י"ט כסלו הגיע

ובעצם הוא תמיד כאן
"ט כסלו מחר.
ככה כולם אומרים, וכנראה שהם צודקים.
תאריך זה משהו מדויק בדרך כלל….
זה לא הי"ט כסלו הראשון שלי בחב"ד.
וגם לא השני או השלישי.
נולדתי בחב"ד.
ובכל זאת אני מוצאת את עצמי עכשיו
כותבת את המילים 'י"ט כסלו מחר' ומרגישה כלום.

את יודעת מה זה להרגיש כלום?
זה איזה משהו עגול גדול שיושב בפנים.
זה לא הגולה של הבכי.
זה משהו אחר.
לא יודעת לתאר.
יכול להיות גם שרק אני מרגישה את זה
בצורת עיגול.
אולי אצל מישהי אחרת זה בצורת כוכב,
או משולש או בלי צורה בכלל.
לא כולן אוהבות גיאומטריה.

אז לא משנה בדיוק באיזו צורה זה.
זה קיים.
ומציק.
ה'כלום' הזה תופס מדי הרבה מקום בלב שלי.

אוף,
אל תבלבלו אותי עם עובדות.
אני יודעת ש'כלום' לא יכול לתפוס מקום.
אבל מה לעשות שהוא תופס?
זו עובדה.
ושהעובדות יסתדרו עם עצמן.
אותי זה לא מענין.

ומה כן מעניין אותך?
י"ט כסלו.
איפה אני ואיפה היום הזה.
איפה אני ואיפה ההתעוררות.
איפה לימוד החסידות.
איפה ההתוועדות.
ברחוב התמר 6. בשעה 8 בערב.
די, את יודעת שלא לזה התכוונת.
נכון, אבל זו גם תשובה נכונה.
בסדר, בואי נפסיק לריב.
טוב.

אוף,
איבדתי את חוט המחשבה.
שאלת איפה את ואיפה כל הדברים היפים
שקשורים לכך ש'י"ט כסלו מחר'.
וואלה נכון.
שם הייתי.
האמת,
אולי באמת 'שם הייתי'?
אולי זו התשובה על 'איפה את'?
תכלס אני שם.
אני בי"ט כסלו.
אני בהתעוררות.
אני בלימוד החסידות.
אני בהתוועדות.
לפעמים יותר, לפעמים פחות.
מחר יותר.
וגם מחרתיים.
שיהיה לנו חג שמח!!
לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות נכתב ונחתם