אחרים ופשוט לא הצלחתי להתרכז במה שאני כותבת. אז נראה לי שכרגע אעשה עם הכתיבה הפסקה קלה עד אחרי הבגרויות.
דובי אחי היקר
אני מקווה שלא תכעס כשתקרא את המכתב הזה ותגלה שחשפתי חלקים מהחיים שלך לכל בנות חבד בארץ, מצד שני אני מקווה שפשוט יום אחד תוכל לקרוא את המכתב הזה ולהגיב עליו.
רציתי לספר לך איך הכל התחיל, זה היה פוסט קצר עם הכותרת "יש לי אח אוטיסט", רפרפתי באתר ואז קראתי את הכותרת הזו והלב שלי התכווץ בבת אחת אז רק רציתי להעיר לילדה הנחמדה שכתבה את זה ולהסביר לה למה אני לא משתמשת במילה אוטיסט ביחס אלייך, לא ידעתי איך אוכל למצוא אותה באתר שבו האנונימיות היא חלק חשוב מהקיום שלו אז פניתי לקהל הרחב וסיפרתי קצת עלייך. אחר כך הגיעו התגובות מהמשפחה והחברות שלי וגיליתי כמה הכתיבה משחררת אותי ונותנת לי עוד קצת כוח ליום נוסף של התמודדות איתך, אז כתבתי רק עוד פוסט אחד וזה המשיך והמשיך וכתבתי עוד ועוד וחשפתי חלקים ממך וחלקים ממני ושמחתי שהחברות שלי קצת התחילו להבין את הקשייים ואת צורת החיים השונה שלנו לידך וקצת קצת גם הפסיקו להציק עם שאלות מוזרות כמו "למה את מתרגשת שהוא אומר חני אחיין שלי כבר חצי שנה אומר את השמות של כל הדודים שלו" ועוד שאלות שהראו לי כמה רב המרחק ביני שזכיתי לגדול ולצמוח לידך לבין החברות שלי שלהן חיים אחרים, אני לא יכולה להגיד של מי החיים קשים יותר אבל בסוגייא הזו כנראה שאני נצחתי;).
דובדוב שלי לפעמים אני מנסה לדמיין את החיים בלעדייך כמה פשוט לצאת מהבית וסתם להכנס לרכב בלי שתו הנכה יזעק מהחלון הקדמי, לצאת לטיול כל המשפחה בהרכב מלא וכן לעמוד קצת בתור בלונה פארק. אבל אני לא באמת מצליחה לדמיין את החיים בלעדייך, איך אקום בבוקר בלי ברכת השלום הנצחית שלך? איך אוציא מרץ בלי שאצטרך להשתולל איתך כדי שתתעייף קצת וסופסוף תוכל ללכת לישון? על מי אוכל לשוחח כל כך הרבה ולהתגאות בכך למרות כל הקשיים והבעיות שיש לך אתה תמיד הילד הכי מושלם בעולם?
פעם ראיתי סרטון של עמותה שמסייעת לילדים על הרצף ונועד לגיוס תרומות, בסרטון ראו בית עם דלת סגורה שממנה בוקעים קולות של מכות ובכי עז, שני שוטרים דופקים על הדלת והחבטות נמשכות גם בזמן שהדלת נפתחת על ידי אישה בעלת מראה עייף עייף ופאה סתורה, השוטירם מבקשים להכנס והמראה שנגלה אליהם הוא מחריד, נער שוכב על הרצפה חובט בה וברהיטים נוספים וצורח בבכי מעורר רחמים, כשראיתי את זה רק התפללתי שלא נצטרך לחוות את זה גם אנחנו איתך וב"ה לא הגענו (עדיין?) למצב כזה, אבל גם ידעתי שאדם מבחוץ שיצפה בסרטון עלול לחשוב שזו רק הגזמה כדי לזעזע את הלבבות ולגרום לאנשים עוד תרומות. וזו עוד אחת מהסיבות לבלוג שלי, אני לא מבקשת ממך לתרום אלא רק לפתוח את הלב שלכן לנסות קצת קצת להבין שיש בעולם עוד מציאויות ואם הצלחתי, אשריי.
קיצר אז רק רציתי להפרד מהקוראות, את מה שאני חושבת עלייך אני אגיד לך כבר עכשיו, לא ידעת מה תבין מה לא אבל אני בטוחה שבלב בפנים אתה יודע בדיוק כמה אתה שווה ואוהב בעיני ובעיני כל הבית.
אוהבת מלא, חני.