אני לא מתלוננת, אבל…

כתבנו ביקורת איכותית, על מה שתרצי.

כתבנו ביקורת מסודרת, התחלה אמצע סוף.

כתבנו ביקורת, אבל עם נקודת מבט הומוריסטית…

מלפפון חמוץ וצנצנת מיונז
כן, את שם, זאת שבמסדרון עכשיו עוברת.

"אני ממש לא מאלו שמתלוננים, אבל רק רציתי לומר ש…"
לקלף קלמנטינה בכיתה זה ממש לא לעניין.
לאכול סנדוויץ' עם מלפפון חמוץ, מיונז וטונה לא שווה אפילו תשלום במזומן.
להחזיק את הקוקו עם גומייה ורודה זה ממש סוף העולם.
ללבוש ז'קט עדין ושחור לבת ישראל כשרה וצנועה זה לא מתאים בכלל.
לחפש לחיים מטרה זה בכלל כפירה.
להילחם ביצר זה ממש עבירה. (כי למה שיהיה לך כזה)
מי בכלל את, שתדברי על ראקציה, מי את בכלל שתחפשי עוד דרכים. לכי ראש בקיר, אצלנו זה עניין תקין.
אל תחשבי. זה יהיה טוב לכולם.
עם את אלוקים תאהבי וממנו לא רק תפחדי זה יהיה ממש סוף העולם.
"אני ממש לא מאלו שמתלוננים, אבל רק רציתי לומר ש…"
זה הכל. לא יותר. עם יש שאלות, תהיות, בקשות, רק תבואי לדבר.
אני כאן לשמוע, לא למתוח ביקורת.
להפוך אותך לכופרת.

ממני- "אשת החינוך"

דיאן
לכבוד מר נפתלי בנט היקר!

אני ממש לא מאלה שמתלוננים, אבל רק רציתי לומר שהמצב הקיים קטסטרופלי בהחלט.

יש לי חתלתול, שמו נוקי. מתוק מתוק, עם פרווה לבנה, עיניים ירוקות ולשון רטובה.

הבעיה של נוקי, שיחיה לאורך ימים ושנים טובות, היא שהוא ממש לא מאלה שיסתדרו עם שטרות, בעיקר לא כשנותנים לו לאכול לתאבון שניים עשר אלף כאלו.
זה לא בריא לו, מייבש לו את הלשון וגם עושה לו ליחה ושלשולים.

עם זה אני עוד יכול להסתדר, ולפתור את בעיית הלשון היבשה עם שלוק או שניים של חלב, אך לצערי הבעיה מתחילה כאן.

כידוע אינני מיליארדר כדי להביא לנוקי חלב בקערה חד פעמית (חד פעמית!!! שתבין את עומק הפינוק של נוקי הזה!!!), אבל אם אתקמצן אביא לו צלחת יוקרתית מחרסינה או מזכוכית, הוא ישבור אותה וכך יהפוך גם אותה לחד פעמית!

אשמח שתעזור לי בבעייתי הקשה, צירפתי מתנה יוקרתית עבור ראש ממשלת ישראל המכובד והנעלה, מתנה יקרה ביותר שאולי תרושש אותי לנצח: צלחת חד פעמית.

בברכה, ובשם מדינת ישראל כולה

מנוחה(?) ושמחה(?)
למתלננות,

אנחנו ממש לא מאלו שמתלוננים, אבל רק רצינו לומר שאנחנו יודעות שזה נורא נחמד להתלונן (), אבל יש גבול לכל תעלול…

כאשר ישנה קבוצה של בנות שמתלוננות, זה גורם לתחושה לא נעימה לכל הסביבה.
לא באתי פה להתקיף את כותבות האתגר, ואפילו אני חושבת שמידי פעם צריכים למצוא זמן לפרוק תלונות, אבל כמובן שצריך להיזהר לא לעבור את ה'גבול'.

דמייני שאת יושבת בכיתה ואז המורה מביאה חומר למבחן, היא לא מביאה הרבה חומר, אבל את נמצאת בעונת מבחנים ממש עמוסה, ואז זה מתחיל…
יש כמה וכמה בנות שמשפריצות תלונות בלי קשר, למורה אין מה לעשות עם מה שהן אומרות והיא מוצאת את עצמה בתוך סופה של תלונות, כל שאר הבנות שנמצאות בכיתה מנסות להסביר להן שאין למורה מה לעשות עם זה, וזה רק גורם לאווירה לא נעימה…

אזזז, לכל הבנות שעד היום היו מהמתלוננות הראשיות (וגם המשניות), רצינו להגיד שזה לא יעיל ולא מועיל…

מקוות שהפנמתן

רוגלך?
העורכות של שותפות בדרך היקרות!
אני ממש לא מאלו שמתלוננים, אבל רק רציתי לומר שזה ממש 'מחדל' שאני כותבת בחיפוש את שמי ועולים לי רק שני פוסטים…! {שאגב, זה ממש קצת בהתחשב שכמות הפוסטים ה'נכבדה' שהעלתי מאי-פעם ועד היום}.
בקיצור – אם יש דרך לשנות את זה אז תודה על האתגר הזה
וגם אם אין – תודה

____
תגובת המערכת: רוגלך, יכול להיות שאין לך תגית עם השם שלך והפוסטים שלך בתוכה? פני לצביה לטפל בעניין, כתובת המייל מופיעה בצד ימין של עמוד 100פוסטים 🙂

מהיטבאל
אני ממש לא מאלו שמתלוננים, בחיי לא אמרתי מילה אחת של תלונה. אבל רק רציתי שתדעו שבאמת הגזמתם, אז הריני לכתוב זאת.
ככה לרצוח בחוסר לב?!
אז מה אם אתם חושבים שאין לי לב. פיגוע המוני בעשרות נמלים רק מחוסר שימת לב?
ואם אנחנו לא בני אדם? זה אומר משהו? מה זה משנה?
אוקי, נכון. גם אנחנו לא עושות לכם חיים קלים במיוחד, מבינה את כל בני האדם שירצו לרצוח גם אותי אחרי פשיטת חיפוש אוכל שגרתית בחדר של הילדים הקטנים, שהחביאו את השאריות ממתקים על הרצפה במקום לזרוק לפח.
אבל אתם יודעים כמה חיים הם הצילו? בהחלט ראוי להערכה.
עד שאני מדברת מספר הגופות כבר עלה בעוד חמש, סתם שתדעו. אני יודעת שזה לא מזעזע אתכם, חסרי לב כל בני האדם.
כל הדרכים הכי יפות לרגש נמלים לעולם לא יעבדו עליכם, מניסיון. אחרי שתסיימו לקרוא את המכתב הזה, אתם פשוט תצחקו ותשכחו ממנו.
אתם לא תנחשו כמה זה יפגע בי.
ובפעם הבאה שתפגשו רמש כלשהו תגובתכם לא תשתנה.
אולי ננסה להחזיר לכם, מה דעתכם על הרעיון שכל פעם שנמלה רואה אדם אז
ווואההההההההההההההההההההההההה-—

(מהיטבאל: חחח דבורה תראי איזה מגניב נראית נמלה מתה!)

חיה
אני ממש לא מאלו שמתלוננים, אבל רק רציתי לומר שהאדם שהמציא את המשקל-היה אכזרי ביותר, רצחני ביותר, ואגואיסטי ביותר.
קחו אדם שלא ראה מימיו משקל, ותכניסו אותו לתוך כיתה של מתבגרות.
בסוף היום הוא ייצא עם תובנה ש'משקל זה הדבר הכי נוראי שיש בעולם, אתה רק עולה עליו מתחיל לבכות. לא משנה איזה מספרים זורחים לך באדום. זה תמיד יהיה גרוע'.
הוא ידע שלהביא משקל בתור מתנת יום הולדת לילדה בגיל ההתגברות, זה כמו להפקיד פצצת אטום אצל האירנים. ואפילו יותר מזה.
למה האדם ההוא, אינלי מושג איך קוראים לו, היה צריך להמציא את ההמצאה הנוראית הזו?
הוא לא יכל לאפשר לנערות ללכת לישון בלילה, בלי חלומות ביעותים על משקל שזורחות בו שלוש ספרות? מבלי לחשב כמה קילו הן עולות, בזמן שהן אוכלות רוגעלך תמים לחלוטין?
למה, למען ה'? למה הוא היה צריך להיברא? ולברוא?
למה, לא מספיק לו המאזניים באותם ימים? הוא רצה לבנות מכונה שתאפשר לגופים יותר גדולים להישקל? אז הוא היה לוקח את אותם 'גופים גדולים', מפרק לחתיכות ושוקל. הבעיה מתחילה כשהוא רוצה לשקול בע"ח. בעצם, למי אכפת כמה השוק הימנית של פרה שוקלת? את מי זה מעניין?
למה היה צריך להיבנה המפלצת המפחידה והנוראית הזו?
למה?