משל מפורק לגורמים 3

פרק 3/3

לפרק הקודם

ואם לא נדבר על המלך בשדה?

ואם נפרק את המשל הזה לגורמים?

הרכבנו את הפאזל מחדש. השתמשנו בחלקים:

עם

שדה

מלך

פגישה

קירבה

ארמון

טמונה
עם חיכה יפה בשדה
הוא ידע שפעם בשנה
המלך יוצא מהארמון
לפגוש בפשוטי עמו
הוא המתין בצפיה לרגע הפגישה
הוא חיכה
כמה
לחוש אל המלך קירבה
כדי שיוכלו לעשות איתו סלפי
וזהו.

(לא) לבד
הם התחילו בארמון. עם מלוכד, חזק בעקרונותיו. נדמה שהוא איתן לעד. למדו והתעלו יחד הרגישו מרוממים מעל הגשם חיו את הרוח.

וביום אחד מלכם הנערץ מודיע, שמעו נא אחים, האיך אל המטרה הנעלה ביותר ניתן להגיע. אין די בשהותנו יחדיו כאן במרחב המוגן, עלינו לצאת, לרדת אל השדה היכן שהמון העם.

הסכימו כולם יחדיו, הן אל המטרה יצעדו בכל מחיר, לעד. יצאו הם אל השדה, כל אחד למקום גלותו. בתחילה מלאי כח, הן למטרה ברורה יצאו להתעלות, לפרוח.

אך אט-אט שקעו הם בסביבה, המטרה הלכה ונשכחה. לפתע ספקות עלו בליבם, הרי פתאום הם רואים עולם שלם, עולם השקר רובו קליפה. "אין עוד מלבדו" כבר לא ברור, והמטרה הגדולה כבר אינה נראית נכונה.

והנשמה, ההומה, המסכנה צועקת בכל כוחה ללא הפסקה נאבקת על חייה. הן כל כך מהר שכחו את המטרה הנעלה? רק ראו קליפה, דמיון תעתועים בעלמא וכבר התבלבלו ושכחו את מלכם?! האיך ברגל גסה דרכו על הקדוש והיקר? ומחשבות כפירה עלו בליבם.
ומדי פעם, בשעות הקטנות העלו העם בין עצמם זכרונות. געגוע לטוב האמתי והמושלם לקרבה אל המלך שעטפה ומלאה את כל ישותם. לפתע חשו עד כמה חומריים הם מעשיהם, עד כמה שכחו את דרכיהם.

אך ככלות הלילה שהכל קמו משנתם, עולם כמנהגו נוהג, אינו מביט אל-על. ושוב שכחו אלוקיהם, שוב לא מטיבים הם את מעשיהם.
וממרום ראה המלך את עמו סובלים, את שמו בקושי זוכרים. ובחודש מסוגל ירד ממרום מושבו כדי להאיר, להראות להם שאין עוד מלבדו.

ובפגישה כה קרובה עמו נזכרו העם, התעוררו מן השינה. פרצו בבכי, בתחינה ובזעקה. אוי לנו! האיך בילינו ימינו לבטלה? האם מצד המלך תהא סליחא וכפרה?!

והמלך בטובו וברחמיו אוסף את הנידחים ומקרב את כולם אליו. מוחל וסולח לכל דורש, לכל אשר יתדפק.
ובלב העם תפילה שרק לא ישכחו את הרגעים האלו עד לשנה הבאה, שיחזיקה עד אז ויעבדו את קונם באהבה רבה.
אמן.

אסתי
שר האוצר נכנס אל המלך בצעד בוטח.
המלך יושב על כיסאו עשוי הזהב, כתר לראשו.  האולם בו שוהה זהו האולם המפואר ביותר מבין חדרי הארמון.  וילונות פאר מתוחים מקיר אל קיר, ריצפה מחופה בעץ, ספות רכות ונעימות, חלונות גדולים שמבעדם רואים נופים מרהיבי עיניים. שדה פרחים שבמרכזו מפלי מים קטנים, שביל קטן מקיף את השדה ומצדדיו ספסלים מעוטרים.

קרני השמש החודרות מבעד לוילון הכבד, נפגשות בכיתרו של המלך, והיהלומים שבו מוסיפים הילה מלכותית משהו למראהו ההדור.
עייניו הירוקות בוחנות את שר האוצר קליפתוס, אושרו והליכתו החגיגית צדו את עיניו.
"מלך ירום הודו" משתחווה שר האוצר ומנשק קלות את גלימתו של המלך.
"שלום עליך שר האוצר קליפתוס לבית מישאל" המלך מסמן בידו שיכול לקום ולשבת לימינו.
ליבו של שר האוצר מדלג פעימה, ועוד כמה.  אף פעם המלך לא הזמינו לשבת לימינו.  זוהי קירבה שרק מעטים זכו לה.
קליפתוס מתרומם על רגליו ומתיישב בכיסא. מאושר מתרווח עליו, מותח את גבו

"קאט קאט— מה זה אבנר??  השר לא אמור להתרווח כאילו הוא נמצא בספה בבית. רד מהכיסא ותעשו את הסצנה שוב" המדריך מסמן כמה דברים בידו וצועק "אקשן!"

קליפתוס מתרומם על רגליו, מתיישב בקצה הכיסא, מרוגש "תודה הוד מעלתו"
המלך מהנהן בחיוך, מחכה למוצא שפתיו של זה.
קליפתוס שוהה מעט ואומר "הוד מלכותו וודאי  יודע על המשבר הכלכלי שתקף את מדינתנו בשנה שעברה" קליפתוס מלכסן מבט לכיוונו של המלך, רואה אותו מהנהן מרוכז וממשיך "ערכנו פגישה על מנת לדון בעניין. בעצת יוסף, יועצו של המלך ירום הודו, פירסמנו לנתיני המלך על גודל הזכות להעניק למדינה, ובראשה מלכנו. מכוחנו, מרצנו ויכולותינו. רצים וכרוזים יצאו לכל הערים, הכפרים והישובים. ברוך ה' ישנה הטבה, אך…" קליפתוס לוקח נשימה קלה וממשיך "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים-"
המלך החל מצחקק

"קאט– אבנר! אנחנו לא בפורים. המשך לפי הטקסט"

אחת ויחידה שאת המשימה מנסה?
זה היה בימי אלול, המלך ושומרי ראשו נמצאים כבר בשדה ,אך כל העם, היכן הוא?
כבר חצצרו בחצוצרות והודיעו בקולי קולות אך אפילו אחד מבני העם לא הופיע, כאילו בלעה אותם האדמה.

החליטו המלך ושומרי הראש ללכת לבתי האזרחים ולבדוק, אולי שם הם נמצאים?
בקרו בכל בית בעיר אך שום אדם לא היה בביתו, כבר עבר חצי מהחודש ולא ראו ולו איש אחד!
המשיכו לחפש המלך והמשרתים ביערות בשדות ובכפרים הקטנים, והנה כבר תם ונשלם חודש אלול ולא ראו אדם אפילו אחד!!

בצר להם חזרו כולם לארמון ומי שם חכה בחצר הארמון?
ניחשתם נכון! העם שם חכה חודש שלם, לא ידעו שהמלך בשדה מחכה להם
שבחודש אלול המלך מקשיב לבקשות ומקים
שאפילו בחודש תשרי על זה מודים
אך המלך הרחמן סלח והקשיב להם גם אחרי הזמן,
ידע שמה שהיה בחודש אלול זה היה סתם עוד בלבול.

והנמשל ברור כל כך, לפעמים בחודש אלול אנו שוכחים
ולמלך הטוב אנחנו לא פונים
ובחודש תשרי, כן, בחגים
אנחנו נזכרים
שהשם וגם המלאכים לנו מחכים,
אבל אבא, אבא הרחמן
מקשיב לנו גם שעבר הזמן.

השם שלי לא חייב להיות אמיתי!
זהו משל נחמד ששמעתי פעם בהרצאה:
מסופר על אדם כה נחמד שחי בתקופת המלך פפירוס השלישי (היה אחד כזה פעם?). ולאיש זה יש שם, ויקרא שמו בישראל….. אביחיל.
אביחיל היה איש עשיר בעל מעמד רם ונישא בין בני עמו, היו לו משרתים רבים, שדות רבים וגדולים ואף מכרים וידידים רבים, אך למרות כל זה הוא אף פעם לא היה מרוצה (כמו כל אחד ואחד מבני האנוש אשר אינם מרוצים גם אם יש להם הכול ותמיד יחפשו על מה לבכות.) לאביחיל היה חלום אחד ויחיד….
להיכנס לפגישה עם המלך! ולחזות בפניו!
יום אחד הוא שמע על כך, שישנו אדם שיש לו קשרים בארמון ובתמורה לכסף הוא יכול לסדר עבודה בארמון.
אביחיל שלנו היה מאושר, סוף סוף החלום שלו יתגשם והוא יוכל לחזות בפניו של המלך. הוא קבע פגישה עם אותו אחד וביקש (נפל על בירכיו בדמעות תחנונים) 'האם הוד מעלתו הרם והנישא יוכל להשיג עבור אדם פשוט ונבזה כמוני (איזה יופי שיש אנשים שקצת מודעים לעצמם) עבודה בארמונו של הוד מלכותו המלך פפירוס השלישי ירום הודו ותפארתו?' כחכוח קל האיר את אביחיל וגרם לו להיעמד על רגליו במהירות שיא (אך מכיוון שמיהר ולא ניזהר נפל כד הזהב מאחוריו ונשבר בקול רעש גדול) 'ובכן אדון אביחיל היקר (בעקבות ההרס שחוללת סביבך איני יכול לעזור לך יתר על המידה אך אתחשב בדמעותיך ובכספך אשר יעבור לידיי ואעזור לך להשיג משרה בארמון אך על דאגה יבוא יום ואתנקם בך) לאחר מונולוג ארוך ומיגע הגעתי למסקנה שאנוכי יכול לעזור (וגם רוצה) לך. ישנה מישרה פנויה בארמונו של הוד מלכותו, אך בכדי שאוכל להשיג אותה עבורך יהיה עליי לשחד מספר אנשים (רמז גס למדיי)' אדון פלמוני גמר את נאומו בטון נבוך למדיי (בטח נבוך! מאיפה הוא הביא את כישורי הדרמה שלו?!) 'אוהההווווו בעניין הכסף אין לך מה לדאוג ידידי (כבר ידידים יפה יפה) אני אשיג את סכומו'. אביחיל יצא מביתו של האיש בפנים קורנות מאושר לאחר שפלמוני אמר לו את הסכום עליו לתת לו.
כאשר הגיע לביתו וביצע חישוב אחד ושניים גילה לתדהמתו ש…. אין לו את הסכום הדרוש לו לעשיר העם אין את הסכום הדרוש? אז מה עשו פשוטים וקטנים ממנו? כיצד מילו את משאלתם? . אביחיל החל לבדוק אפשרויות נוספות, וגילה כי אם ימכור את כל נכסיו כולל את ביתו יוכל לקנות את המשרה הנחשקת. בחדווה, שמחה, גיל ואושר אץ רץ לאדון פלמוני (לאחר שמכר הכול והשיג את כספו כמובן) וכמובן איך לא? קיבל את המשרה הנחשקת- מבעיר התנורים בארמון המלך אשר אינו חוזה לרגע בפניו של מלכו! האם על זה חלם כל ימיו?!
אך אביחיל לא מתלונן ואחרי הסבר קצר על סוג העבודה, הפשיל את שרווליו והחל בעבודתו. אך אביחיל נשאר אביחיל, ובמוחו אשר לא חדל מלחשוב איך אפשר יותר בצבץ רעיון כיצד אפשרי לחמם את אגפי הארמון בצורה הטובה ביותר.

כחלוף מספר ימים, הוד מלכותו זימן אליו את משרתו האישי בטענה ש' כיום לאחר כשלושים שנות מלוכה אגפי הארמון מחוממים הרבה יותר מביום המלכתו, הכיצד זה ייתכן?' לאחר חקירות מרובות התגלה הדבר: מחמם התנורים הוחלף! המלך זימן את אותו משרת עלוב אל חדרו בכדי לגלות את סודו.

אביחיל ניגש בחיל ורעדה אל עבר המלך כרע על ברכיו וסיפר את סודו: ' הוד מלכותו הרם והנישא, כבר שנים רבות שאנוכי חש כלפיך קירבה עזה, היה לי חלום להיפגש עם המלך, לכן כששמעתי שאוכל לעבוד אצל המלך מכרתי את כל רכושי הרב, אף את ביתי מכרתי, נותרתי חסר כל. אך שמח הנני לעבוד אצל הוד מלכותו. המשרת הסביר לי שכל חצי שעה עלי להשליך גזע עץ לתנור וכך לחממם את הארמון, עשיתי כך. אך בהמשך הבחנתי שאם אפרק את הגזע לחתיכות קטנות וכל עשר דקות אוסיף עוד עץ לתנור הארמון יחומם בצורה טובה יותר' אביחיל סיים את נאומו בעניים חולמניות. המלך התרשם והחליט להגשים כל משאלה שהאיש יחפוץ בה. אך לא חשב שמשאלתו של האיש תהיה: בכל את שיחפוץ להיכנס אל המלך.

'ובכן' כחכח המלך בנימוס רב, 'בקשה זו לא אוכל להגשים, אך אוכל לבוא לקרתך ולהציע לך: שכאשר תרצה תוכל לעלות לגג ולהסתכל בי מהחלון'. אביחיל קפץ מאושר. ואכן כאשר חש בצורך לראות את המלך עלה לגג והסתכל.

לאחר תקופה ארוכה ושיגרה משמימה, התרחשה מסיבה בארמון, בן המלך השתכר והכעיס בכך את אביו. המלך כעס וגירש את בנו מהארמון. הבן הבין שטעה וניסה לתקן, בינתיים פגש את אביחיל שבאותו זמן הביא סולם וטיפס לגג, הנסיך התעצבן ולא הבין באיזה אישור האיש בעל הבגדים הבלויים שמלאים בריח של פיח ועשן מביא סולם ומציץ לחדרו של אביו. אבחיל סיפר לבן המלך את השתלשלות הדברים מאז שנולד ועד אשר ירד מגדולתו. הנסיך השתכנע ואף ניסה לשכנע את אביחיל לתת לו לראות את אביו מהחלון. אבחיל תמהה במקצת מדוע בין המלך מעדיף לצפות על אביו מהחלון ולא לפגוש בו פנים אל פנים. וכמובן כפי שגם אביחיל עשה, הנסיך סיפר את השתלשלות הדברים מ-ת' ועד א', ולאחר שווידא שאביחיל הבין השתתק וציפה לתגובתו שלא בוששה לבוא. ואחרי שאבחיל אמר לנסיך את דעתו בעניין ונתן את עצתו, נפרדו דרכיהם הנסיך הבין שהשערים אף פעם לא ננעלים בפניו ואביו מצפה לחזרתו, חזר אל הארמון לדבר עם אביו, ואבחיל פנה לצפות בפגישה הדרמתית בין הבן לאביו.

עט כחול
בארמון מפואר,
ישב לו בדד,
מלך שאינו מאושר.
ליצן הארמון אותו ניסה לשמח,
ואף הביא לו כדור פורח,
אך המלך בשלו,
דורש להישאר בסבלו.
נסיך הארמון את המלך ניסה לשכנע,
בגן הארמון לטייל הציע.
המלכה אותו ניסתה גם היא להכניע,
לתת לעם לו להריע.
ואף המשנה לא טמן ידו בצלחת,
וניסה להכין לו עוגה מוצלחת.
אך המלך נותר בשלו,
ותשובתו לכולם הייתה: לא!
השרים למלך דאגו,
ועל כל כישלון, לעגו.
אך בסופו של דבר המלך נכנע,
ולטייל בשדה,
במרכבתו יצא.
למלך המדוכא העם חש קירבה,
הרי רגשות המלך משפיעות על הסביבה.
במהלך טיולו הרגוע,
פגש בעני פצוע,
אך בשונה מכל העם,
הוא היה מאושר.
המלך תהה לסודו של העני,
כיצד הוא יכול להיות שמח,
כשלו כלום לא מצליח?
המלך עמו קובע פגישה,
בסמטה אפלה וחשוכה.
בשעה המיועדת,
להתגנב מן הארמון ניסה,
ולהפתעתו פתוחה הייתה הכניסה,
את שומרי הארמון להעניש רצה.
ובעודו חושב על העונש הרצוי,
הגיע למקום בו העני מצוי,
וממנו דרש לגלות את סיפורו החסוי.
העני הנרגש,
גילה למלך את הסוד המבוקש,
בה' הוא בוטח,
ולכן הוא שמח,
כי אין סיבה לדאגה,
כשלמעלה יש השגחה.
המלך הרהר בדברים,
אשר לו היו חדשים.