את בטוחה?

ידעתי שהוא שם
האמת שזה הולך להיות ארוך, אז קחו נשימה עמוקה או שתדלגו פשוט….
לא מזמן עברתי חוויה מטלטלת? ובכן לכל השואלים?, איבדתי את הרב קו. מעצבן מאוד, נכון? מי שמכיר אותי יודע שבלגן זה השם השני שלי והסדר רחוק ממני כרחוק הבית מבית הספר(הקלסר שלי נראה כמו מפולת שלגים והחדר שלי כמו אחרי איזה חיפוש משטרתי?). טוב, מי שמכיר אותי גם בודאי מהנהן בראשו ואומר- זה כזה "שרהלה" להלחץ מאיבוד רב קו?. מה שנכון…?

אז ככה, פתחתי בחקירה. ניסיתי לשחזר את פרטי האירוע. היכן נראה הנעדר בפעם האחרונה? אה, לפני כמה ימים נסעתי איתו עם התיק הקטן. ניקבתי(תיקפתי ליתר דיוק?) והכנסתי אותו לתיק. אוקי, הוא הגיע לתיק, מה הלאה? לא הוצאתי אותו מהתיק והתיק הגיע איתי ישר לתוך חדרי. אוקי, אז הוא בחדר שלי. סגור. בדקתי בתיק הקטן, בתיק בית ספר, בתיק השני, ואין- הרב קו לא בשום מקום! הפכתי את התיקים שלי(שגם ככה הפוכים?) בחיפוש חוזר ואת כל מקומות האחסון האפשריים- והנעדר לא נמצא בשום מקום. מכאן והלאה הייתי צריכה למצוא פתרון, כתיב- לעשות רב קו חדש.

אבל, משהו מוזר. משום מה הייתי שאננה. לא התקשרתי לבטל את הרב קו והתמהמתי עם הרב קו החדש. בתוך תוכי אני יודעת שהרב קו קיים בחדרי בוודאות. מה הסיכוי שהוא במקום אחר?!(נתעלם מהעובדה שאחותי קיבלה את הרב קו שלה חזרה מאגד באהבה). בטח אמא שלי תסדר את החדר(יום חופשי?) ותמצא את הרב קו.

והאמת? זה מה שבדיוק קרה. אמא שלי מצאה את הרב קו מתחת למיטה(ואל תשאלו איך הוא הגיע לשם). כשאחותי שמעה את הבשורה היא הופתעה ושמחה(סוף סוף אני לא גוזלת לה את הרב קו) כאילו היא שמעה שמישהי נהייתה כלה. ואני? בכלל לא התפלאתי. זה היה כזה צפוי, אבל ממש. טוב, חוזרים לחיים הרגילים, עם ידידי האהוב הירוק והדקיק שמזכיר לי תמיד שהייתי חמודה יותר בכיתה ד'.

הנה סיפור נוסף בקטנה. יום או יומיים למחרת פתחתי את התיק ולא מצאתי שם משהו חשוב שהיה צריך להיות שם. הוא בוודאי כאן, לא הוצאתי אותו. אבל איפה? ברעיון הייתי אמורה להלחץ קצת אבל לא נלחצתי בכלל, ידעתי שהוא שם ומסתבר שזה אכן היה שם.

כאן נגמרות הרפתקאותיי המרתקות?. מקווה שלא השתעממן יותר מדי. ובכן, לא עבר הרבה זמן והגעתי לתובנה מעניינת. אני- שרהלה שלא מצטיינת ברוגע ויכולת פתרון בעיות- פשוט לא נלחצה. הזוי, לא? האמת שלא. למרות שלא מצאתי את הרב קו בשום מקום ידעתי בתוך תוכי שאמצא אותי והיה בי רוגע. אולי בטחון אפשר לומר? אז מה זה מזכיר לי?…….

אהה, נכון, המופע השנתי. למי שלא אצלנו בבית ספר אספר בקצרה. הסיפור הוא שילדה נעלמה, נעדרה. מכל כיוון נראה שהיא כבר לא בחיים, נחטפה נדרסה או כל דבר אחר ל"ע. השכל אומר- היא לא תחזור, פשוט לא. גם אם כן, אז לא בחיים. עבר כל כך הרבה זמן(4 ימים) והכל נראה חמור מרגע לרגע.

אבל האמונה צועקת בתוקף- הרבי נתן לה דולר נוסף לבשורות טובות! היא תחזור בריאה ושלמה! אין בזה שום ספק! גם כשהכל נראה מבלבל אנחנו יודעים- יש לנו "אמת שלא נופלת" ואף "מעידה" לא תשנה את דעתינו. אני מצטטת מהטקסט של המופע:"נזכרת בברכה…. ואז, נפלה עליי שלווה פנימית. ידעתי שאני בטוחה, שהרבי איתי, ושהכל יהיה בסדר!" כן, היא נמצאה בסוף?.

בתור יודבתית אני יכולה לומר שמכל המסרים הנלמדים מהסיפור זה המסר שהכי רצינו להדגיש(כיתה י"ב). זה מה שרצינו לומר לכולם: הרבי הבטיח שהגאולה מגיעה עוד רגע, שמשיח דופק בדלת. האם אנחנו בטוחות בכך? האם יש בנו שלווה פנימית שזה אוטוטו כאן? הרי יש בנו אמונה, אז האם גם יש לנו ביטחון??? ואני מוסיפה- גם בחיים אנחנו יודעות שכל דבר הוא לטובתינו ושהכל יהיה בסדר. אז האם אנחנו רגועות לקראת בגרות או מתכונת? מי יכולה להעיד שהיא כן??
"כן קיבלנו הבטחה בגלוי מנשיא הדור
בטוחים בהתגשמות הנבואה נזכור
גם כשנראה הבור עמוק ממש ואין פתרון
שיא הקושי אז בדיוק מגיע נצחון
משיח הנה באאאאא"