בת יחידה – 6

אתגר מס' 22:

את מחכה בתור כמו כולן.
את מבינה שזה לא מאוד עוזר שאת ממלמלת פרקי תהילים, הכל מתבלבל לך. למה לא הבאתי סידור? תהילים? משהו?
עוד חמישה לפנייך. וזה קורה.
את פוגשת אותו בפעם הראשונה. אבא. רעבע.
הכל מבולבל אצלך-
שותפות! 70 שנות נשיאות! איך את היית מדמיינת את הפגישה הראשונה של עם הרבי?
מוזמנת להמשיך..

משי

אמא'לה. כלומר אבא'לה. רעבע. זה קורה?
אני, משי, הולכת לראות בעיני הגשמיות איש אלוקים?
להביט בפניו הקדושות?
העיניים שלי בורקות. השרירים מתקשחים.
כולי נרגשת, מתוחה, ומצפה. רגע, השיניים שלי נוקשות? כן. מה, אני מפחדת? זה פחד מסוג אחר. לא פחד מנזק או ממשהו רע. אלא יראה. מן מורא פנימי שמטלטל אותי.
הכך ראויה אני לבוא אל המלך?
והנה זה מגיע. אני, משי, הקטנה. מולו. מול הענק שבענקים.
ואני חיה. וזה אמיתי. הוא מביט לי ישר בעיניים, במבט רך ואבהי, שחודר לי פנימה.
אני רוצה לפתוח את הפה. לומר. לבקש. להביע. ולא יוצא לי כלום. עומדת כמו אבן, מהופנטת למבטו הקדוש.
רוצה לספר לרבי הכל. לבקש ברכה לשידוך, לילדים צדיקים, לשמחה ולבריאות. משתוקקת לקבל ברכה למידות טובות והתעצמות עם הלימוד. להצלחה בקירוב.
ואני רק עומדת. לא מוציאה הגה, ובכל אופן מרגישה שהוא מבין אותי. שומע את מה שלא נאמר.
הרבי מביט בי, עונה: אמן! והדרך לקבלת ברכות ה' זו הוספה בתורה ומצוות. אל תסתפקי בהישגייך עד עתה, המשיכי לעלות מחיל אל חיל! ברכה והצלחה"
יד עדינה מנערת אותי, מזכירה לי להתקדם.
מרחפת בין שמים לארץ, נרגשת, ומאושרת.
יוצאת לשדרה, מתיישבת על ספסל, מתכרבלת במעיל ומניחה ראשי בין ברכי. רוצה לבכות. לפרוק את המתח וההתרגשות העצומה. שום מילים לא יוכלו לתאר את הרגשתי. אבל מבין הדמעות פורץ לו ניגון עמוק ומתוק, שמלמד אותי מה זה אושר אמיתי. עמוק, נעלה, אחר.
קשה לי לתאר את הרגשתי. חלום חיי התגשם. משהו בפנים מלא. ועכשיו אני כולי שלו. של הרבי. זהו. כמהה להיות בקשר איתו, ללכת בדרכו ולגרום לו נחת רוח.
בלב נפרדת מכל ההרגלים הלא מתאימים, ומכל שגיאות העבר.
מה שהיה היה, ומעתה והלאה – לא עוד!
רבי, שלך אני לעד!