שליחות עם הזמן/9

ש(ל)יחה לפרשת תולדות
פרשת תולדות
אז גם אני שליחה,
את זאת הבנתי זה מכבר,
אך מהיכן ההצלחה?
ומהי אחריותי בדבר?
בפרשה הקודמת, על שליחות אליעזר מסופר
אך, הוא היה כעבד ולא כשליח הבטל כעפר.
ואילו בפרשתנו – פרשת תולדות
"וישלח יצחק את יעקוב" נאמר בזאת.

בכדי להיות שליח באמת
יש להידמות למשלח בהחלט
שהרי "שלוחו של אדם כמותו",
ועל כן ניתנו לו כוחות לשליחותו.

לעבד אין שום דבר מעצמו,
הוא אינו בן חורין, אלא שבוי בידי אדונו.
לעומת זאת, לשליח – ישנה מציאות
אך הוא בטל ו"כמותו" בתכלית השלימות!

על כן כשאנו ממלאים את שליחותינו,
עלינו לזכור שזה לגמרי שלנו.
כמובן מתוך ביטול, לזכור מי המשלח
ומיהו זה שנותן לנו את הכח,
אך תחושת השייכות לפעולה צריכה להיות,
ואז נשקיע עם כל הכוחות!

רואים גם שלפני שיצחק שלח את בנו
"ויתן לך אלוקים מטל השמים" – ברכו
מכאן שגם בדורינו, כל שליח במקומו
לפני שהוא נשלח, המשלח מברכו.
אז שכל אחת תזכור שיש לה הכוחות,
לפני ביצוע השליחות זכינו בברכות,
עלינו רק להתייחס לזה כמשהו שלנו
ומתוך ביטול ושמחה למלא את שליחותינו!