דבר תורה לפרשת תרומה

קצר ולעניין
בציווי ה' לבני ישראל לנדב תרומה למשכן, אומר הפסוק: "לי- לשמי". נדבת המשכן צריכה להיות בכוונה לשם ה', ולא תרומה בשל סיבות אחרות.
כל המצוות שאנו מקיימם צריכות להיות בכוונה לשם ה'.
אולם, אם יהודי קיים מצווה מסויימת למעשה, ואפילו לא ידע או לא התכוון לקיים את המצווה, נחשבת לו המצווה שקיים. לעומת זאת, אם כיון כוונות נעלות, אך בפועל לא ביצע את מעשה המצווה, כאילו לא עשה דבר.
לדוגמא: אדם איבד כסף בדרך, עבר במקום איש עני, מצא את הכסף, והשתמש בו. היהודי אפילו לא יודע שכספו הגיע לעני, אבל מצוות צדקה נחשבת לו, כי העני נהנה מכספו.
התרומה למשכן היא מצווה דומה למצוות צדקה, שאפשר לקיים אותה גם בלי כוונה. מדוע דווקא במצווה זו נאמר "ויקחו לי- לשמי", לשם ה'?
המשכן מסמל את ההתקשרות של יהודי עם ה'. התקרבות לה' עד שבכל מעשיו, בכל דרכיו, ניכרת קריבותו והתאחדות עם ה'. וכמו שכתוב: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" שעל ידי בניית המשכן ירדה השכינה לשכון בתוכנו, לכן במצווה זו מודגש בתורה שצריכה להיות כוונה.
בפסוק כתוב "ויקחו לי תרומה" ולא כתוב "ויתנו לי תרומה". נדבת המשכן מלמדת אותנו שגם לקיחת התרומה צריכה להיות "לי- לשמי".
הקדוש ברוך הוא ברא בעולם עשירים ועניים. העניים נזקקים לסיועם ולנדבתם של העשירים כדי להתקיים. אמת היא, שהקדוש ברוך הוא הוא "זן את העולם כולו בטובו בחן בחסד וברחמים". הוא שולח לעניים את פרנסתם באמצעות העשירים שמקיימים מצוות צדקה.
הכסף שברשות העשירים אינו שייך להם, הוא פיקדון שנתן להם מה' כדי שייקימו בו צדקה עם העניים.
למה ברא ה' את העולם באופן כזה?- כדי שיהיה חסד וצדקה בעולם. אם כל אחד היה מקבל מידי ה' את כל הדרוש לו, לא היו מקיימים כלל את מצוות הצדקה.
העני, כשהוא מקבל צדקה, הוא עושה זאת כי הוא זקוק לכסף לפרנסת בני ביתו, ולא כדי שתתקיים צדקה בעולם. לכן מדגישה התורה "ויקחו לי תרומה"- לקיחת התרומה צריכה להיות- לשם ה', בכוונה לקיים את מצוות הצדקה.
כך גם צריכה לראות כל פעולה שמבצעים: "לי"- לשם ה'. "בכל דרכיך- דעהו".