מועקה לטובה

מעיקות. מעצבנות. נתקעות. מפריעות. לעתים כבר מגעילות. הן מוציאות לי את את החשק לאכול. אני מתמודדת איתן כבר כמה שנים, ואני

לא רק אחד

"מהכנס הזה כולם יצאו אחרת" כך הוא קבע ניסה התאמץ ואז הגיע היום אלפי יהודים יגיעו למקום כך חשב ושיער אך

מתנות קטנות-6

… קיבלנו מתנה, ה' נתן לנו את ה-…?   איזו מתנה קיבלת? את מודה עליה? כל תשובה אפשרית. תחשבי גדול וקטן

פוסטים אחרונים:

נמאס לי מהמשפחה שלי

נמאס לי! נמאס לי מהמשפחה שלי! ב"ה אין על מה להתלונן, יש לי משפחה חסידית, שלמה, הכל בסדר. רק הבעיה היא איתי, אני לא בסדר. אני מודעת לזה שאני פחות עם המשפחה למרות שזה נדרש כי

נגעתן לי בלב

את נכנסת פנימה ולא דפקת בדלת ורשות- לא קיבלת כי לא ביקשת… וחיפשתי אותך בכל מקום וקראתי אותך בכל יום וחלמתי שפגשתי בך וכאבנו זו את כאבה של זו בציניות טהורה שעוד לא הספיקה להתלכלך מבורותם

בא עכשיו

כל היהודים שומרים שבת חתונות קטנות מתפללים בבית הוכחה: מ. מלך המשיח בא על חמור, יש עוצר זה האפשרות היחידה. לפי נתון מספר 1. ש. שבוע לפני החתונה החתן לא רואה את הכלה, וככה גם אנחנו

מתנה

תכף נחגוג את חג השבועות, שבו קיבלנו את התורה בתרועות. שמחים כולנו, ביום כה מיוחד, "נעשה ונשמע", אמרנו פה אחד. התורה נמשלה למים, ללא מים, אין חיים. כך גם התורה היא חלק ממנו, עוזרת לנו להרגיש

חמש או ח.מ.ש

אני יודעת שזה לא כיף. אבל זה מציק לי! למה אף אחת לא מתאמצת קצת בשבילי? אני בוכה פה. לא נושמת מרוב בכי. הפרצוף שלי אדום והעיניים שלי רכות. זה ממש ממש לא יפה! אני מבקשת

חיבוק מאבא

שקשה שכבר אי אפשר יותר, אבל במקום המילים יוצאות דמעות בכמות של ימים ונהרות. המילים מתערבבות המחשבות מתבלגנות, ואני נשארת לבד עם הקשיים, המילים עם המחשבות. ואז מחליטה את ההחלטה החכמה בחיי ומשתפת אותו את אבא

אז מי אתה,אלוקים?

הוא ה' הוא אלוקים הוא אינסוף לא בהגדרה כי הוא יכל להיות סוף לו רק רצה הוא אבא שאוהב וזה שמעניש בגיהנום הוא מלאכים וקדושה והוא טוב שמצטמצם לרע הוא אבא אוהב שבשבילי ברא את כל

קשה..

השעה מאוחרת והדמעות לא מפסיקות מלרדת. למה אבא?! למה?! למה לי לחיות כיתומה?!?! למה אבא?! למה עזבת אותי?! או שבעצם לא.. בחיים אתה לא תנטוש! אז איך שכל כך קשה לי וכואב לי!! רואה תמונות שלך

תמצאי פתרון

המקצוע 'האהוב' עליי, שמקשה עליי מידי. ועכשיו. בזו הלמידה, הגעתי למסקנה חשובה. לפעמים.. כן. אצל כולנו בחיים. קורה מקרה מסוים, שיכול לקרות לכולם. את עצמך את מאבדת והפורפורציה נאבדת. זה נראה גדול מידי קשה וכבד עליי.

גלילה לראש העמוד