תחלקו קצת משלכן
כן, שוב אני, באה לפרוק כאן ולשחרר… לחפור לכן:)
אז עמדתי, ביום שישי אחד, בצומת עמוסת מכונית ששועטות,
צריכה לנסוע לאבא. לראות אותו, ואני כל כך פסימית… חושבת שאולי זו הפעם האחרונה?
קר. החצאית מתנפנפת ברוח,
והרוח? ללא רחמים מכה בפניי.
המחשבות גם הן משתוללות כרגע, ואני נותנת להן דרור. נמאס לי להחזיק אותם בכוח, לשמור עליהן. כי הן, הן גורמות לדמעות לבוא- בשניות.
אבאלה.. נו באמת!!
שוב?
שוב הידרדרות?
נמאס לי!!
נמאס שבתות לבד בבית, שהכל תקוע, לא זז.
הכביסות, הניקיונות לפסח, החיים.
הדבר היחיד שזז זה המצב שלך, ולא לכיוון טוב. מחכים לניתוח הגואל שמקווים שיעזור.
נכון שזה לא אשמתך, אבאלה!
אבל לי נמאס!
קשה לי לראות שהכל מתפרק לי מול העיניים, נגמר. לאט לאט, אבל בעקביות. הסבלנות של כולנו, התמימות של אחותי הקטנה- גדולה.
הכל.
מתי הקץ לדבר הזה?
שכל צלצול פלאפון מאימי, הלב של דופק על 200.
וכל צפצוף מזכיר לי את המוניטור בבית רפואה?
מתי?
נמאס להספיק.
להספיק לדעת מה יהיה בשבת,
להספיק לדעת אצל מי נהיה בשבת.
להספיק את התורנות שמירה אבא, אסור לאחר, אסור שיישאר רגע אחד לבד. אפילו שיש איזה אלפיים אחיות שמוזמנות לגשת אליו ברגע שרק ילחץ על הכפתור.
להספיק. להספיק. להספיק.
זה מייאש!
אבל, יש לי תמיד מן תחושה שאופפת אותי, שאני לא לבד, שמישהו כן חושב עלי.
מתעניין בי- אבל.. רגע! תקראו תבינו:
אז בתוך כל הטירוף הזה, שקשה לי איתו, ומאוד, אני מוצאת נקודות של אור. קטנות כאלה.. כיפיות, שמאירות לי את הדרך, עושות את היום.
נותנות סיבה לחייך גם ברגעים הקשים יותר בתקופה ההזויה הזאת.
אין כמו הנקודות אור האלו.
אני קוראת להן: נצנצים.
אז הנצנץ שבאופן רשמי עשה לי את השבוע הוא מורה אחת, מקסימה, לא מחנכת (במקרה שלי אני בספק אם המחנכת יודעת בכלל..)
היא מתעניינת בי ודורשת בשלומי.
בשלומייייייי!!! קלטתן?! לא בשלום אבא, אמא או הבית. בשלומיייייי!!!
בלי דרמות, חיטוטים או אינטרסים כלשהם. התעניינות פשוטה, כנה. מחממת לב.
פשוט שואלת אותי איך אני מרגישה היום.
הרבה זמן שמישהו לא דרש בשלומי, איך אני מרגישה בתוך כל הדבר הזה, המערבולת, כל זה שאבאלה לא ממש בקו הבריאות..
והיא מקפידה- כל יום להתקשר. ואם אני לא בבית אז לשלוח ס.מ.ס נחמד כזה..
זה דקה מצידה, ועושה כל כך הרבה!!
פשוט מחמם את הלב, זה כיף, עושה את השבוע!
בעייני זה מודל לחיקוי.
תודה המורה. תודה על כל דקה שטרחת להתעניין, תודה על כל דקה, שעודדה אותי כלכך בשעות קשות.
תודה.
ועכשו אליכן- בנות
אותי אבאלה (לא!!! שוב דמעוווות) לימד תמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה.
אז אצלי זה אפילו לא חצי אבל עדיין משהו.
אז בואו- תמצאו גם אצלכן נצנצים (זוכרות מה זה, כן?)
שתפו אותם. אשמח לקרוא אותם
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
16 תגובות
וואו! כואב לי בישבילך!
וכל הכבוד לך שאת מסתכלת על הטוב! ?
אממ הנצנצים שלי? זה ביעקר האחיינים שליי!
דודה משוגעת יש להם..??
דבורי אין לך חברות שמדברות איתך בהפסקה?
את ילדה בודדה?
לא ממש הבנתי גם במה אבא שלך חולה….
אויי אני מצטערת שהבנת אותי לא נכון,
קודם כל, הפוסט הזה נכתב ממזמן.
דבר שני,
יש לי חברות ממש מדהימות!!
לא בודדה בכלל!
בסיפור הזה הרגשתי קצת בודדה..
אבל עכשו כבר ממש לא!!
יש לי חברות מתעניינות ומבינות!!
הכי מדהימות בעולם!!
דבר שלישי,
בטעמי אנונימיות לא אפרט כאן בדיוק, מוזמנת לבקש את המייל שלי מהמערכת…
אם זה ממש דחוף לך:)
קודם כל רפואה שלמה לאבא שלך!!!
דבר שני ואוו איזה מורה מדהימה הלוואי כל המורות כאלו!!
ונצנץ אחד שיש לי זה פשוט שאני יודעת להעריך את עצמי! כן, כן תחשבו על זה זה לא פשוט…
את פשוט מהממת!
זה מדהים אותי שאנשים שמתמודדים עם בעיות גדולות הם תמיד ימצאו נקודות אור.
ודווקא אנשים שבשגרה מחפשים נקודות חושך…
את מדהימה ומהממת ואני יכולה ללמוד ממך המון!
רפואה שלמה לאבא שלך ברמח אברים ושסה גידים בתוך שאר חולי עמך ישראל. את יכולה לשלוח את השם שלו ונתפלל.
את כותבת מושלם!
מביעה את הרגשות שלך כל כך חזק..
גרמת לי לצמרמורת..
את נשמעת בחורה ממש חזקה!
ובוגרת.
ה"נצנצים" האלו..
לוקחת את הכינוי הזה גם לעצמי, אפשר?
אז הנצנץ שהיה לי הבוקר הוא כזה:
עשיתי סקר, סתם, ושאלתי חברות מה התכונה הכי חזקה אצלי.
קיבלתי את התשובות בבוקר.
והם נצנצו לי פעמיים:
גם גילתי הרבה דברים על עצמי. קראתי ואמרתי- לא חשבתי על זה, ומצד שני, זה באמת נכון..
וגם אני מגדירה את עצמי בלי הרבה חברות,
והתשובות של מי שהעזתי לשלוח לה הזכירו לי ש-
כן, יש לי חברות!
גם אם הן קצת, הן אמיתיות 🙂
ןדבורי, את מהממת!!
את הוכחה שהקב"ה נותן לכל אחד את הכוחות להתמודד עם הנסיון שלו
וזה נסיון! קשה. וכואב.
יש לי הרבה נצנצים ב"ה, אני אוהבת נצנצים ? משתדלת לשים עליהם את הדגש..
וואו.
לא מגדירה את עצמי בלי חברות.
ישלי המון ב"ה והן מדהימות אחת אחת!!
התכוונתי לומר שאני מרגישה די לבד בסיפור הזה ספציפית..
מקווה שהסברתי את עצמי טוב
הי דבורי!
את אלופה אבל באמת!!!
אהבתי את הנצנצים האלה אני צרכה לחשוב על משהו…
אולי האתר הזה הוא נצנץ בתוך החופש המשעמם הזה!!
ורפואה שלמה וענקית לאבא שלך!!!!!!
שולחת לך חיבוקקק
איזה חמודה את!!!
מגיע לך שהכל יהיה בסדר! זה מטורף שאת מסתכלת על הדברים הטובים! כל כך כל כך כל כך לא ברור מאליו!!!
הנצנצים שלי..
*זה שיש לי חופש והרבה זמן פשוט לחשוב על החיים ולעשות דברים שביום יום רגיל לא נכנסים ללו"ז.
*זה שב"ה יש לי אחים קטנים וחמודים לשמור עליהם.
*זה שב"ה אני מצליחה להתגבר ולשמור על סדר יום מוגדר 🙂
*זה שאין על המשפיעה שלי ביקום. כזאת מהממת ותומכת! עם ההרגשה הכי נעימה ומכילה בעולם.
*זה שאין לימודים על הראש וזו ההזדמנות הכי טובה לנשום
*זה שהדבר היחיד שהקורונה הזו אומרת לעמ"י זה שמשיח מגיע! וזה כל כך קרוב ומרגש!
ויש עוד הרבה נצנצים..תודה שככה הארת לי אותם 🙂
הייייי
דבורוש
חולה עליך
כן—
זה עוד פעם אני הכפחית
?
רפואשששש
פלייייייייייז תכתבי לי מי את..
בהודעות שלי בפון
סיקרנת:)
וואי דבורי!!!
כואב לי
את מדהימה!! פשוט גיבורה
המונון בהצלחה♥
הנצנצים שלי? שאלה טובה:) אממ נראלי השליחות שלי
ב"ה
וואו דבוריייייייייייי רואים שאת עובדת על עצמך ובוגרת ברמות!!!!
הפוסט הזה בהרבה יותר חיובי ואופטימי מאשר הפוסט הקודם….למרות כל הקושי והנסיונות!
אין עלייך בעולם!!!!!!!!!!!!!!! מעריכה מאוד מאוד!!! הלוואי עליי ככה…
ותראי מה גרמת פה לבנות… לחשוב רגע קטן על הדברים הטובים שלהן בתוך המירוץ של החיים… את אלופה!
הנצנצים שלי היום הם… שאני בבידוד ויש לי זמן לעצמי, ולעשות דברים שאני אוהבת….
מאוד הזדהתי עם מה שכתבת שפתאום המורה שאלה אותך, דווקא אותך מה שלומך ולא על אבא שלך וכו.
יש סיפור שאישה אחת סיפרה שהיה לה קשר עם הרבנית חיה מושקא.
לא עלינו ולא על אף אחד, היא ילדה ראשונה , ילדה עם בעיה כל שהיא. אותה אישה מספרת איך כולם היו מתעניינים בתינוקת.. והיא אמרה כשהיא היתה מדברת עם הרבנית, הרבנית היתה ממקדת את היחס שלה אליה ולא אל התונוקת, האישה מספרת שזה היה כל כל מיוחד מצד הרבנית ששמה לב אליה וזה היה לה כל כך חסר ונצרך במקום שכולם מתעניינים בתינוקת ושוכחים שיש עוד משהיא בסיפור שלא פחות קשה לה..
שנזכה בעזרת ה' ללמוד ממנה כולנו..
וואו!!
ממש כמו בסיפור שלי..
לא הכרתי את הסיפור הזה..
תודההה!!