לפרק הקודם
לילדים יש עוד כל כך הרבה ללמוד על החיים האלו…
איזה סיפור כתבת להם?
(פרק 3/3)
אבן דרך
הי, אפרת, שבי נורמלי, את מסתירה לי את הספר.
לא, אל תשבי עלי! חם לי.
שימי, שב בצד ותפסיק לקפוץ כל רגע.
דייייי, אמאאא, הם לא יושבים נורמלי! עד שהסכמתי לספר להם מהספר החדש!
נמאס לי, אני פשוט אעזוב את הספר ואלך למחשב.
לאאאא!! תמיד אני עובדת בבית הזה!!! תראו את אסתי, פרזיטית שכמותה, לא עושה כלום! ולמה רק אני צריכה לעבוד?! לא רוצה!!!
פאצ'–
טראחח—
קלאנג—
—
כן, חזרתי להקריא לכם חמודים. אבל תתנהגו יפה עכשו, טוב?
לא, אני לא מסכימה לכם ביס מהשוקולד שאמא הביאה לי כדי שאני אסכים להקריא לכם.
עכשו שבו יפה ותקשיבו לסיפור מהספר החדש:
היום נספר על ילד אחד, מאד מאד חמוד, שקוראים לו דני.
לדני היה שיער חום ומתוק עם נמשים בצבע של שוקולד וגומת חן בלחי ימין.
דני מאד מאד אהב מציצות. בכל פעם שמחלקת אמא מציצות מתלהב דני מאד ובוחר תמיד הראשון את המציצה הגדולה ביותר, ומוצץ ומוצץ אותה במשך הרבה זמן, עד שהיא נגמרת, ואז הלשון שלו נהיית אדומה מאד והוא אוהב להוציא אותה מול המראה ולבדוק כמה שהיא אדומה חזק.
יום אחד שיחק דני בגינה כשאחותו הגדולה (היא ממש גדולה, כבר בבית הספר!) רותי שומרת עליו, ופתאום הוא רואה איש מתקרב אליו. האיש היה נראה כמו חבר של אבא שהוא מכיר, אבל דני לא הצליח להיזכר איך קוראים לו. זה היה האיש שתמיד מדבר עם אבא שלו בדרך לצרכנייה ומחייך אליו, נו.
האיש אמר לו "שלום דני!" וחייך אליו. דני התרגש, האיש הגדול הזה זוכר את השם שלו אפילו!
דני חייך אליו וקצת התבייש. האיש טפח לו על הגב: "איזה גדול אתה, דני! בן כמה אתה כבר? בן חמש?"
דני עשה 'כן' עם הראש. האיש התפעל בקול: "וואו, דני, איזה גדול אתה! לילדים כאלו גדולים יש לי הפתעה מיוחדת!" הוא לחש בשקט כאילו שהוא אומר עכשיו סוד שהוא לא רוצה שאף אחד ידע. דני הסתקרן. איזו הפתעה יכולה להיות לאיש הזה, הגדול?
האיש התכופף לכיס של עצמו והוציא משם.. מציצה! מציצה שדני כל כך אוהב!
דני ליקק את שפתיו. מציצה! איזה יופי!
"אפשר?" הוא שאל את האיש הגדול. האיש חייך ואמר לו: "בטח שאתה יכול, דני, הבאתי אותה במיוחד בשבילך! אתה כל כך גדול!" דני שמח. הוא לקח מהאיש את הסוכריה ולא שכח לומר לו "תודה" כמו שאמא אומרת שצריך לומר למי שמביא לך דברים. דני פתח את העטיפה כשהלשון שלו, עוד לא אדומה, משתרבבת(זאת מילה שרותי אמרה לו פעם שהיא למדה בבית-ספר שלה, זה אומר שהיא יצאה החוצה מהפה) החוצה. הוא הוציא את המציצה והתחיל למצוץ בהתלהבות. האיש הגדול חייך ולחש לו בסוד שיש לו עוד חמש מציצות בשבילו! כי הוא בן חמש!
דני התלהב ושאל את האיש איפה כל המציצות שלו, והאיש התחיל לחפש בכיסים שלו. אבל הוא לא מצא כלום. הוא היה נבוך(זה מילה שאומרת שהוא כמו התבייש קצת) ואמר לדני שבטח זה נשאר ברכב שלו. "רוצה לבוא איתי לשם ואני אביא לך את המציצות שהבטחתי לך?" הוא שאל את דני בחיוך. דני היסס (זה אומר שהוא התלבט וחשב קצת אם להסכים או לא), אבל המציצות ניצחו. "כן", הוא אמר לאיש. הוא הרי חבר של אבא, נכון? הוא לא איש זר.
אבל אנחנו יודעים, ילדים, שאסור ללכת אחרי אנשים זרים אפילו אם הם מבטיחים לנו הפתעות, נכון?
רק אם אבא ואמא מרשים.
אבל דני שכח את זה וגם שכח לומר לרותי שהוא הולך, והתחיל ללכת אחרי האיש הגבוה לכיוון הרכב שלו.
הם הלכו והלכו, והרגליים של דני קצת התחילו לכאוב. "איש", הוא שאל, "איפה האוטו שלך? אני כבר רוצה את המציצות שהבטחת לי!" האיש חייך שוב ואמר לדני שקוראים לו נפתלי ושהאוטו שלו ממש קרוב והם עוד מעט מגיעים. דני המשיך ללכת. היה לו חם. והוא שם לב פתאום שהם מגיעים לאזור שהוא לא מכיר והוא לא היה בו אף פעם, והם כבר ממש התרחקו מהגינה.
באותו רגע נזכר דני במה שאבא ואמא אומרים לו כל הזמן: לא ללכת אחרי אנשים זרים! הם יכולים לעשות לך דברים רעים!
ועכשיו הוא גם נזכר שאבא אף פעם לא אמר לו שהוא מסכים לו ללכת עם נפתלי הזה.
הוא הציץ על נפתלי ופתאום החיוך שלו נראה לו רע.
הוא החליט לברוח. אמא כבר תביא לו מציצות, הוא לא צריך את הטובות של נפתלי הזה שהולך איתו כבר מלא זמן ולא מביא לו את המציצות שהוא אמר.
הם כמעט הגיעו למדרגות ודני הסתובב בבת אחת לאחורה והתחיל לברוח מהאיש. האיש לא התכונן והיד של דני ברחה לו מהיד, אפילו שהוא ניסה לתפוס אותה. החיוך שלו נעלם ועכשיו הוא נראה איש גדול ומפחיד ולא חבר של אבא בכלל. דני נבהל עוד יותר והתחיל לרוץ מהר. הוא רץ, ורץ, ורץ, מאיפה שהם הגיעו.
הרגליים שלו עדיין כאבו, ועדיין היה לו חם, אבל הוא המשיך לרוץ לכיוון הגינה.
הוא שמע שהאיש צועק לו "דני! דני! המציצות שהבטחתי לך!" אבל לא התייחס והמשיך לרוץ. כל המצח שלו היה אדום כשהוא הגיע לגינה, לרותי, שבכלל לא שמה לב שהוא נעלם והמשיכה לשחק עם החברות שלה.
כשהם חזרו הביתה, סיפר דני לאבא ולאמא מה שקרה לו והם חיבקו אותו ואמרו לו שכל הכבוד לו, ובאמת לא הולכים עם אנשים זרים אפילו שיודעים שאבא מדבר איתם לפעמים, זה לא אומר שאבא סומך עליהם.
דני שמח, הוא ידע שהוא התנהג טוב.
ואפילו הוא קיבל מציצה מאמא, בסופו של דבר!
חני בלגאני
היו הייתה ממלכה נהדרת,
למלכה הייתה אדרת,
לנסיך שרביט
ולנסיכה מלמלה מלכותית…..
טוב טוב, אני לא טובה בכתיבה לילדים,
מידי נאיבי
סורי אם שיעממתי
תודו שזה הסיפור הכי אופייני לפעוטות
אני, הקרציה
מסר ילדותי ומתוק. אממ…
ישלי מסר לאומה, אבל הוא לא כל כך ילדותי וגם קצת מר.
זה נחמד לכתוב אתגרי כתיבה, וקצת מאכזב לראות שאף אחת לא מגיבה.
זהו, אמרתי את שלי. יום טוב לכל השותפות 
חיבסית
(האמת זה שיר, ולא סיפור, אבל יש לו מסר מהמם שאתן חייבות לקרוא! אז אני בטוחה שתסלחו לי על שלקחתי את המשימה לאפיקים אחרים
)
קופצים, קופצים, קופצים. קופצים, קופצים, קופצים. קופצים, קופצים, קופצים, ונופלים.
בום, בום, בום.
קופצים, קופצים, קופצים. קופצים, קופצים, קופצים. קופצים קופצים קופצים, ועוצרים!
בום, בום, בום.
ראש מרימים, ראש מורידים, עוצרים , ונושמים עמוקקקקקק.
ובום נופלים!
(קיצור לשיר של מלכהלי, בקלטת:"מלכהלי בוקר טוב"- קרדיט- למלכהלי)
טוב, אז המסר לדעתי מדהים. אם חושבים עלזה לעומק, מגיעים למוסרים עמוקים מאדדד. כמו למשל העובדה שכתוב.. זהו, עד לכאן דברי. את המסר תחפשנה בעצמכן. אני בטוחה שתמצאו. בהצלחה
.
19 תגובות
סאלי-אהבתי!
אני ,הקרציה-?? מסכימה עם כל מילה.
מוכשרות ברמות!!!!!
סאלי- איזה כתיבה!!!! לכי תעבדי בזה (באמת!!) פשוט היה חסר רקע וציורים… ישר לקלטות של שרה קיסנר ולאה פריד
ומסר מתוק ברמות!
זאת שחושבת שהיא קרציה:)- באמת צריך כזה ספר!!!! שהילדים התמימים האלו ידעו קצת על האנשים הגדולים מהם…
מחברת מתוקה את פשוט פשוט מתוקה!!!!! והכתיבה שלך עוד יותר
איזה מותק את?
תודה רבה?
אוי סאלי! איזה יפה! רותקתי.. מביש לומר:)
שפה קולחת כזאת! מכניסה אותי עמוק. חמוד ומתוקה!
מהמם.
תודהרבה שולינקה?
איזו מפרגנת שאת??❣?
חיממת את ליבי
אני,קרציה. אויש, זה מצחיק. אבל זה גם עצוב.. כי אף אחד לא מבין שגם אנחנו צריכות שיסתכלו עלינו! זה שאנחנו גדולות לא אומר כלום..
אהבתי ממש!
קרח חם.
מזדהה, גם אני שהייתי אפילו בת שלוש ידעתי שמספרים לנו קשקושי שכל…
מהמם כתבת!
מחברת מתוקה.
למה ילדותי?
לדעתי יצא ממש חמוד וקולח. מסר הכי חשוב, והוא מהמם! זה בדיוק מה שהילדים צריכים!
יפהה
וואו סאלי אהבתי ממש!! איזה מסר חמוד, והתמימות המתוקה הזאת של דני… תמסרי לו חיבוק ממני ?
עדיין לא קראתי את של כולם אבל הייתי חייבת להגיב לך לפני שהרושם ירד, מהממת!
מסרתי לו?
את לא יודעת מה עושות לי התגובות שלך??
היה שווה רק בשביל זה?
מחברת- דווקא יצא לך ממש חמוד אז בלי נחיתיות בקשה!?
קרח חם – גמאני לא מאמינה לדקלום המוזר הזה. מי הסופרת? מה פשר הזלזול באינטלגנציה של הגיל הרך?? בושה.
אני, הקרציה – א. את לא קרציה בכלל אז די עם השם הזה! ב. עזבי, הם לא יבינו חח
זה בכלל לא דיקלום!!
זה ספר שלם
שגדלתי עליו?
ועד היום לא פטור לי העניין מה זה הזלזול החמור הזה באינטליגנציה
חיים ולדר כתב וצייר משהו רענן
קרח חם- וואו. וואו וואו.
סאלי: יפה!!!
קרח חם: מסכימה איתך לגמרי. גם אצל ילדים לא הכל כ"כ פשוט…
מחברת, אהבתי את סגנון הכתיבה שלך, מאוד נעים לקריאה!
זה אמור היה לצאת ילדותי, כתבת בדיוק לקהל היעד…
קרח חם, מסכימה איתך 🙂
אהבתי ממש את הסיפור השני.
חד וקולע….
איזה מתוקי!
נו, תוציאו את זה לאור.
יש ילדים שמחכים!
אני, הקרציה(?)
זה היה יפה ממש!!
את חדה מאוד.
ואני אוהבת אותך.
תודה יקירתי.
גם אני ?