מהגיגיה של תשראית.

ד' תשרי

עם הראש בעננים😇

אז הגיע ראש השנה.

בלילה התפללתי כמו שצריך. הלכתי לקינגסטון (שלמי שלא מכירה זה הצד השני של העזרת נשים של 770). קיוויתי שיהיה יותר מקום, שאני אראה משהו, התבדיתי.

עמדתי מאחורה על רגליים של מישהי😝. לא ראיתי כלום חוץ מהגב של זאת שמקדימה שהיתה בגובה 2 קומות אגב😆.

האמריקאיות תפסו את כל המקום. יצאתי משם קצת מאוכזבת, אבל לא נורא, יש עוד הרבה תפילות.

הלכתי לאכול אצל משפחה שזה המקום להזכיר את הצדיקות שלהם, הם מכניסים לסעודה חצי מהישראלים שהם כל כך לא אוהבים את ההתנהגות שלהם (אממ אופס🙃) ואין להם סעודה אחת בלי אורחים במשך חודש. חלק מהמשפחות בכלל לא יודעות עברית, מה שמקשה עוד יותר…

בכל אופן, קמתי יום למחרת חדורת מטרה להיות מקדימה. חשבתי שקמתי מוקדם אבל אני באה ל770 ואני רואה אותו מפוצץ!

לא התייאשתי, התחלתי להדחף שם, אבל בעדינות😜. איכשהו תפסתי לעצמי מקום בשורה הראשונה! הייתי בשוק שהצלחתי! הדחיפות הגיעו לשמיים אבל זה היה כלום לעומת הבנים😂.

איזה מכותתת. קיבלנו הצגה בתמורה לדחיפות לשורה ראשונה😆. אחד מקפץ על כל האנשים, השני נותן לו אגרופים וכו' וכו' אבל ראיתי רק את מה שלמעלה. השאר שחור מכובעים מנוקד בלבן של טליתות.

היתה התפילה הכי יפה בחיים שלי. לא ישבתי דקה אבל היה שווה. ראיתי את התפילה, שמעתי את החזן, שמעתי את התקיעות אבל הכי חשוב, קיבלתי את ההתעוררות שכל כך חיכיתי לה, הרבי ענה לי מהר.

בין התפילה לתקיעות כדי שאנשים והנשים יוכלו להספיק להגיע כנראה, היה סדר ניגונים. היה כמה ניגונים מרגשים ממש. אבל אז הגיע ארבע בבות. זה היה וואו! אי אפשר לתאר! כל מילה תהרוס.

היה לי צמרמורות, העיניים שלי לחצו חזק.
והבבות עולות עם הלב שלי, הייתי בעננים כפשוטו!
אבל עוד לא הגענו לשיא.
מכאן והלאה שמרתי מקום מראש לכל התפילות. הגיע היום האחרון של ראש השנה. אכלתי ברובשקין ורצתי לשמור מקום להתוועדות.
אגב, כל מה שכתבתי היה עם חברות, אבל כתבתי אישית.

אז שמרנו מקום אחת לשנייה.
גם פה, הצלחנו לשמור מקום בשורה הראשונה.

חיכינו 4 שעות בסך. היה שווה כל דקה. גם כשחיכינו נצלנו את הזמן, אז יש לי חוויה גם מההמתנה והשמירת מקום (אממ לא נעים לומר אבל גם מההתווכחות עם האמריקאיות שסוף סוף לא יכלו להגיד שהם קנו את המקום🤭).

בכל אופן, שום דבר שאגיד לא יתאר את האורות שהיה שם. אי אפשר להסביר. אתאר חלקים מסויימים.
כשהבנים שרים אסדר לסעודתא הם צורחים "וישא בת זוגא"🤣
הכובעים של הבנים מהפרמידות שהגיעו אלינו ליד.

הבנים שזרקו לנו חוטים וגארטלים כדי שנקשור לעמוד שלא יפלו.

הפחד של הבנות וחוסר הפחד של הבנים מאסון מירון 2 כשהם התנפלו על הפירמידות שעשויות מכמה חתיכות עץ שעומדים עליהם 50 בחורים. וואי זה באמת היה מפחיד.

הריקודים של הבנות עם הרגליים כי זה החלק היחיד שהבנים לא רואים.
הבקבוקים שעפו באוויר. כמו הכובעים והאנשים.

את החלקים היותר יפים אני לא יכולה לתאר, סליחה.
אבל באמת הרגשתי שהשנה תהיה מתוקה.

אז שנה טובה שותפות😍
אוהבת.

שמרי במחברת

לא רשומה עדיין? הרשמי

עוד באותו נושא

האם מותר לשנות?

היי שאלה קצת מוזרה… איך בעצם אנחנו בתור נשים לומדות תורה? "כל המלמד את ביתו תורה כאילו לימדה תיפלות" וכתוב גם איפשהו שכן צריך ללמוד אבל רק חלק מההלכות… הבת של רש"י הניחה תפילין והזמנים השתנו,

כע אני דתייה

אני מזכירה לעצמי שבעצם אני גם דתייה. חרדית אפילו חב"ד. אבל בתכלס מזלזלת.

נמשכת להיות חרדית

אני חב"דניקית, ממשפחה שחזרה בתשובה. לומדת בחב"ד, טסה לרבי, ולומדת חסידות. כשאני נתקלת בנשים "מבחוץ" אני גאה במי שאני, ובמשפחתי. לחב"ד יש שם טוב בציבור הכללי. אבל הבעיה שלי היא שרוב הזמן אני מתביישת בכתר של

הוסיפי את התגובה שלך:

10 תגובות
  1. Harry הגב

    יואוו!
    תקשיבי, אני קוראת את החוויות שלך, מלאה קנאה מכף רגל ועד ראש.
    איזה מדהים זה!
    צחקתי מהתיאורים החיים על הבנים, כמה שזה נכון.
    וארבע בבות, וואו!
    חוויה רוחנית, אמיתית.
    כל כך רוצה להיות שם, אוף.
    הלוואי, שנה הבאה, ביחד עם הרבי.

  2. ללוש🎀 הגב

    מותר לי לקנא בך, נכון?
    למרות שמלחיץ אותי לטוס לתשרי בכיתה י'😂

  3. חן הגב

    היי וואו
    אני חייבת לומר שאת ממש אופטימית או פשוט מוכנה לכל העניין. כי אני למשל…על רוב הדברים שפה הייתי מקטרת מרגישה באסה מתבאסת שאני לא בבית ומתעצבנת….חחחח אז יפה ותמשיכי להנות!!!
    ולכל הבנות… זה נחמד מה שהיא תיארה…אבל בארץ אפשר להגיע לחוויה רוחנית לא פחות……ואף יותר…
    !! מניסיון..

  4. כתומית הגב

    היי חן מרשה לי גם להסכים איתך וגם להתנגד?
    דמייני רמות קדושה
    נגיד שבתשרי אצל הרבי אפשר לטפס לרמה 30
    ובארץ לרמה 15
    (כי תכלס יש את כל המעלות של בית רבינו שבבל וכו…)
    אבל בתשרי כדי להגיע מרמה אפס לשלושים את חייבת מזה מזה להתכונן לפני..:
    ללמוד עלזה, להכין שרירים לעבודה רצינית, וגם נפשית לדעת שהתנאים שם לא לוקסוס של בית, והדירה יכולה להיות רחוקה והאוכל מגעיל מלא שמן, ושאני יכולה למצוא תעצמי לבד פתאום, ולאבד תראש בלדעת מה עושים עכשיו… וזה לא נגמר פה…
    וגם צריך להכין תמודעות שאני לא הולכת לכייף עכשיו כמו בקעמפ,
    אני הולכת לעבוד הכי קשה שיש – אבל זה שווה כי זה מקפיץ אותי עד רמה חמישם… אז נכון שיכול להיות שאני לא אצליח להגיע לרמה המקסימלית שאפשר להגיע אליה, אבל האפשרות הזו כן קיימת..
    לעומת זה בארץ ישלנו לכאורה את כל התנאים הכי טובים להתעלות, שומעים את החזן, ומתפללים ברוגע בלי שהבטן מקרקרת או יותר גרוע כואבת מהארוחות באשל..וכוו
    אז אולי נטפס יותר מהר ברמות הקדושה וזה יקח לנו גם פחות מאמץ, אבל הסולם שבו אפשר להתעלות יהיה קצר יותר….
    מבינה??

  5. פתקית📄 הגב

    ואווו, מגרה אותי לבוא😋
    תודה על כל התיאורים, הכנסת אותי לאווירה
    נס שאני לא בן כי לא הייתי שורדת דברים כאלה

  6. חני הגב

    אבל למה את לא יכולה לתר את הקטעים היפים יותר? (לפי מה שכתבת בסוף)

    • עמית הגב

      כי לו דברים שהם רגשות כאלה עזים של כמיהה/הארה אלוקית מטורפת, דברים שאי אפשר להסביר במילים, המילים מצמצמות את העוצמה שבעניין!

  7. . הגב

    נהנתי לקרוא.
    רק הקטע של הגארטלים שהבנים זרקו לבנות צרם לי נורא.
    סורי.

  8. חרמש הירח הגב

    יואו איזה כיף זה נשמע
    חלום חלום
    איך באלי עכשיו

גלילה לראש העמוד

תודה על נדיבות ליבכם!

כיצד תרצו לתרום?