היא השפילה את עפעפיה צפופות הריסים, מעבירה עליהם אצבע רוטטת.
ממולה לילי עוד ישבה-שכבה על הדשא, ממצמצת אף היא, ולא רק כמחסה מהשמש הקיצית, שקפחה עליהן, צורבת את עורן הבהיר.
"אנחנו 'צכה ללכת אליה ולשאול אותה!" היא התנערה פתאום, מאבקת את הסרפן. "אפילו שמה 'כפת לי מ'מורה הזאתי בכלל!" שפתיה התרוממו בחיוך קטן, "אה, נכון?"
לילי לא נראתה מרוצה במיוחד. "הלך עלינו, ליאת- שרה! אנחנו תמיד נישאר תמיד בכיתה ב', את רוצה? המורה דינה תתקשר לאבא שלי ויעיפו אותנו הביתה!!!" היא נבהלה, מתרוממת. "בואי ליאת- שרה, נעוף, נו!"
בת הכמעט – תשע נשארה לשבת על הדשא, זורקת חצץ. "לובאלי!!"
8 תגובות
לאקי, זה העלה לי חיוך ענק. לא יודעת למה. רעיון חמוד נורא.
יודעת מניסיון.. אאוצ', זה כאב ממש. הכל בסדר עכשיו..?
כתבתן מהמם, שתיכן.
אבל חשבתי שמי ששלחה את האתגר אמורה לעלות גם היא, לא ככה דיאן?
(וכן אני יודעת שאמור זה שם של דג:)
ממ…. שלחתי בשם בדוי…
נראה אתכן😉
טוב, אז לאקי.:)😛
כי יודעת מניסיון את בטח לא.
ולאקי זה לא מוכר (אחלה שם, אגב)
כתבת מדהים😍
יודעת מניסיון, התחברתי ממש! מזדהה
יודעת מניסיון כתבת מדהים.. ועצוב.
גרמת לי לנסות לשחזר.. אולי פעם ירדתי עלייך בטעות.. מתוך צחוק ואולי נפגעת..
מקווה שלא.
וגם אם כן.. סליחה.
חמוד, לאקי
ואתגר מעניין, דיאן😊
מוכשרות!