הכי שבעולם

איזו קיצוניות בחרת לך?

פנרס
מה? מי צועק פה מלמטה?
שניה, אני מתלבטת אם אתה שווה את תשומת ליבי.
מה זאת אומר: "ילדה, את משוגעת??? תרדי עכשיו מהעץ הגבוה הזה!!!" תסלח לי אדוני הנכבד ביותר, מי שמך לשופט עלי? העץ הזה שלך? שניה, חכה, אני בדיוק מחכה שהענפים יחזירו לי תשובה.
וואו, הפתעה! הם שותקים!
למה לכל הרוחות אני כאן? שניה אני אסביר לך. אבל למה אתה צועק?
אהה, כי אני חמישים מטר מעליך על הענף הכי דק, בסדר, בסדר, יש קצת צדק בדבריך, אבל ממש קצת. אז אני אתעלם ואתה תעלם.
תנשום אדוני, נשימות עמוקות, קצת שליטה עצמית! באמת! הדור של פעם… נו נו…
טוב, אני אחדיר מעט בינה במוחך המנוזל:
אני פשוט מאושרת.
מה זאת אומרת "זה לא תירוץ ולמה את מסכנת את חייך?"
תקשיב, חמוד שלי, נראה לי אתה דבר ראשון צריך מדיטציה, תזונה מאוזנת, קדימה, תנשום עמוק, תוציא את האנרגיות השליליות, זה לא בריא!
היום קמתי בבוקר – תגיד זה לא משמח?
וכשקמתי מהמיטה כל האיברים שלי הקשיבו לי! אתה יודע כמה אנשים בעולם מוגבלים ולא יכולים להזיז איברים? היד שלך עובדת – תודה לה'!
ובנוסף לכל זה, יש לי משפחה!
מה קשור העץ?
שניה אני אסביר לך.
אדוני? לאן אתה בורח?
יופי הוא חזר! מה??? למה יש לך ביד גרזן?
תן לי להבין, מאיזה מערה יצאת? אדם קדמון שלי, אתה מאיים שתכרות את העץ התמים הזה שלא עשה לך כלום? הוא חף מפשע, מה יש לך? בן בליעל, למה שלא תאיים גם שתשמיד את העולם? פגיעה בעצים תמימים, די די ברוש קטן, אל תפחד, הנה, אני מלטפת את הצמרת שלך, הכל יהיה בסדר, אמאל'ה פנרס תשמור עליך מהאיש צר ואויב הנבל הרע הזה!
תקשיב פיצקילך כל המצב רוח הזה פוגע לך בשרירים, אתה יודע שמי שכועס הורס לעצמו את עור הפנים? טוב, האמת שגם בליזה הפנים שלך קצת מעוותות כרגע, אולי זה בגלל שאתה כועס, לא, על מה אני מדברת? למה שתכעס?
קדימה, תניח את הדבר המלחיץ הזה, שב על הדשא ותתחיל לזמזם.
אנחנו לא מקשיבים היום לאנשים יותר חכמים ממנו, אה? בסדר, אני מניחה שקצת קשה לשמוע פניני גאונות עם שכל כזה מוגבל…
בהצלחה לך, העץ הזה די חזק ואתה לא תצליח להוריד אותווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו.

בבית החולים
אבל מה כבר ביקשתי???
להרגיש בשמיים?

אביגיל
אוקיי, אני כרגע בזום [מהי חסידות] נראלי, אבל כרגע מה שעושים שם זה יותר לחפור, ואני עוד מעט צריכה לעזוב את המחשב, אז כנראה שלא אזכה להתוועד.
למה זה מעניין אתכם? אממ… שאלה טובה…
אז התשובה ברורה: זה לא מעניין אתכם, ואני יודעת את זה בדיוק כמוכן.
אבל מה אני עושה? זה לא טוב לומר דברים אמיתיים בפנים. יביך אתכם. אז סליחה, תתעלמו.
יש משפט כזה שאני ממש אוהבת 'תתעלם וזה יעלם'. רק חבל שהמשפט המטופש הזה לא נכון.
אבל מה אני שוקעת לדיכי? /אהה, מותר לי! איך שכחתן! הידיעה הזאת כמעט משמחת אותי עד שאני נזכרת שאמרנו ונהפוך הוא, לא? 😉 ]
הלאה.
אממ… אבל למה כתבתי את המילה הזאת? שאלה טובה, מאד.
אין לי לאן להמשיך, במיוחד לא שאני יושבת מול המחשב כמו פדלאה, אז לא, אני לא אעשה הליכה כרגע, בהתחשב בעובדה שלפני שעה ירד פה שלג.
ועוד איזו עובדה.
חזרתי הביתה מהתיכון כולי סחוטה. וקר. אבל אמרנו ונהפוך הוא, אז נזרום ונגיד שהכל טוב? [האמת אני כולי זורמת עם מים, כאילו שחזרתי, אז זה דווקא מתאים!]
ונסיים בהצהרה חשובה: להגיד שהמציאות ההפך ממה שהיא, בשונה מהמחקרים, לא משנה אותה, כלומר, עדיין קר לי עכשיו [כלומר חם].
סליחה שהכרחתי את כל מי שרצתה לקרוא את הטור היפה הזה לשבת ולבהות במשהו ___ (מצונזר) לגמרי שכתבתי, עמכם הסליחה מראש.
יום נעים, או בעגה של חודש אדר: יום עצוב ומדכא גם לכם.
לא אשמח לתגובות, אז אשמח אם לא תגיבו ולא תכתבו לי שאתן אוהבות ותכתבו לי שממש ממש שנאתם את הכתבה הזאת, לא פליז.
עד כאן לא חפירותי, לא ניפגש פעם הבאה…

בוחרת בקשר עצמותי
הכי סובלת שאפשר
אין לכן מושג עד כמה
יש
לי
מחר
בגרות

קיצונית
או שאת הכי מאושרת בעולם

או שאת הכי סובלת

וואלה, מתבגרת.

מלפפון חמוץ וצנצנת מיונז
העולם אפל.
כאב, ייאוש, איבוד התקווה, ריחות של דוריטוס.
האמונה נדחקת לצדדים על ידי האחרים.
איך אפשר לשמוח כשזה מה שנעשה, הריקבון מתפשט.
אני יושבת במבט נוגה ומביטה על העולם לא שוכחת משקפי שמש למרות סערת האופל והברקים בחוץ, תמיד טוב להוסיף עוד קצת שחור, נכון?
עקב הניסיון הקלוש שלי לנסות להיזכר שוב באיזה אפלה אני נמצאת (אוי אפלה, מילה מקסימה) אני מסיטה את מחשבותיי מארנבונים, אסור לחשוב על המתיקות הזאת. אוי- הארנבונים הזכירו לי חוטם מרחרח, מעולה-
חוטם מרחרח באפלה, תר אחר אלו ששומרים על פיסת תקווה טיפשית בשממת הפרא.
משמיד אותם.
אוי לי. אחותי מדלגת בבית. יש שמחה בעולם, לאאאאאאאאאאא
הראש שלי מתפוצץ מכמות האושר והצרחות.
אני נמסה.
ואור ושמחה היו ליהודים.
לאחותי לא.
היא ירשה את משקפי השמש.
מואה אה אה אה אה.
(*הקטע נכתב במצב רוח ספונטני מוזר במיוחד ואין לו כל קשר למציאות. אין לנסות את זה בבית)

הגיגית
אני דוגלת בדרך האמצע…
יום טוב!

פאפית
ניתן דוגמא-
אכלת סופגנייה,
ובאמצע הסופגנייה הייתה חתיכה של בצק.
מה תיהיה התגובה שלך?
מן הסתם היא תיהיה כזו:
'איכססס… כל הסופגנייה בצק.'
אבל בואי.
כולה חתיכונת.
קטנטונת.
מסכנונת.
של בצק.
אז.
נא לא להגזים.
#סופגניה_עם_ריבה_זה_החיים.

כותבת שטויות
יום אחד;
אכלתי משהו לבן,
והוא לא היה לטעמי,
משום,
שאח שלי בן השלוש,
שפך עליו סוכר,
אז,
זרקתי את הדבר הלבן הזה.
אמרתי לו- ביי ביי!
שלום, ולא להתראות!
בקיצוניות.. הלכתי בקיצוניות..
לא אכלתי אותו כמה שנים! בקיצוניות..
קיבלתי על זה צומי, נחמד!!
אז מתחת לשמיכה אכלתי אותו שוב, היום.
דווקא היה טעים! עם מלח.
והתחלתי לאהוב אותו, בקיצוניות!
בלי סוף..
ביצה מגעילה/אהובה שלי.