חשוב לי שתקשיבו לי
זה היה בשבת אחת. הסעודה הסתיימה וכולם כבר הלכו לישון. אני ישבתי על הספה וקראתי להנאתי ספר.
בספר סופר על קומץ חסידים שחיו ברוסיה הקומוניסטית, וקיימו במסירות נפש עצומה חיים יהודיים.
באיזשהו שלב, באחד הפרקים הזדעזעתי וסגרתי את הספר. התחשק לי לבכות. ממש ככה.
היה קשה לי לקרוא כאן את המסירות נפש של החסידים האלה, איך שלמרות כל הסיכונים והפחדים – לימדו את ילדיהם תורה, התפללו בחשאי, שמרו את השבת בסתר, לא שלחו את ילדיהם לבתי הספר העממיים למרות האיומים, שמרו על כשרות ועל חגים ו…
– ואז אני מסתכלת על עצמי ופשוט בא לי לקבור את עצמי. איזו מן בחורה את? ואת עוד קוראת לעצמך חב״דניקית?
אני פשוט מרגישה אפס מאופס לידם. באיזו דרגה רוחנית הם היו! ודווקא אני, שאף אחד לא אוסר עלי להתפלל – מתעצלת, ולפעמים מרשה לעצמי להמשיך את היום בלי תפילה…
דווקא אני, שההורים משלמים כסף כדי שאלך ואלמד, אין לי תמיד חשק ללמוד. ועוד יותר מזה, שיש לי רצונות שלא תמיד מתאימות לבת חסידית…
האוץ׳. זה ממש כואב לי. אוי, טאטע, למה אני כזאת חסרת שליטה על עצמי? למה אני נותנת לעצמי להיכנע לרצונות הגשמיים שלי??? למה יש לי יצר הרע בכלל? אוף למה??????
אתה יודע שאני רוצה להיות הכי טובה בעולם, לשמח אותך, להרגיש הכי קרובה אליך שאפשר – אז למה אתה מפתה אותי באיזה מכשיר מטומטם שקוראים לו סמארטפון ופשוט ממכר אותי אליו וגורם לי לבזבז שעות עליו במקום לשבת ולעשות דברים באמת מועילים; ללמוד תניא: לעזור לאמא; לא חסרים דברים!
אז למה אתה מקשה עלי בנסיונות כל כך קשים? למה אתה נותן לי להרגיש כל כך רע עם עצמי? למה אני צריכה לבכות בלילה ולייסר את עצמי שאני רשעית, ושאני עושה הרבה עבירות, כשאתה יודע שזה בכלל לא מה שאני רוצה?!
למה כשאני עוברת בסלון, אני לא מסוגלת להביט בפניו המחייכות והטובות של הרבי, כי אני מרגישה שאני מביישת אותו בתור חב״דניקית, ושאני מאכזבת אותו קשות, לא גורמת לו טיפה של נחת, למרות שזה כל כך מגיע לו… לכן אני עוברת בריצה את הסלון בלי להרים את מבטי אל הקיר.
אני יודעת טוב מאוד שעם כל נסיון מגיע גם כח, אבל אי אפשר להתכחש שכל נסיון כזה פשוט שובר אותי. כי אני יודעת שהיו לי הכוחות לעמוד מול זה, ואם לא הצלחתי לעמוד בזה מסתבר שאני רשעית מהדרגה הכי נמוכה… לפעמים אני חושבת לעצמי שאין יותר גרועה ממני. שאני הילדה הכי רעה בעולם, כפוית טובה להורים שלי, כפוית טובה לרבע שלי, כפוית טובה לבורא שלי, מיטבי הגדול ביותר. למה אני כזאת חוטאה למען השם???? למה???? כי אני בנאדם. אז מה? יש עוד כמה בני אדם בדיוק כמוך שכן עומדים בנסיונות שלהם!
והמצחיק ביותר, שיום אחד שנגיד עברתי אותו ״בסדר״ (התפללתי שחרית, אמרתי חת״ת, ספר המצוות, עזרתי לאמא יותר מתמיד, התייחסתי לאחים שלי במיוחד, התפללתי מנחה בכוונה, לא שוכחת לברך לפני כל מאכל, אומרת קריעת שמע מהסידור) אני כבר מרגישה מבסוטה מעצמי, רבנית הדור. יש אנשים שעושים את זה ביום יום שלהם. את לא. והמחשבה הזאת ישר מפילה אותי.
לפעמים אני חושבת על הנסיונות של הדור שלנו. הכל מאוד חופשי, ולפעמים מרוב החופש המוענק לנו, אנחנו מאבדים את זה ופשוט עוברים את הקו האדום. אני חושבת שאחד הנסיונות הבולטים ביותר (ותסכימו איתי שזה נכון;) זה האינטרנט וכל הסמארטפונים החדשנים של היום… אני לא אומרת שזה בהכרח דבר רע. במקרים מסויימים זה מאוד עוזר ומקל. אך יש גם את הצד השני, שאני יודעת שהרבה בחורות מתבגרות מתמודדות עם זה, שלחיצה קטנה בגוגל, וכבר מופיע לך תוכן לא טהור ובטח לא מיועד לבת יהודיה.
ומנגד – אני מנסה לראות את הנסיונות של הדורות הקודמים בהם הם התמודדו. ואני חושבת שתכלס הנסיונות שלהם היו הרבה יותר קשים מהניסיונות שלנו…
״נו טוב, זאת לא חכמה. כל דור והנסיון שהקב״ה מציב לו. כל דור והנסיון שהקב״ה יודע שיוכלו לעמוד בו.״ אני מנסה להגיד לעצמי.
״אבל לפחות הם עמדו בנסיונות שלהם!״ ואת? את עומדת בנסיונות שלך?
דבר אחד טוב אני יכולה להגיד על עצמי: כשאני חוטאת – לפחות אני מרגישה יסורי מצפון… לפחות… תודה לא-ל שמשהו טוב עוד יש בך!
הנחתי את הספר בחזרה לספריה. אני פשוט הרגשתי נורא מדי. נחותית מדי. תראי אותם – חסידים אמיתיים – הלוואי ואני אגיע לדרגה שלהם! הלוואי!
אני לא רוצה שתחשבו חלילה שאני ילדה רעה, ח״ו. ממש לא! אבל אני כן רוצה לספר לכן כמה נורא אני מרגישה לפעמים, כי אני רחוקה מלהיות מושלמת, וכן, אני מרגישה בירידה רוחנית… וכואב לי על כך. אני זוכרת כמה תמימה הייתי עד לפני הבת מצווה… ממש חסידית! עכשיו, כמה שנים אחרי הבת מצווה, אני כבר מבינה היטב את המשמעות של גיל 12. הגיל שהיצר הרע נכנס במלוא המרץ, וכל הזמן חושב איך להפיל אותי ולהרחיקני מאבי שבשמיים… אוך הלוואי והייתי יכולה לחזור לאותה תמימות ילדותית…
הלוואי והייתי יודעת, שאי שם במרומים, הרבי והקב״ה מסתכלים עלי מלמעלה, וגאים בי. אני בטוחה שזה היה משמח אותי מאוד!
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
12 תגובות
קשה לחיות בדור האחרון לגאולה.
הרבה תנאים גדולים וצדיקים ביקשו מהשם שימנע מהם את הסבל הזה.אני
נ.ב
אבי האדם שכשאוסרים עליו הוא יתנגד וחס ושלום זה לא מוריד בגרם את המסירות נפש המטורפת של החסידיים.
אבל גם טבע האדם שכשיש חופש, לשחרר… חבל.
את כנה והרצון שלך בוער חזק.
לגבי הסמארט מסכימה איתך לגמרי, בעיני סמארט אסור שיהיה לו פתח בכלל, במיוחד לא לבנות בגילנו וגם בכלל לא.
אז נכון, פעם היו צריכים הרבה יותר להתאמץ לקיים מצוות והיום אפשר לקיים מצוות בגאון.
ודווקא בגלל זה הנסיון שלנו הוא יותר גדול!!
וכל מצווה שלך, כל תפילה היא הרבה הרבה יותר שווה ונחשבת.
דווקא בגלל שאין אינקוויזיציה וקומוניזם דווקא אז יותר קשה.
תאמיני בעצמך ותטפחי לעצמך על השכם על כל מצווה שהיה לך קשה ועשית אותה.
זה הרבה יותר יקדם אותך מאשר שתייסרי את עצמך על כלום.
בהצלחות יקרה!
היי חח הזכרת לי תסיפור על צרפת ורוסיה, שאדמור הזקן רצה תניצחון של רוסיה למרות שהיא יותר קשוחה על יהדות…
יאאא
זה כזה מתאים לפה!
אנחנו כמו בשלטון צרפתייי
וואו הלב שלי בוכה בשבילך.
מהממת. זה לא מגיע לך. תפסיקי לייסר את עצמך.
אלוקים רואה את הרצון. את הכוונה. הוא יודע מה את בפנים. וגם את. ונכון שקשה. ובאים ניסיונות. ומתסכל. אל תשווי אף פעם את עצמך לאף אחד אחר. והמחשבה הזאת של מה שאני מקריבה בשבילו כל כך הרבה אנשים עושים ביומיום. היא מפילה. אל תתני לה. אין בכלל השוואה בדברים שאת עושה מהלב למרות שקשה לך הם שווים בעיני אלוקים. עוד יותר מ "מצוות אנשים מלומדה"
אלוקים רוצה ורואה את הלב שלך. את הנשמה שלך.
ויש לך נשמה טהורה. אי אפשר שלא לראות את זה.
בהצלחות יקרה. ❤
הי מתוקה, כל כך מזדהה איתך!!
זה אולי לא כל כך קשור אבל.. הזכרת את מסירות הנפש, אני רוצה לומר לך שאם עלייך היו מאיימים והיו אוסרים – יתכן מאוד שהיית עומדת בניסיון! כי אז הרגישו את העוצמה של המעשה! וכאן זה נראה לך 'רק קצת בטלפון' 'רק מילה'…
אפילו יהודי רחוק מאוד – מסוגל להחליט לא לעבוד עבודה זרה כשזה מגיע לסכנת חיים, כי דווקא במקומות האלו – בניסיונות הכי קשים – מתעוררת הנפש האלוקית!
מזדהה במקצת… רק שאצלי יום טוב נחשב יום שהתפללתי שחרית?
ואני מאמינה שדווקא ממקום נמוך, אפשר להגיע הכי גבוהה. זה עוד יקרה מתישהו…
נ.ב. תיקון קטן: גיל 12 הוא הגיל שהנפש *האלוקית* ניכנסת בשלמותה (היצר הרע מלווה אותנו מרגע הגיענו לעולם). אך ככל שהנפש האלוקית גדולה כך גם היצר השני, ולצערנו רואים את זה במוחש(אצל חלקנו לפחות…).
ואוו וואוו ואוו.
קראתי את הכל-ופשוט בא לי לחבק אותך. את מיוחדת ממש.. אין מה לומר.
ולרוב הזדהיתי. אוץ. תיארת את זה כלכך טוב, כלכך במדויק, בדיוק מה אני מרגישה.
אשרייך על הפוסט הזה:)
המון הצלחות לכולנו.
אמן שיבוא משיחח כברר
וואלה
זה שרק אחרי גיל 12 תכלס יש תרצונות האלה זה נכון..
נתת לי נקודה חדשה;)
ויואוו שאני כמוךךך
קוראת עליהם, ומרגישה אפסס
כאילו מי את בכללל
אבל מצד שני, סורי אוף, אני מרגישה לםעמים שאם היו מעמידים אותי בניסיון שלהם הייתי מצליחה, אבל הניסיונות שלי? אינמצבב כאילו, אני כזאת לוזרית
אוף איך יוצאים מזהה
אבל גם עכשיו ה' והרבי מסתכלים בך משמיים וגאים בך!
על זה נאמר "ייתי ולא אחזינה" – רוצים שיבוא הדור, לא רוצים להיות בו.
את יודעת כמה את מדהימה בכלל? את בדור שקדושי עטולם לא רצו להיות בו ועוד כל כך רוצה להתקדם!
ואל תשווי, המציאות שונה, האנשים שונים, אל תשווי, תתקדמי מאיפה שאת, תנסי.
אמאלה, איזו מדהימה שאת!
רק מהפוסט הזה (והמחשבות מאחוריו) הרבי גאה בך, אין לי ספק בזה!
תאמיני לי, כולנו כמוך. כולנו רוצות להיות הכי טובות ולכולנו יש נפילות.
ו… זה בסדר. ככה ה' יצר אותנו.
יקרה, הקב"ה לא רוצה אותך מושלמת. הוא לא רוצה אותך צדיקה. הוא רוצה אותך, כמו שאת – נלחמת, מועדת וקמה, נופלת ועולה. בדיוק ככה.
את אומרת שטוב שיש לך לפחות מצפון. אבל מצפון – צריך להיות כמצפן – לנווט את הדרך, להעלות אותנו, לקדם.
אם המצפון רק גורם לדכאון – אזי זה מעצת היצר, כפי שמסביר אדמוה"ז בתניא.
אז שימי לב, אם המצפון שלך מגיע מהמקום הנכון 🙂
כי אם הוא גורם לך לייאוש – אז זה לא טוב. ממש ממש לא טוב.
צריכים לזכור שאנחנו בני אדם, לא מלאכים. ככה ה' ברא אותנו, ככה הוא רוצה אותנו.
דווקא עם הנסיונות האלה, והנפילות האלה שמהם נוכל לקום ולהמשיך הלאה.
בהצלחה צדיקה!!!
ויש אנשים שזה לא ביום יום שלהם!!! ואת הצלחת!! ואת התפללת!!!
אין יותר הערכה מזו שזה קשה לך ואת עושה, רואי להערכה אדירה!!
אימאלה שאת מהממת!
ואני מזדהה איתך.. זה באמת קשה
אבל את אלופה שאת מודעת לעצמך ורוצה לשפר! הידיעה היא חצי תרופה.. בעז"ה מאחלת לך שתצליחי, את גיבורה!