אבא שלי
אבא? אבא!
תגידו, קורה לכן לפעמים שקשה לכן להתקשר לקב״ה?
יש ימים, שאני מרגישה את הקב״ה כל-כך קרוב אלי, שוואלה מתחשק לי לפתוח דף חדש, לגרום לו נחת, לגרום לו אושר.
ויש ימים שאני בדכאון, וקשה לי, ורע לי, ואני כועסת על כל העולם, ואני בוכה: אוי ה׳, למה אתה לא כאן? למה אתה לא כאן כדי לעזור לי? כדי לנחם אותי? כדי ללטף אותי? למה אני לא רואה אותך? אבא! איפה אתה???
ואני רואה רק רע, והכל שחור, ושום קרן אור בפתח…
ואני בוכה. והדמעות זולגות ומרטיבות את כל הפנים שלי, ובפי כבר טעמם המלוח של הדמעות…
יש ימים שאני גאה ושמחה שאני יהודיה, חרדית, חב״דניקית! גאה בעם שלי! גאה על הזכות הגדולה שנפלה בחלקי להיות ביתו של הקב״ה, נסיכה של מלך המלכים!
ולפעמים אני מוותרת על התענוג… ?
אדישה לזה, אדישה לעובדה שממיליארדי בנות – אני זכיתי להיות יהודיה! כמה אנחנו מהאחוזים בעולם? אפילו לא 1%! אז מה את מתלוננת על כל החובות שיש לך? תודי על הזכות הענקית שנפלה בחלקך! את יודעת כמה נערות היו מחליפות איתך בשמחה???
עוד רגע המשיח מגיע ואז תרגישי את התענוג הגדול… תביני שזה היה שווה את זה! שזה הפרס הכי גדול שיכולת לקבל!
אוקיי, אז כשיגיע המשיח נדבר… בינתיים אין משיח ושום כלום. בינתיים אני בגלות, סובלת, לפעמים עצובה, לפעמים שמחה, אוהבת להנות מהחיים, גם חוטאת לפעמים , ואחרי זה מתחרטת על זה מיליון פעם ?
למה אני כזאת רשעית? למה אני מצערת את אבא שלי? למה אני לפעמים כזאת תאוותנית? למה קשה לפעמים להרגיש את הקב״ה קרוב אלי??? אוףףף, אבא, קשה לי! תבוא לעזור לי!
ואז בכי אחד ארוך. ויורד גשם. ויש קורונה. ויש הסגר. ודייייייייייייייי
הקב״ה בבקשה תרחם עלי! אתה לא מתאר עד כמה אני אוהבת אותך וכמה אתה חשוב לי! ומרוב שאני אוהבת אותך לכן זה כואב לי כשאני חוטאת ומתרחקת ממך…
ואני רוצה להיות קרובה אליך! מאוד! רוצה שתבוא ותחבק אותי חזק! ואל תעזוב אותי! ואני רוצה לעשות את רצונך!
כל עולמי מרוכז בך!
ותמיד-תמיד, לפני כל צעד וצעד שאני עושה, אני חושבת עליך, וחושבת האם זה בסדר מצידי לעשות את זה או לא…
ולפעמים אני מצליחה ולפעמים פחות…
אבל אתה עדיין אבא שלי! וגם אם לפעמים אני מתחצפת בפניך, בבקשה סלח לי! אני בנאדם, ואני טועה, אז בבקשה תבין אותי!
אני זוכרת איך ביום כיפור ישבתי בבית שלי, בבידוד, עם הסידור, ואני צמה, וכואב לי הראש, ואני מרגישה לא טוב.
ואז, אני זוכרת את עצמי מנהלת שיחה עם הקב״ה. רק אני וה׳.
וכיוונתי מילה במילה, והתפללתי לקב״ה, שבבקשה, תכתוב אותי ספר חיים, ותתן לי שנה טובה ומתוקה, אבל מתוקה באמת, שאוכל להרגיש את הטעם המתוק.
ובתפילת נעילה, ממש כמה דקות לפני שהשמיים נסגרים, הרגשתי את הקב״ה קרוב אלי. קרוב ממש.
כן, אבא. אני מרגישה אותך. אני יודעת שאתה איתי. אני יודעת שתמיד תדאג לי ותעשה את הכי טוב בשבילי.
תודה לך, אבא!
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
5 תגובות
אני כועסססתת על הקב"ה.
מראה על קירבה בסופו של דבר חח
וואווו ריגשת! זה קורה לכולם! יאללה כבר משיח צריך לבוא הרגע נמאסס לנווו..
וואו, כל כך מרגישים אותך פה שפשוט לבכות..
את מדהימה שאת ככה ונראה שממש יש לך הרגש.
ברור שיש מה לשפר אבל ברור שיש במה להשתפר וכל הכבוד שאת שמה לב!
וואי את מתארת את זה ואני פשוט מרגישהה את זה!!
הזדהות!!!
את כותבת מושלם!
צמרמורת!!
מזדהה ממש:)
אלופהה❤️