הלכת להביא את המשיח!
עבר כבר זמן, מאז פגשתי אותך, דוד שלי.
הרבה מים עברו בדנובה, והמפלס בכנרת עלה וירד.
ולמרות זאת. למרות- שחודשים לא חזיתי עיניי בפניך- דמעות קישטו את פני למאות.
הן ירדו הדמעות, וזלגו. גם אנחות קולניות ליווהן.
ובכיתי רבות, שפתי כאבו, ממלמול של שמך ושם האם.
רציתי שנמצא, ומיאנתי להאמין.
נעדרת לנו, וסירבתי לשמוע את הסיפורים.
הסיפורים האלו, השמועות.
שהסתובבו בין כל האנשים.
שסיפרו שדוד שלי, החזק, הגיבור שהוריד את כל המשחקים מהמדף הגבוה. הם סיפרו עליו שהוא נמחץ.
ואני עדיין מיאנתי.
מיאנתי הרבה זמן. גם כשכבר נסענו לסבתא, וכבר כולם בכו בהיסטריה.
גם כשכבר ישבנו בצוותא וחבילת טישיו אחרונה עברה בין ידיים של קרובים דואבים.
גם כשכבר שמענו סיפורים מאח שלך שנסע לאבו כביר לזהות אותך.
לא נתנו לו להיכנס, ואני בתוכי שמחתי, כי חשבתי שזה אומר שאתה לא שם.
אני מיאנתי כל הזמן, מיאנתי להאמין.
עד, עד ש, עד ששמעתי. שמעתי את אשתך (אלמנתך???) מדברת עם הבכורה הקטנה שלך, בת השלוש. מדברת ומסבירה לה. ובמילותיה הסבירה גם לי.
היא אמרה בקול רועד, עם עצירות רבות, לנשימה והשתנקות:
"אבא נסע למירון, לרב שמען, כדי לעשות מצווה, ולהתעלות. נכון? את זוכרת שהוא נסע? וליווינו אותו לתחנה? במירון, כשאבא היה, היו עוד הרבה יהודים, כי כולם רצו להיות במקום קדוש כזה. ואז, פתאום נהיה שם דוחס חזק. דוחס כל כך חזק, עד שאבא שלנו נפטר.. אבא שלנו לא יחזור היום, ואנחנו לא יודעים מתי הוא כן יבוא. הוא יבוא ביחד עם המשיח, ועד אז- נחכה לו."
בעודה מספרת, הסתובבה הפעוטה, וביקשה לשחק במשחק שמצאה. ואני? אני נמלטתי לחדר קטן, ובכיתי את כל הדמעות שנשארו לי, כי רק אז, הפסקתי למאן, והחילותי להבין…
ונמאס לי להבין, נמאס לי נמאס. כבר חודשיים שאני מבינה, מנסה לפחות. אז תחזור, תביא את המשיח, כי זה קשה פה בלעדיך, וקשה פה בלעדיו.
עד מתי???
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
20 תגובות
אוף. בוא.
מסכימה איתך בכל מילה
אוףף זה עצוב כל כך?
אני עם דמעות, עדיין לא מסוגלת להגיב.
בעצם, אין אחד שיוכל להגיב, זה גבוהה ממנו. וידום אהרון.
הלב שלי איתך נשמה, מה הייתי נותנת כדי לתת לך חיבוק עכשיו❤️
אני בוכה עכשיו, סופית.
ככ עצוב.
ככ מפחיד שזה קרוב.
אוףף.
שיבוא מהר אמן כן יהי רצון!
❤?
תביאו אותו כמה שיותר מהר שם בשמים, טוב? נגמרו לנו כבר כל הדמעות ההיסטריות והדאגות. כל כך קיווינו באותו זמן שאתם בסך הכל לא מצאתם דרך להתקשר, ואולי נאבדתם.
סליחה שאני מערבת את הרגש האישי שלי.
כתבת כל כך עצוב ופתאום הכל הציף אותי באובדן שלי. גם חצי מהלב שלי נשאר שם, עם בני דודים שלי.
נגעת בי ואת לא מבינה עד כמה.
בעצם, אולי רק את תוכלי להבין.
הייתי רוצה לדבר איתך מקרוב יותר. זה אפשרי?
אני לא יודעת מי את…
אולי האתר יסכים להעביר מיילים, אבל בדר"כ זה לא קורה..
אותם רגשות..
בכיתי
אין אין לי מה להגיד לך
כל מה שאני אגיד לי יבטא את הכאב שאת חשה
רק משיח אמן
בהצלחה❤
לא*
אוף די מתי הוא יבוא??
פנקס אני אחכה איתך❤?
דמעות.
פנקס את ענקית.
איתך בלב ומעריכה אותך,
המון.
❤️
ואו אני לא יודעת מה לכתוב לך..?
אין לי מה לומר.. נסיון קשה. קשה מאוד.
אויי.
זה קשה.
אני לא ממש נמצאת במקום שלך.
ב"ה לא איבדתי אף אחד מקרובי משפחתי באסון הנורא הזה.
אבל כאבתי אותו מאוד,ועדיין כואבת כל הזמן.
פשוט,צריך משיח וזהו.
עם ובלי קשר.
מעריכה ואוהבת?
דמעות.
וזהו וזהו.
כמה, כמה דמעות בזבזנו על האסון הזה?!
ואולי, אולי זה לא נקרא בזבוז…?
אז מה כן?
זה נקרא שהלב שלי פועם עכשיו, חזק חזק,
מוצף זכרונות,פלאשבקים.
זה נקרא שאני כל כך מצטערת,את לא מבינה כמה. ואני יגיד לך משהו?
אבא של אחד הילדים הנפטרים במירון (זה שהתלמיד שלו, שהיה איתו, נפטר..)
אמר משפט אחד, שהחלטתי לאמץ.
"כאב, לא נוגד אמונה."
וכל דמעה לא לשווא, רק תדאגי, שלא תרחיק אותך מידי ממנו, תשארי קרובה קרובה, כי רק שם הנחמה.
זהו, אינלי מה לומר, חוץ מלשלוח חיבוק ענק ענק, ולהבטיח שהסוף הקרוב יבוא בעז"ה.
כי הקב"ה לא יתן לנו לכאוב עוד הרבה זמן. בטוח.
אני עם דמעות בעיניים. רציני.
זה כל כך כואב??