סודות מהעט

לפרק הקודם

איך?

איך זה יוצא שאת כותבת?

יש לך השראה? את מתכננת? יושבת על זה ימים? אולי לילות? כותבת באמפולסיביות תוך 2 דקות?

תגלי לנו…

(פרק 2/4)

חייקי
שאלה ממש יפה, צל"ש:)
אז ככה: אני כותבת קטעים אמונתיים ושירים. סיפורים פחות הולך):
קודם כל אני צריכה להרגיש שמתחשק לי. למה בכפיה לא יצא כלום גם אם תסחטו חזק
בשביל זה אני צריכה להיות במצב רוח קיצוני. עצב גדול שמחה מטורפת עצבים או תסכול ברמה גבוהה
לפני שאני מתחילה לכתוב אני צריכה שיהיה לי את הרעיון הכללי בראש. גם אם לא כ"כ מסודר, בגדול שאדע ע ל מ ה אני רוצה לכתוב..
ובסוף בסוף תוך כזה חצי שעה יוצא משהו מושלם
שאפשר בכיף לפרסם ולנתח בשעורי ספרות

יודעת מנסיון
תקשיבו! כן את אתן כולכן!
כתיבה – זה כישרון! מי שמצליחה לרשום בלי השראה – היא מדהימה בעניני!
אך אני… עד כמה שאומרים לי שאינ כשרונית והכל… אינ כותבת רק עם השראה! אבל עד שהיא באה… כולן פה יהיו סבתלותת חחח.
ועכשיו קצת רצינות. ברגעי קושי, כאב, וגם להיפך – שמחה ואושר בא הניצוץ הזה בלב, שאת פשוט שופכת הכל! לפעמים זה למשהי בשחנ"ש ולפעמים (כמו במקרה שלי) זה על דף (או הודעה) ואז פשוט יוצא לך משהו… אבל לא סתם משהו – אוצר ממש! כל יצירה שאת מוציאה תחת ידייך היא שווה יהלום! אל תשכחי את זה אחרת כמוני – תשמידי כמעט הכל ותכעסי על עצמך כל החיים!

מסטיק
אני לא ילדה עמוקה, עם השראה וכל זה, אבל יד לי דמיון מפותח מאוד.
תאמרו לי לשבת ולכתוב סיפור על ילד שהלך לגינה נגיד והתעלף- אני התיישב ואכתוב מלאן תיאורים, ומושלמות, אבל תגידו לי על מה!!!
רק סיפורים, שירים עמוקים מלאי תובנות זה הצד הרע שלי, כי אין לי השראה של שתיים בלילה, אין!
אבל שירי יומולדת וכו'- אין לי בעיה…
מקווה שהבנתן…

יוזבד
מחכה לזהרורי השראה שיאצילו לי מאורם, בדרך כלל עד בוש
לפרקים מגלה אותם מתחת לכרית,
בדרך כלל במקלחת (פטנט בדוק!)
הם מאירים בי לרגעים, במקומות הכי לא צפויים, בהם אני מחפשת נואשות פיסת נייר, ומתעופפים ברגע.

ואם אני צריכה או רוצה לכתוב משהו עיוני ועמוק, הוא יושב לי במוח שבועות וימים, לפעמים חודשים, עד שהעולם זוכה לשזוף את ההגיגים.

נ.ב. כרגע נחה עלי ההשראה, כמו שאתן בטח רואות (או שלא.)
לא תכננתי, פשוט נכתב בי
ואני אשלח את זה הרגע הזה לפני שאתחרט
-סוף ביוגרפיה-

חווה זלדה
כותבת באמפולסיביות תוך 2 דקות
ואז רואה שלא יצא טוב, מוחקת הכל, ומתייאשת

רוגלך?
בעיקרון הרעיון תמיד יושב לי בראש במשך מלאאאא זמן, ואז כשאני מחילה לכתוב אני נתקעת. אבל לפעמים הסיפור דווקא עובד וזורם טוב…

לילי בלילי
מה שיוצא יוצא.
מה שיש על הלב

בלתי מנוצחת
האמת…שכשאני כותבת…כאילו המילים יוצאות לי מהפה..
או יותר נכון מהלב…
אני פשוט יושבת…ומתחילה להוציא מילים…
ואחרי כמה דקות…אני פשוט קולטת שכתבתי המון….בלי לשים לב.. המילים פשוט יוצאות…
וזה לא מחייב לשבת ולכתוב מסודר וזה…
הרבה פעמים אני כותבת סתם כשאני מרגישה צורך…או אפילו משיעמום..
בנסיעה באוטובוס…בלילה…או אפילו באמצע לימוד למבחן…
כתיבה זה דבר שמרפא…דבר שעוזר…
פעם בכלל לא הייתי כותבת…לא התחברתי…
או יותר נכון לא ניסיתי…
אבל היום אני כותבת בלי סוף…
לא רק סתם קצרצרים כאלו…
אני גם כותבת ומלחינה שירים…
ואפילו כותבת סיפורים..
אחד הדברים שעושים לי טוב..

אביגיל
האמת שאני פשוט כותבת, ככה, בקלות.
פשוט מתיישבת מול המחשב ונותנת להכל לזרום ממני. יש לי מספיק מה לומר ב"ה, ואם אני רוצה (וגם אם לא) פשוט יש לי תוך כמה דקות את הקטע/ מה שרציתי. אבל צריך רצון לזה…