זה הזמן לשמוח!- 2

זהו, חוזרים לשגרה (?!)

שאבנו שמחה לכל השנה ו – איך את מתמודדת כשצריך לשאוב שמחה

כי, היא פשוט לא שם?

חיה את החיים
אני בהלם מעצמי,
אבל אין לי רגע כזה!
פשוט אין!

וואו זה ממש עצוב לי..
כאלו, אף פעם לא פשוט שמחתי למרות שהיה לי קשה?
לא התגברתי על עצמי, ונסיתי להחדיר שהכל לטובה ולהתמודד יפה ועם חיוך?
טוב, אז לפחות נחליט מעכשיו.

מקווה לעמוד בזה ולהצליח לשמוח למרות הכל:)
ויש על מה לשמוח:)

motek
ברגע ההוא שהרמתי מבט,
וגיליתי שם אותך.
ברגע ההוא שדמעתי כמעט,
וידעתי שאני שלך.
גם שקשה, ואני רק אחת,
העולם כה גדול ודוהר.
ליטפת אותי, ולחשת בלאט,
אני פה, עליך שומר.
אז האושר פרץ, ונגע בי לאט,
והשמש גם היא חייכה,
והיו שם פרחים – קטפתי מעט.
אני כאן, לתמיד בטוחה.

מוסינקה
אוףףףף
דיייי
אין לי כח לכלוםםם
עזבו אותייי!!!!
לא רוצהההה!!!
מסתגרת בחדר
פסדרררר
אני יודעת שיש עכשיו שמחת בית השואבה
לא מעניין אותיי
לכי לבדד
אני נשארתת
טויב נשארתי בבית
משוטטת לי בשותפות…
עצבניתתת
והיה לי משעמם
טויב קמתי והלכתי לשמחת בית השואבה
ראיתי רק את הבנים
טויב אז אני חוזרת
המשכתי לי בשותפות
ואזזז
החלטתי!!!
כןןןן!!!!
אנייי עושההה אתתת זהה!!!!!
אני עוזבתתת את העצבותתת שליי!!!
ונהיית שמחההה!!!!!!
הלכתי לבנות
רקדתי
היה כיףףף
היתה לי תחושה ענקיתתתת של סיפוקקק
כיי
כןןן!!!
אני עשיתייי את זההה!!!!!!

אחת עם קרניים
אוקיי.
אתמול.
שכבתי במיטה בדאון חיי. בלי רצון לקום יותר לעולם.
ואז הרבי בא ועזר לי ופשוט קמתי.
לעולם. לעבודה.
תודה רבי, תודה ה.