מחכה שתגיע!

כמה אפשר לחכות

זה קרה לפני הרבה זמן. בפסח.
אני זוכרת את עצמי בתחילת החג, לבושה בבגדים החגיגיים (שלמרבה האכזבה לא היה למי להראות כי כולם בהסגר ) ומרגישה את האווירה המיוחדת של החג.
הפעם הייתה לי הרגשה ש ה ו א יגיע! הוא חייב להגיע! אין מצב שלא!!!
משיח, את חייב להגיע! אין מצב שלא!!! את חייב! פשוט חייב!!!
הכל התלבש לו בצורה כל כך מופלא: קורונה, הסגר, יציאת מצרים – דיי, חייב להגיע! דווקא כשכל העולם משתגע ומתהפך – יגיע המשיח!!!
ליל הסדר ראשון של פסח. מחכה לו בציפייה – לא. הוא לא הגיע.
ליל הסדר שני של פסח – גם לא מגיע.
החג כמעט נגמר, והוא עדיין לא הגיע!
אני זוכרת את עצמי יושבת במרפסת כמה דקות לפני צאת החג, חושך, ואני מתפללת שיגיע.
אבל לא. הוא איכזב. הוא לא הגיע. ואני באמת האמנתי באמונה שלימה שיגיע! והוא איכזב.
זהו. פסח נגמר. בבית כבר מתחילים לנקות ולהחזיר את הכלים של פסח לארונות.
אבל אני לא הייתי מסוגלת. ברחתי לחדר, ושם, במיטה. בכיתי. למה המשיח לא הגיע? אני חיכיתי לו! באמונה שלימה!
למה???