בדרך שלך…

emotion_icon_30

כמה שניות של ביטוי עצמי חופשי

בלי להתכונן, בלי כותרות מיוחדות

מה יצא מכן?

שיחת מוסר
אממ שאלה קשה..
אני חושבת שאני יכתוב משו קצר יחסית (אני תמיד כותבת דברים קצר אני שונאת מריחות:)
אני לא חושבת שאני יתחיל כזה לכתוב טור הגות על עצמי או משו…
או שאני יכתוב על משו שמטריד אותי כאילו תופעה או משו..
או שאני יכתוב משו דמיוני…. אני נורא אוהבת דברים דמיוניים!
ונושא אני בוחרת לפי מסר בדרך כלל ואיך אני בוחרת מסר? חח מה שעולה לי…

?Kinder Bueno?
לקחתי שחרור ונשימה ארוכה! והתחלתי לענות על אתגר התשובות!
על מה אכתוב? ואכתוב קצר ולענין בהמשכים [כמו בלוג]
איך אני בוחרת נושא?לפי הרוב מה שכולם אוהבים…מה יותר נגיש ומעניין!
אוקיי לדעתי עם הבמה שלי אז אני מתחילה להציג:
ישבתי בסלון קוראת ספר…
אחי יושב בחדר עם הרב שלו…[שיעור פרטי]
ואני משועממת ..
הספר לא מעניין..
גם לכן זה קורה??

שאתן כל רגע מסתכלות בטלפון לראות מי התקשרה?
ככ באלי לדבר אם ריקי האהובה ..
תתפלאו
אבל..
היא התקשרה …
ובישרה לי את הבשורה… המרה
אבא שלה בבית חולים חולה במחלה
ההיא..
הידועה..
אלה שכולם פחדו שמא היא מדבקת..

❁´◡`❁
המשך יבוא….
מה אומרות זה טוב??

אביגיל
אוקיי, אני אכתוב לרוב סיפור בהמשכים (כמו שיש לי כבר 2 אבל לא באתר) קטע לסיפור בהמשכים (ספר בהמשכים חחח) שמח? עצוב? הכל לפי מצב הרוח שלי.
אממ? מה עוד? נושא? אני פשוט זורמת, ומה שיוצא יוצא.
רוצות קטע? אני ב… רגש לא מוגדר. טוב, ננסה.

הרוח עברה לה בין השערות, מלטפת. היא הביטה בהרים היפים של מדבר יהודה. היופי שיש רק לטבע להציע. ושחרור. כל כך הרבה שחרור.
זה מה שחיפשת, לא? כן. אבל למה עכשיו השחרור הזה מרגיש כל כך לא נכון?
יש לך עוד תחומי אחריות חוץ מלשאת את כל העולם על הכתפיים שלך, נכון?
אז… למה עדיין את חייבת להרגיש כל כך כלואה ועם זאת כל כך לא רוצה להשתחרר?
למה את לא יכולה להיות החלטית?
חופשייה, לא חופשייה, זה משנה? את לא תוכלי לפרוש כנפיים לשום מקום ממילא, כי החיים שלך לא נותנים מקום. ואולי זה בכלל נוח לך כי כבר התרגלת.
ציפור בכלוב של זהב.

ומה עוד? אממ רוצות קטע ביון? כרגע אין לי רעיון. אוף, טוב, נזרום.

(מתוך הסיפור בהמשכים שלי, קטע קצר. אני לא מפרסמת אותו למי שאני לא מכירה אז תעריכו!)

רעש. ושחור. וכאב. כל כך הרבה שחור. כל כך הרבה כאב.

הוא התקפל לתוך עצמו, מרגיש בבהירות כאילו סכין חותך אותו בבהירות והדם נוזל ממנו ללא יכולת לעצור. אבל זה רק דמיון, כן? כי מסתבר שהוא יותר יקר ממה שהוא חשב, נכון? לו לא. לאויבים שלו.
וזה רע. ממש.
הוא ניסה לפקוח עיניים וסגר אותם במהירות. האור סינוור אותו והראש שלו הסתחרר, מעורפל.
למה? למה זה מגיע? ולמה דווקא לי?
כבר עברת שנים יותר גרועות, ניסה לעודד את עצמו. אז למה עכשיו אתה נופל? אתה נכנע? דווקא שצריך להיות הכי חזק בעולם?
שאנשים עומדים למות הם כבר לא פוחדים להיות חלשים. בשביל מי אתה צריך להיות חזק? בשביל עצמך? כל המסכות נחשפות.
"אני רואה שהתעוררת." קול עליז הפציע אליו. הניגודים בן מצבו שלו ולבן האיש השני היו בולטים. אכזרים. הוא אפילו לא טרח לענות. אולי יצליח לעכב קצת את העינוי אם יחשבו שהוא יתעלף. אבל הם לא יחשבו, נכון? הם חכמים מדי.
"למה אתם כל כך…" הוא לחש, קולו סדוק מהצימאון.
"כל כך מה?" מתעניין.
"רעים?" הוא היסס. איזו הגדרה מוזרה.
"אנחנו רק עושים דברים הכרחים לקיומנו." איזה תשובה מגוחכת. נו, באמת.
"לרצוח יהודים זה לקיומכם? לא ידעתי." הוא שאל. מתווכח בכוחותיו האחרונים למרות שהוא יודע שהוא רק יחטוף על זה.
הכללים היו ברורים. אם כבר להרוג מישהו, תהרוג בייסורים.
ואולי… מי יודע? אולי הוא עוד יכנע לגמרי?
להתפרק, עלתה מחשבה מהירה במוחו, זה כל כך קל.
***************************************************************

וכן, על תדאגו. הוא לא מת בסוף.
הטובים ינצחו 🙂 כי אני מתה על סופים טובים אבל זה כבר סיפור אחר.
וכן זה גם ספוילר 🙂

ודבר אחרון: לפעמים כותבת ארוך ולפעמים קצר, גם פה, מצב רוח.
יום טוב!
אביגיל.

***
חברה (כבר לא) טובה שלי
ראית מה עשיתי בשבילך? ראית כמה שקעתי? כמה התאמצתי?
עשיתי לך הפתעה. משו נדיר ומושקע
ולא עשיתי את זה לאף אחת אחרת!
כי את חשובה לי, ואני אוהבת אותך…
נכון. שאת כועסת עלי ופגועה ממני ו.. ו.. ו..
זה בגלל שעזבתי אותך
אני יודעת. ומבקשת סליחה.
אבל תביני
זה באמת לא היה נגדך!
להפך. לטובתך!
זה לא כי אני לא אוהבת אותך
להפך.
הרגשתי חנוקה
היה לי קשה מדי החברות הזו
היית לוחצת עלי הרבה
ונפגעת לעיתים מאוד קרובות על זה
שאני לא מתייחסת אלייך ולא עונה…
ואותי זה חנק
אז הורתי מינון. מינון גדול
ואת נפגעת ממש. ניסיתי להסביר לך
ולא הבנת.
נשארת בצד שלך.
ואני דווקא הבנתי אותך…
בתקווה להבנה
חברתך

מתולתלת על כל הראש
איזה מן אתגר. הדבר הכי קשה לי אולי בעולם כולו הוא להחליט כאלה החלטות. לכן אני מציירת רק בעיפרון, כדי לא להסתבך עם מגוון הצבעים, לכן אני מעצבת בתוכנה פשוטה יחסית כדי לא להסתבך עם מגוון הכלים של פוטושופ. אבל הפעם נראלי שכן יש לי נושא לדבר עליו. נושא שנוגע לכולנו בתקופה הזאת, אולי קצת חפרו לכן עליו, אבל הוא רלוונטי תמיד.
קשרים.
קורונה, לימודים מהזום, סגר בתוך סגר ומלא מלא מושגים שרק השנה נכנסו ללקסיקון. בתוך כל החור הזה, נמצאות אני, את וכל אחת פה, מנסות לגשש את דרכינו באפילה, בין אם זה לעבוד מהבית, בין אם זה ללמוד לבגרות ובין אם זה שניהם כמו במקרה שלי?. רציתי להאיר לכן משהו, שאולי הוא מובן מאליו, אבל הוא כל כך לא מובן מאליו. אנחנו חיות בבית אחד עם האחים, ההורים וגם להבדיל רחוקות מהם. אומנם אנחנו גרות אחד בגרביים של השני, אבל חשבתן פעם, לצאת בסוף השיעור מהזום, לבוא לאחותך, לתת לה חיבוק ולשאול אותה – איך היה לך היום בשיעור? קוראים לזה 'לבנות קשר', לבנות אמון באחיות ובאחים שלנו, עד שמעצמם הם יבואו וישאלו אותנו – איך היה לך היום? ויפתחו איתך שיח. גם אם יחיי עם אחותך בחדר, לא תדעי איזה דיכאון עובר לה בראש מכל התקופה הזאת, אז כן מותר לבוא, לשאול ולהתעניין, להראות נוכחות של אוזן קשבת, כי אתן לא מבינות איך חיוך אחד שלכן יכול לעשות להן את היום (במיוחד לאחיות המתבגרות). הקורונה עשתה פה שמות, אבל היא הביאה איתה תובנות שלא היו לנו מעולם, למדנו לחיות עם השני ולכבד את האחר, גם אם לפעמים לא נוח. עכשיו רק צריך ללמוד לצאת מהמסך, ולהתחיל לעשות טוב. אפשר להתחיל בקטנה, לשאול את אמא איך היה היום בעבודה, ואת האחות איך היה לה בזום, ושתדעו שההתעניינות וההכלה האלה יחזרו אליכן בבומרנג. אז, צאו מהמסך, ותתחברו לחיים שסביבכן, כי הקירבה הזאת לא תחזור עוד.

שתפי בווצאפ

עוד בנושא
משאלות של מלאכים
9

דומיה נפשי

אבא אם תבדוק את הלב שלי, אתה תמצא שם משהו שבור. שניסיתי לבנות וגמרתי לבכות ור...
גברו עלי
65

הכוזרית הנודדת

מי את. מה את בכלל רוצה מהחיים האומללים שלי. שנזרקתי לתוכם בלי הכנה. מרגישה או...
כואבת התקווה
newEmotionIcon_21

שב"ד🏃‍♀️🏃‍♀️🏃‍♀️

ובכן מה עושים אם נוראאאאאאאאאאאאאאאאאאאא רוצים משהו כמעט משתגעים מרוב רצון. מ...
יומן 2#
17

קציצה שרופה

הייי🙋🏻‍♀️ זוכרות אותי??🤷🏻‍♀️ האמת לא נתתי לכן זמן לשכוח🤭 חחח🤪 טובב👍🏻 אז אני ק...
שבוי
emotion_icon_43

הכל שלם

אִישׁוֹן אָדֹם. מְפֻקְסָל. דִּמְמַת מִדְבָּר וְרוּחַ אַיִן. חֶבֶל לוֹפֵת . לו...
היצרים שבלבנו
newEmotionIcon_21

פיננסי

הן רוצות לקבל את מקומן את הכתר הכבוד המקום. הן רוצות שיראו רק אותן בולטות זוה...
משחק עם סוף פוגע😥
newEmotionIcon_22

מהממת😘

טוב אז היום קרה לי משהו מאוד לא נעים בבצפר וזה קשור לחברה אחת שיש לי ומה שקרה...
לא שמרתי עלייך
5

דומיה נפשי

תגידי איך לרחוב את נותנת הכל? מה הוא עשה שאלוקים לא עשה לך אתמול? ועכשיו בליל...
פוסטים חדשים
משאלות של מלאכים
9

דומיה נפשי

אבא אם תבדוק את הלב שלי, אתה תמצא שם משהו שבור. שניסיתי לבנות וגמרתי לבכות ור...
גברו עלי
65

הכוזרית הנודדת

מי את. מה את בכלל רוצה מהחיים האומללים שלי. שנזרקתי לתוכם בלי הכנה. מרגישה או...
כואבת התקווה
newEmotionIcon_21

שב"ד🏃‍♀️🏃‍♀️🏃‍♀️

ובכן מה עושים אם נוראאאאאאאאאאאאאאאאאאאא רוצים משהו כמעט משתגעים מרוב רצון. מ...
הולך חסיד
8

קפצתי לביקור

נעליים חסידיות. גם לך מוכר המושג? מה את חושבת שההגדרה שלו? מה את לא תקני ועל ...
נסיעות ארוכותתתת
167192211863a781c65ceaa

פרוזן

התחלתי השנה ללמוד בבית ספר ממש רחוק מהבית שלי. אני נוסעת כל צד ב2 רכבות ואוטו...
רק תגדירי
13

אחת

איך מוצאים חברה טובה? או במילים אחרות, מה זה חברה טובה? מחפשת הגדרה.
מספר אחת בביטחון / 14 🏆
emotion_icon_31

רעות

אמונה מושלמת היא הידיעה הברורה שגורלנו מסור בידי הגורם היחיד שיכול באמת להשפי...
רק איכותיות יבינו
icon_set_3_30

ליבי

לילה. אני מתהפכת מצד לצד במיטה, מחפשת את הצד הקר של הכרית והשמיכה 🙂 מזדהות??

22 תגובות

  1. מה אני אגיד?
    ממש חמוד:) מושלם!! אהבתי איך שכל אחת לקחה את זה לכיוון שונה.. חח
    והיה כיף להזדהות עם כ-ל אחת מכן כי אני כאילו חיבור של כולכן יחד:) אז –
    תודה!!

  2. חורפית – אני שרופה עלייך.
    ונעלי אדידס, לא לתת לאף אחד להחליט עלייך.
    את חכמה מספיק כדי לעשות את זה לבד.

  3. וואוו חורפית
    נגעת בי
    בקושי הבנתי מה כתבת אבל זה היה נשמע מצחיק ואוץ אחד גדול
    כאילו את באמת כזאת?
    אני ממש רוצה להכיר אותך!!
    את מזכירה לי את עצמי.
    תמיד מדברת על עצמי, גם שבכלל דיברנו על מישהי אחרת
    ואני גם ניראלי קיבלתי את התסמונת הנדירה הזאת שלך
    לפעמים זה נחמד לפעמים זה עצוב??

    1. הי רוצה לרצות!
      תודה שהגבת.
      אם אני באמת כזו?
      אם תשאלי את חברות שלי אז ממש לא.
      אני לא מדברת על עצמי הרבה ובטח שלא כאלו דברים…
      זה ביני לבין המחברת שלי.

      וגם פה אני מרשה לעצמי:)

      וואו עוד מישהי עם תסמונת כמו שלי?
      נדירה שאת!
      הייתי אומרת לך שגם אני רוצה להכיר, זה אפילו יעזור למחקר, אבל נמאס לי להתאכזב.

      אוהבת את התגובות שלך, גם את נשמעת אווצ'ית בטירוף.
      קבלי כמחמאה.

      1. בכייף
        אני נהנהת להגיב, אז למה לא??
        גם אני ליד חברות לא מדברת הרבה על עצמי, רק אצל בנות ספציפיות שהם סוג של היומן שלי.

        כן, זה בהחלט תסמונת נדירה.
        ומבינה את בפחד של מלהתאכזב, גם אני הכרתמ כמה בנות שבאתר היו נשמעות תכלית השלמות והבגרות ובפועל לא שונות משום בת ממוצעת.
        גם אני ילדה רגילה לכל דבר, רק אם נוריד את הבעיות שלי חחח

        תודה על המחמאה❤
        אני לוקחת בתור מחמאה כי זה אני, צינית ודוגרית ברמות
        כל מילה שניה שלי בנות מתלבטות אם צחקתתי או לא?

        1. חח באילו שעות את עונה!?
          (קבלי הזדהות נוספת…)
          איזה כיף לך שחברות שלך מתלבטות אם צחקת או לא.
          שלי לוקחות את זה אישי. מהעוונות שאפשר להזכיר לנצח.

          יותר התאכזבתי מלרצות להכיר ובסוף לא מסכימים.
          אבל גם אני הכרתי כמה בנות שאמרו לי מי הן באתר\פורומים אחרים ו… כן התאכזבתי קשות.

          1. אופס פאדיחה?
            סתם זה השעות שלי חח
            לפעמים בנות לוקחות אישי אבל מהר מאוד אני מבהירה להם שזה היה בצחוק?
            אגב זה גם פלוס, כי אם אני אומרת משהו רציני ואני קולטת שהילדה לא יודעת להתמודד עם זה אני אומרת לה סתם צחקתי אתך?

            אהה, אני לא ביקשתי להכיר בנות דרך האתר אז לא התאכזבתי
            התאכזתי מבנות שהכרתי בכל מיני פורומים גם באתר אבל לא דרכו
            קיצער עדיף אנונימי זה משאיר את כל האפקט

  4. חחחחחח א.ג סוכן מוסד הצחקתני
    אני בריאה על דברים כאלו.. שבנות כותבות את המחשבות שלהן?

  5. א. ג.- חח גם אם לא היית כותבת בבירור, מריחים שכתבת אתזה באמצע שיעור;)
    הלוואי בינוני- כתבת מהמם, ואני מזדהה ברמות. בטוחה שכולן יזדהו כי אין פה מישהי שאין לה יצר הרע.. ועצם זה שאת מרגישה את הטוהר של הנשמה, כבר וואו. את חזקה. את תצליחי!
    נעלי אדידס- תודה על התזכורת
    עוד ילדה- אויי מלחיצה אחת? גם אם את לא מוצאת מישהי, יש לך את האתר בשביל לשתף. שלא תעזי לחשוב על שטויות כאלה!
    שולינקה מתוקה- וואי, מזדהה.. אבל שולי, לכולנו יש יצר הרע. ובטוחה שזה משהו רגעי.. זה הגיל שמכניס לנו רעיונות משונים לראש, למרץ נעורים שלנו קשה עם השגרה והאפרוריות.. את חסידית, למרות המחשבות. ובטוחה שתצליחי להתגבר עליהם..
    גיטי- יואו אני אוהבת את השם הזההה
    את יכולה לפתוח דף חדש גם עכשיו.. עם הרבה מאמץ (אני צריכה עוד לחשוב עלזה ולנסות בעצמי, אבל עדיין נראלי שזה אפשרי)
    חורפית- חח מי לא יכתוב על עצמו? וואי והיומן נשמע מרתקק;)
    יו פעם ראשונה שאני מגיבה אחת אחת.. נחה עלי הרוח? (שתנוח לעיתים יותר קרובותת) מקווה שלא שכחתי מישי
    יום טוב!!

  6. הלוואי בינוני!
    דבר ראשון מחזיקה לך אצבעות ושולחת מלא לבבות;) (אין לי אהבתי).
    דבר שני אני מקווה מאוד שהתגובה שלי תהיה מחזקת! השתדלתי מאוד שככה היא תצא. אמן שהצלחתי!
    טוב, נתחילה:
    וואו את מרשימה! אבל מה אני יגיד לך?…. משו היה נשמע לי קצת לא מדויק.
    סורי אם אני יהיה קצת דוגרית,
    אבל מאוד נגעת בי וזה באמת מאהבה:)
    מצד אחד את נשמעת נורא חסידית וחיה את התניא וכו' וכו'
    אבל מצד שני… לאידעת.. מרגיש לי שאת מפספסת משו מאוד יסודי.
    את פרק כ"ו בתניא את גם יודעת כל כך טוב בעל פה?
    "הנה אם האחד הוא בעצלות וכבדות ינוצח בקל ויפול גם אם הוא גבור יותר מחברו ככה ממש בנצחון היצר…"
    ושימי לב!!
    "…אי אפשר לנצחו בעצלות וכבדות…"
    "…הנמשכות מעצבות וטמטום הלב כאבן כ"א (-כי אם) בזריזות הנמשכת משמחה ופתיחת הלב וטהרתו מכל נדנוד דאגה ועצב בעולם…"

    ואת פרק י"א? "להשכילך בינה…"
    "… אבל באמת אין רע יורד מלמעלה והכל טוב…"!!!
    "וע"כ ראשית הכל שישמח האדם ויגל בכל עת ושעה ויחיה ממש באמונתו בה' המחיה ומטיב עמו בכל רגע…"

    אז באמת שחשוב מאוד להרגיז את הנפש האלוקית על הבהמית.. ולרצות לצאת ממקומות לא טובים, ולהחליט החלטות טובות וכו' וכו'
    אבל,
    שימי לב!
    לא כל הפוקוס אמור להיות רק על זה!
    הרי כמו שאדמוה"ז כותב- אי אפשר לנצח במלחמה הזאת רק ע"י עצבות ומרמור.

    ואם תרשי לי (וגם אם לא;)) בדורנו הרבי מבהיר שעבודה מתוך מרמור או עצבות פשוט לא שייכת!
    זה משו שהיה שייך רק בדורות קודמים וגם אז במדידה ובמשורה…
    בדורנו שייכת אך ורק עבודה מתוך שמחה!
    "… ומכל זה מובן שצ"ל העבודה מתוך שמחה. דנוסף להמבואר באגה"ת דמ"ש וחטאתי נגדי תמיד אין המכוון להיות תמיד עצב נבזה ח"ו, אלא נגדי דייקא היינו מרחוק, דהא כתיב בתרי' תשמיעני ששון ושמחה כו', שתיכף אחרי רגע קטן דמרירות, לב נשבר ונדכה גו', צ"ל שלימות הששון והשמחה, עד שדוד נעים זמירות ישראל אומר ע"ז תשמיעני ששון ושמחה, הנה עוד זאת, הרי מבואר באגה"ת שם, שהתשובה מתוך מרירות היא תשובה תתאה והתשובה מתוך שמחה היא תשובה עילאה, והרי בדורנו זה, בעקבתא דמשיחא, אחרי כל הצרות והיסורים וכו', אשר יסורים ממרקין מבררים ויסורים מזככים ומרוממים, הרי כל ישראל הם במצב הכי עליון והכי נעלה, ושייכים לתשובה עילאה דייקא, שהיא מתוך שמחה…"
    זה מה שהרבי כותב בפרוש במאמר מרגלא בפומיא דרבא ש"פ וישלח, י"ז כסלו תשמ"ו.

    (ובכוכבית פצפונת- כנ"ל לגבי אתכפיא. את בטח יודעת שהרבי אומר שאתכפיא בדורנו זה מסירת הרצון…. וממש לאו דווקא על אוכל! ודי למבינה…).

    ואם תרצי- תראי מה הרבי כותב בהמשך אותו מאמר!:
    (אגב, מאמר מדהים מומלץ בחום ללמוד!)
    "… ויש להוסיף בזה, ע"פ המבואר באגה"ת שם שענין תשובה תתאה מתוך מרירות הוא פעם אחת בשבוע לפני יום השבת, והיינו בליל ששי, והרי אנו עומרים כעת באלף הששי קרוב לסופו, היינו קרוב לסוף היום הששי, לא רק ביום הששי (לא ליל ששי) אלא ביום זה עצמו קרוב לסיומו, קרוב ליום השבת, א"כ פשיטא שהעבודה בזמן זה היא מתוך שמחה דתשובה עילאה…"

    ולענייננו:
    העבודה שלך נשמעת מדהימה!
    אבל!
    צריך להיזהר מאוד שלא כל הפוקוס ייפול רק על זה..
    והאמת שבתכל'ס,
    זה הכי קל..
    לשקוע בייאוש, בעצבות, במרירות..
    לפעמים אנחנו אפילו לא שמים לב ומתחילים.. לסגוד לרגשות הללו…
    כן, זה בטח נשמע מוזר אבל זאת המציאות..
    שימי לב מה כתבת: (ושוב סורי שאני מעמידה לך מראה מול העיניים ולא כל כך בעדינות..)
    "אני אוהבת לבטש אותה. את הבהמית. את היצר הרע."
    לא בטוח שאת אוהבת את זה במובן הרגיל של המילה אוהבת. כן?
    יכול להיות שבתת מודע שלך את פשוט חושבת שאם לא תלקי את עצמך כל הזמן את לא בסדר..
    יכול להיות שיש לך מצפון מפותח..
    יכול להיות שכך חונכת..
    כל זה לא משנה.
    העיקר זה לזכור מהי העבודה של הדור שלנו.
    עבודת ה' מתוך שמחה וטוב לבב!
    כשנופלים- מה שצריך לעשות זה פשוט לקום! להתקדם הלאה!
    אסור לשקוע באשמה, הלקאה עצמית, וכהאי גוונא…
    לא יעזור לפול לעצבות ומרירות שוב ושוב.
    זה לא מוביל לשום מקום. (או בעצם, למקום לא טוב בכלל…)
    אמנם כמו שאדמוה"ז כותב בדורות קודמים זה כן היה נצרך,
    אך בדורונו- חסל סדר מרירות.
    החל עבודת שמחה עצומה!
    (ולא חסר על מה. תבדקי ותמצאי. מנסיון!:))
    אזזז מאחלת לך הצלחה ענקית בעבודה מתוך שמחה!
    והעיקר שנזכה כולנו לגאולה שלימה מתוך שמחה! תכף ומיד ממש!
    ואת ואני בתוכה:)

    1. לולייניתתת חסידהה
      פשוט אין לי מילים חיזקת אותי בטירוףףף
      אולי זה נראה מהאתגר שאני מדוכאת מזה וכו, ויכול להיות שזה באמת. רק שכתבתי את זה שניה אחרי שנפלתי וזה הסגנון.
      אני ב"ה מנסה להתגבר ע"י שמחה ואתמול ממש הייתי עם היד על המקלדת לפתוח דברים לא טובים בלשון המעטה, ובשניה אחת נפל לי האסימון שאני בת של מלך ומיד סגרתי. את לא מבינה כמה התרגשתי מזה… התחלתי לרקוד משמחה.
      ויש עוד פעמים שאם אני מתגברת אז אני פשוט מאושרת!!
      לא יודעת אם הבנתי כל כל את מה שכתבת אבל ממה שהבנתי אז המצב שלי די טוב עם העצב.
      זה יצא אולי דיכי בגלל הנפילה אבל באמת שאני ילדה דיי שמחה, ורק כשאני נופלת אני ככה, ואז לוקחת החלטה טובה כדי לקום וב"ה מחוזקת ושמחה יותר.
      תודה רבה רבה רבה על התגובה ממש חיזקת אותי ורואים שאכפת לך והשקעת זמן.
      אני ישמח להמשיך להתדיין איתך פה על כמה דברים שלא הבנתי, ואם את רואה אז תגידי?
      שוב תודה מהממת❤?
      מבטיחה לחזור לפה לקרוא שוב

      1. הי איזה מותק שאת!
        כיף לשמוע שהצלחת ככה להתגבר על משו!
        ישמצב שבאמת באותו רגע היית בדרגת בינוני!!!!!!!
        (יש איזה שיחה שהרבי מדבר על זה שכל אחד יכול להיות בינוני אפילו לרגע!)
        ובקשר לשמחה- לא כלכך הבנתי האם הבנת שכן צריך עצב או לא צריך עצב.
        אני התכוונתי שלפי מה שהרבי אומר-
        בדור שלנו לא שייך עבודת ה' מתוך עצב או מרירות!
        בדור שלנו שהוא הדור הראשון של הגאולה עבודת ה' צריכה להיות מתוך שמחה ואושר על כל הדברים הטובים שזכינו בהם!:)
        וכן, גם אם נפלנו, בוודאי שצריך לחזור בתשובה, להודות בטעות שעשיתי ולבקש סליחה.
        אבל!
        חלילה לא לשקוע בדיכאון או עצב!
        למה זה בטוח יוביל רק למקום פחות טוב..
        צריך להיזכר בכל הטוב שה' מזכה אותנו בו,
        להיזכר בזה שאנחנו בנות של הקב"ה,
        והעיקר- כמו שהרבי מסביר במאמר של 'באתי לגני':
        כאשר אדם עובר עבירה זה בגלל שנכנסה בו רוח שטות.
        שהרי אם היה מבין שכאשר הוא עובר עבירה הוא מפריד את עצמו מהקב"ה- בוודאי שלא היה רוצה לעבור את העבירה הזו!
        לכן גם כשנפלנו- נזכיר לעצמנו שפשוט נכנסה בנו רוח שטות שבלבלה אותנו והשכיחה מאתנו מה קורה ליהודי במצב של עבירה…
        אם כן- מה יש לכעוס על עצמנו, לפחד או להתעצב?
        צריך להתחזק בשמחה ובאמונה שבעז"ה לא נחזור על הטעות בפעם הבאה!

  7. אוקיי, אנשים.
    אז: שתדעו, זה היה יפה!
    כל אחת פה יותר מהממת מהשנייה!
    אז אני כבר ממש רוצה להכיר אתכןןןן

  8. אני אעשה אפליה ואגיב רק לעוד ילדה:
    תקשיבי, המחשבות המדוברות זה סיפור חיי.
    את לגמרי לא לבד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תגיות פופלריות