נטלתי את מקל הנדודים
"צריכים אנו לדעת שיש לנו אבא קדישא..
ובמילא. אין מה לדאוג. אין מה לדאוג"
ומספר ימים אחר כך
במקום לשבת על כיסא נמוך.
אבל על מות אביו.
על פטירתו הפתאומית.
מצאתי את עצמי
תופס מקל נדודים בידי.
ונודד ומדדה. אל הלא נודע
"אין מה לדאוג"
לחש לי אבא.
אז ניסיתי להדחיק ולא דאגתי
ולבשתי סחבות
ואכלתי מנדבות
של אנשים טובים
שפתחו בפניי את הלבבות
לכל מקום שהלכתי
הרגשתי את אבא מלטף אותי וזועק
יש לך אבא קדוש. אל תדאג.
וכשניסיתי לעצום את עיניי
אמא נראתה בחלומי
ולא נתנה לי מנוח
ולאחר שנים כבר ידעתי שאני לא צריך לדאוג
ולא דאגתי.
ולא הרגשתי.
נדדתי עם תקווה
יש לך אבא קדישא.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
11 תגובות
איזה אמונה!
אוהבת את הכיוון חשיבה!
בהצלחה באתגר!
חסיה!
איזה צמרמורת עשית לי!!
את כל כך מדהימה ומיוחדת.
איזו הסתכלות.
איזה אמונה תמימה.
את פשוט מיוחדת.
ו.. לכתוב לך שכתבת מדהים, זה כבר בהחלט מיותר. כי זה הרבה מעבר לכך.
אמאלה חסיה!
את מיוחדת, ישלך פשוט חשיבה מיוחדת.
את מהממתת!
ואין כתבת מדהים♥
טור! תודה:)
אמהלה אני כולי צמרמורות, את מוכשרתתת
שלוואן! תודה:)
וואו.
עמוק ונוגע בלב.
ריגשת.
מוכשרת!!
תודה לך
א. תודה לכולן!! כל תגובה ממש מחממת ומשמחת ומחמיאה וכו
ב. חייבת להדגיש שהכתיבה פה ובקטעיי האחרים לרוב לא עליי ב"ה אבא שלי חי ובריא ונושם ואני חיה בביתי והכל טוב:)
אבל השראות היו אחרות בהחלט.
מהמםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
תודה!:)