זהו, חוזרים לשגרה (?!)
שאבנו שמחה לכל השנה ו – איך את מתמודדת כשצריך לשאוב שמחה
כי, היא פשוט לא שם?
עץ שסק
'תשמחי!!!' שמעתי את הלב שלי צועק בעודו כמעט קופץ החוצה מהגוף שלי.
'תרגע נשמה' החזרתי בעצבים. מה הוא חושב לעצמו? הרגע קיבלתי ת'ציון באנגלית ובאלי להקיא בגללו.
'עזבי אנגלית' הוא מעז להגיד לי. איך הוא קורא את המחשבות שלי?? שכחתי שהוא חלק ממני.
'ואתה תעזוב שמחה' החזרתי לו והוא כמו תמיד לא ויתר.
'תקשיבי לי' הוא התחיל, 'אם תשמחי עכשיו תראי שהציון באנגלית ישתפר'
זה כבר פיתה אותי אבל ממש.
התחמן הקטן והקופצני עשה יד עם המוח שלי ושנייהם אמרו לרגליים שלי לרקוד וזה מה שקרה…. תאמת שזה לא כזה נורא. בעצם לא נורא בכלל, ריקוד מתחזק. בכלל בכלל לא נורא, הריקוד ממש מתחזק. זה ממש טוב!!! אני כבר קופצת מהמוזיקה שהפעלתי.
"עץ שסק, כמה קיבלת באנגלית?" אוף זאת אחותי, טובי.
'כן כן. תספרי לה איזה ציון גבוה' הלב הזה, שוב הוא?
"קיבלתי שישים ושלוש" אמרתי לה עם חיוך מתוח, כנראה שהסרטונין עשה את שלו.
באגדה
אני אוהבת לטייל. בירושלים למשל, ובעוד מקומות…
בדרך כלל אני הולכת לבד. ממש ככה, רק אני. אני משתלבת באווירה, נהנית ולומדת דברים חדשים.
אבל לפעמים… לפעמים כל הטיול והבילוי הזה מעוררים אצלי מחשבות נוגות, עצובות. למה? סתם ככה. משהו מזכיר לי משהו שמזכיר לי משהו… ופתאום אני בדאון:(
אז (כך קרה לי כבר לפחות פעמיים, אני חושבת) אני מחליטה – באתי לפה להיות שמחה או עצובה?!
אור חדש ניצת בעיניי, אור קצת מריר אבל לוחם, פייטר, חזק, זוהר. ואני מזדקפת, מיישרת כתפיים וצועדת במרץ מחודש, בשמחה מחודשת, שנחתה עלי יש מאין.
מעדן ווניל
י"ב אדר, תשע"ט
יום התחפושות,
אני בריגושים ממש, בכל זאת, שנה אחרונה ביסודי
היה כל כך כיף בכיתה…
אני חוזרת הביתה כולי מקושקשת מלאה באביזרים של פורים.
ואמא מגיעה אלי ואומרת לי שסבתא ___ נפטרה.
סבתא רבה שלי, בשיבה טובה אמנם, מעל לגיל 95 נפטרה.
זה היה לי נורא קשה, אבל שמחתי לפחות שהיא לא סבלה…
טוב
הלוויה…
ההורים שלי נסעו לירושלים.
אחותי היתה בכפר כי היא נשארה לראות ת'פסטי (מסכנה, בטלפון זה יותר קשה…)
ונשארתי עם כולם בבית.
הייתי במצב רוח מוזר כזה
אבל היום היה תחפושות ומשלוחי מנות וכל ההכנות לפורים.
והיינו כל כך בשמחה ובמצב רוח מרומם,
ולא חבל עכשיו לשקוע בעצבות?
אז תפסתי את עצמי
הלכתי לסלסלת איפור והתחלתי לאפר את אחים שלי ואותי
שמנו אביזרי פורים
ושמנו שירים ורקדנו
והיה קצת קשה
אבל שכחתי שאני עצובה
פשוט שמחנו.
ליהודים היתה אורה ושמחה.
כן תהיה לנו.
כן היתה לנו.
לי.
תודה שקראתן.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
4 תגובות
חח חמודות אתן!!
וואי מעדן ריגשת ממש❤️❤️
אין על ירושלים העתיקה
על יפו
על השוק
יכולה להבין אותך באגדה.
כל פעם שאני יורדת בתחנת רכבת ה'עיריה' אני מתחילה לעוף. ירושלים מדהימה
בהחלט
ואנחנו לא כאלה מקוריות, כל היהודים (ואחרים) כמהו אליה כל הדורות…..