מי שטוב לו ושמח – 4

"חבל" היא אמרה לי
"מה חבל?" עניתי לה בפיזור נפש
"חבל שהשתלטה עלייך העצבות.."

שותפות יקרות, אתן כבר מכירות את זה… שבצו את המשפטים הבאים בטקסט איכותי ומשובח, כמו שרק אתן יודעות:)
חודש שמח!

נחליאלי
מאז ומתמיד מקום הממלכה פולשים מנסים לכבוש את השטח של בית המלוכה אושר. מלחמות אין ספור התבצעו ותמיד ידם של המאושרים הייתה על העליונה. לפולשים נמאס מכשלונות והם הזמינו אדם מעבר להרי החושך, גאון בתחבולות מלחמה שבידיו נמצא התכסיס המושלם לכבוש כל שטח מתחת מי שמאושר.
קראו לו מר דיכי און- רב אלוף בהשבתת שמחות, הורדת המוטיבציה והמורל. הוא מגיע בתוספת חבילת בונוס של עצלות, מרמור קינאה ושינאה.
הפולשים הזמינו אותו כדיי שיעזור להם לכבוש סוף סוף את ארץ המאושרים.
מר דיכי און וחיל רגלים של 10,000 איש הטילו מצור על עיר הבירה תיקווה. לאחר כשלוש שבועות של מצור וענן של עצב שירד על העיר הוגש כתב כניעה ע"י המלך שמחה התשיעי ושר צבאו של ווה. הפולשים כבשו את העיר ודרכה את כל המדינה.
הממשל נשאר על כנו בתנאי הבאים: המלך מקבל תואר אבירות ומר דיכי און מקבל את המלוכה לידיו. נאסרים השמחה והמשתה בכל רחבי המדינה. הפולשים מרוצים, המלך עצוב.
במלוא שנה לכיבוש הוכרז כי יום זה יהפוך לחג הלאומי של המדינה ויקרא כ-"היום העצוב ביותר בשנה". נערכו סעודות עצב ברחבי המדינה. הסעודה המרכזית התקיימה במרתף הארמון אותה ערך המלך דיכי און. הוזמנו כל התושבים הוותיקים והפולשים לשבעת ימי אבל של משתה ופורקן. המלך לשעבר שמחה התשיעי הוזמן כאורח הכבוד.
בשעת הסעודה הסתובבו כל המוזמנים עצובים ואבלים כאות הוקרה והערכה למלכם. המלך הדחוי היה עצו עוד יותר אבל מכולם, אבל דווקא מר דיכי און נראה שמח במיוחד. לאחר המנה הראשונה שהורכבה מכדורי אקמול בציפוי שוקולד לבן נעמד דיכי און שהיה במצב רוח מרומם ופתח בנאום לכבוד אורח הכבוד שמחה התשיעי:
"חבל" הוא אמר לו
"מה חבל?" הוא ענה לו בפיזור נפש
"חבל שהשתלטה עליכם העצבות.." והוא פרץ בצחוק מרושע וציני כאדם היודע את סוד כוחו שמפיל כל אדם וארץ. "ומזל לי" הוא הוסיף והביט בעיניים רושפות בנתינו.
שמחה הסתכל על המסובים במבט נואש, הם החזירו לו מבט עצוב.
הפולשים עצובים כי הם אוהבים את מלכם דיכי און.
וכל השאר עצובים כי הם נשלטים ע"י הדיכאון.