תקראו בבקשה
לימדתם אותי ללכת, לדבר, לקרוא, ולכתוב. אפילו על הטבע ועל חיות, על פלאי העולם ועל פוליטיקה.
אבל יש משהו שאף פעם לא הסברתם לי, לא לימדתם אותי.
לא לימדתם אותי להיות מתבגרת.
לא הכנתם אותי לקראתה, לא הסברתם.
איך ילדה תמימה אחת אמורה להגיב כשפתאום, בלי שום הקדמה, מתחילים לה שינויים לא צפויים בגוף? והיא חושבת שהיא היחידה שקורים לה שינויים מוזרים פתאום?
איך היא אמורה להגיב, כשהיא יודעת שהיא מחכה מפוחדת למשהו ׳שיבוא לה כל חודש במתנה׳ ואפילו איך לקרוא לו היא לא יודעת? ובמקום להעריך את פלאי גוף האישה, הבלבול ואי הידיעה גורמים לה לפחד ממנו ולשנוא את עצמה?
במקום שיהיה לה מישהו שהיא תוכל לבטוח בו ולדבר בפתיחות על כל נושא, היא נסגרת ומתביישת מעצמה?
ואיך היא אמורה להגיב, כשפתאום בלי לדעת למה ואיך, כל מה שהיה לה מתוק נהפך למר, הכל מסובך אצלה ואין לה חשק לכלום בחיים האלה?
כשפתאום היצר שלה כל כך בוער, ומתחשק לה לברוח מהבית, ללכת אל מקום שקט, להתלבש איך שבא לה, לבלות עם חברות, ורק לישון כל היום?
פתאום ההורים כבר לא האלופים שלה, יש לה דעות משל עצמה נגדם, וכל מה שהם אומרים היא חושבת ועושה ההפך?
ואיך כשפעמים מחשיבים אותה ל״גדולה״ והמון פעמים דווקא מסתירים ממנה דברים, המבוגרים מתייחסים אליה כפחות וגורמים לה להרגיש קטנה כל כך?
כל דבר אצלה הופך להיות נושא ללעג, והיא לא מתייחסים אליה ברצינות.
ואיך כשהלב שלה נמשך בחוזקה לדברים שלא עניינו אותה עד עכשיו, לדברים שנחשבים כ׳לא מתאימים׳ והיא מרגישה אשמה ברגשות שלה ובמחשבות שעוברות לה בראש, ומרגישה רשעית של ממש?
ואיך כשהבדידות מקיפה אותה מכל מקום, ואין לה אדם שיכול לשתף אותו בצד הזה של החיים שלה?
למה לא הכנתם אותי לכל זה, למה??
למה גרמתם לי לכל התסכול, לאי נחות הזאת? אם רק הייתם שמים את עצמיכם במקום שלי, אם רק הייתם מזכירים לעצמכם את עצמיכם כמתבגרים, ולנסות להבין אותי. לנסות להעביר לי קצת מהנסיון, מהידיעה שלכם.
אם רק הייתם יודעים עד כמה המילים שלכם משפיעות על בתכם התבגרת, ויש להן את הכוח לבנות/להרוס עולמות.
לבנות או להרוס את עצמה.
והמון מזה בידיים שלכם.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
74 תגובות
זה היה באמת?
וואו זה באמת מלחיץ לא להיות מוכנה
וואי זה בטח קשה ממש אבל ממש
יאו מפחיד אותי לחשוב על עצמי בלי הכנה
ב"ה הכינו אותי וגם יש לי ב"ה הרבה אחיות מעלי אז הכרתי את תופעת גיל ההתבגרות מקטנות.
כן.. כל פעם שאני חושבת על זה זה מזעזע אותי מחדש.
מקנה בך…
ירדה לי דמעה קטנטנה, זלגה לה על הלחי.
מי את אלמונית מדהימה אחת, ואיך גרמת לי להזדהות כל כך, כל כך.
זה אחד הפוסטים, שנגע בי והכאיב לי.
התיאורים שלך, מדוייקים.
למה כמעט ולא מסבירים, לא חושבים להכין.
ואיך ילדונת מבולבלת כמוני אמורה להבין הכל לבד, ולחיות את זה.
אולי היום אני מבינה יותר, מקבלת יותר.
אכל עד לא מזמן כמעט וטבעתי בים השאלות והאי הבנות שהציפו אותי, ולא היה את מי לשאול.
למה, למה לא חשבתם לספר על התקופה שאליה אני נכנסת, על העולם שהולך להפתח לי.
ליליאן, אני איתך❤️
כל כך…
כתבת מדויק.
כואב לחשוב שיש עוד מלא בנות שעוברות את זה ככה.
ו..תודה.
אני לא יודעת מה להגיב
אני קצת מזדהה
עצוב
ואת נשמעת מדהימה❤
❤️
מזדהה
הזדהיתי עם כמה דברים שאמרת..
רק אומר שאני מבינה אותך. 🙁
לפחות יש אנשים שכן מבינים ואני יודעת שאני לא לבד בזה.
תודה
לייק
אוחח.
כואב. מאד.
להיזרק למים קרים וגועשים מבלי כל הכנה.
לשרוד טיפוס על הר גבוה מבלי להתדרדר במדרון…
ביטויים מדויקים.
מקווה לשרוד.
אעלק מתנה
אם זה מתנה אז אני צנצנת
כן, מתנה.
ילדים הם המתנה הכי גדולה.
זה אולי לא נעים. אבל מה שיביא לך ילדים אז כן, זה המתנה הכי גדולה בעולם.
??ברור שכן
המתנה זה כשיודעים על מה מדובר.
אבל איך אני אמורה להבין???
בבית ספר לא היו שיעורים?
וואו, את..
לא הכינו אותך? איך דבר כזה יכול לקרות?!
זה לא שלא אמרו כלום.
רק הכינו אותי בקטנה בשתי מילים (ממש) על המחזור. לא אכתוב כי יצנזרו..
אבל זה לא הספיק. לא הבנתי כלום.
אמא שלי אמרה לי רק דברים טכניים כאילו מה לעשות וכו' אבל פשוט הבית ספר עשה שיחה ובת דודה שלי הביאה לי ספר על זה קיצור וואי אבל זה נשמע נוראי!
גם אם לא חוויתי את זה ככה אני ממש מבינה אותך!
אין לי מילים- נגעת בי קשות.
זה עצוב.
את נשמעת מדהימה?
תודה שוקולד
וואו שינתם לי תחשיבה
תודה לכם וגם לך ליליאן?
למה אני בוכה.
כי סוף סוף את רואה שאת היית בסדר עד עכשיו? כי טוב לך לראות הזדהות?
אולי
אולי.
ליליאן.
חיבוק ענק
את כל זה הסתרת בתוכך ולא שיתפת?
זה יותר מידי מותק
קשה לי לחשוב על כל הזמן הזה שהיית באי וודאות
עצוב לי כל כך
ליליאן את מהממת
אני אוהבת אותך יפהשלי
#?_
אכן אכן.
ועדיין.. רק כאן הרשיתי לעצמי לשתף.
אני משתגעת רק מלחשוב על זה, שרדפתי אחרי טיפת מידע.
הכרתי ספר (יהודי בוודאי) שמסביר לבנות שנכנסות לגיל הזה את התופעות.
לנו לא היה אותו, אבל ידעתי עליו מחברות. וכל פעם שהלכתי לבית של חברות, העניים שלי נתלו על הספר הזה, השתוקקתי לקרוא אותו.
ולא יכולתי.
(ולסוף הסיפור, כמה שנים אחכ דווקא הסגתי אותו בסתר וקראתי?)
וואו באמת?
אוף עצוב
תשתפי
זה הכי טוב
פשוט
תפרקי.
??
אמאלה בדיוק חשבתי על זה
למה אי אפשר שההורה בגיל 11 יבוא ויספר שאנחנו בפיתחו של גיל לא פשוט?
למה אי אפשר ללמד את ההורים שמגיע לנו לעבור את הטיניגריות שלנו ברוגע?
את הטינגריות לא נעבור ברוגע.
אחרת מה הקטע שלו?..
אבל אולי יכול להיות אחרת.
אולי הילדים שלנו יכולים לעבור אותו במקסימום רוגע שנוכל לתת להם.
ממש.. צריכים לעשות על זה הפגנה.
אע
אע
אע.
אוייי
ממש אני!
אני גם הייתי בטוחה שאני היחידה בעולם שקורה לה שינויים בגוף, הייתי בטוחה שאני היחידה בעולם שנמשכת לדברים רעים.
הייתי בטוחה שאני היחידה בעולם שחיפשה להבין את הדברים האלה בעזרת האינטרנט.
ועכשיו אני רואה שיש עוד אנשים כמוני. עצוב לי?
כמוני כמוך.
איזה עולם…
ואוו את נדירה!
כואב לי בשבילך,
חלק מהדברים שכתבת זה בדיוק השאלות שאני שאלתי ולא ידעתי..
את כותבת מהמם!
אבל עכשיו את בררת ואת יודעת יותר. נכון?
תודה יקרה..
כן היום אני יודעת יותר.
אבל מכל מיני דרכים שלא הייתי מגיע אליהם אם היו לי מספרים ומסבירים בהתחלה. וחבל..
נכווווןןןןןן
את צודקת במאה אחוז!!!
למה באמת??
תמיד היו לי שאלות,
מה זה?
לספר?
לא לספר?
לבקש או לא?
עד שבאה אלינו מרצה על גיל ההתבגרות וחלק מהפזאל הושלם…
זה מפחיד ברמות
למה מפחיד? זה לא אמור להיות כזה.
אם יש לך עדיין שאלות, אולי תנסי לשאול פה בפוסט.
אם יסננו או שהן מורכבות ואת רוצה מפורט יותר, אולי את יכולה לנסות לשאול במיזם של בנות חב"ד 'ask me'
זה הלינק: https://bnotchabad.co.il/ask-me/
זה לגיטימי ובסדר גמור כשיש שאלות.
חבל לי שתסתובבי עם שאלות, כשיש להן תשובות ורק צריך למצוא את האדם הנכון לשאול אותו.
זה מפחיד כשלא מסבירים.
זה הופך את הכל למסובך יותר.
האי וודעות הורסת. ומבלבלת.
כל כך מבינה אותך..
זורקים ישר לים…
טוב שיש ים להזרק אליו ?
ואוןוו ממש הגדרת מזה מיבגרת הקטע שממש הזדהתי היה שאמרת שבא לה רק לישון ופתאום היא מתחילה להימשך לדברים אחרים אבל מה לעשות שזה מה שנקרא מיתבגרת תנסי לעשות מזה כיף לא יודעת אני כול החיים עושה פדיחות ולא שמה על אף אחד ואני תמיד טוענת שזה גיל התבגרות אבל זה לא כול כך גרוע איך שזה נישמע לא יפה עשית את זה גיל יותר מידי מעפן
ברור שבגיל יש קסם אין באף גיל. ובדברים טובים המיודעים רק לו..
אבל לא אליהם התכוונתי עכשיו.
דיי. אוף.
זה היה מידיייי עצוב.
אני לא יכולה:(
חיבוק ממני 3>
❤️
אוף. נשמה.
אני כל כך מבינה אותך. אפילו יכולה להזדהות.
כמעט כל המידע שלי הוא ממקומות שחיפשתי לבד. כבר מגיל קטן..
(ואגב שגיליתי המון דברים שלא הבנתי נכון וגרמו לי סתם לחרדות)
אפשר לבקש ממך שתלכי לדבר עם מישהי גדולה שאת סומכת עליה? אולי מורה? דודה? אחות גדולה? בת דודה? מישהי בוגרת שיכולה להסביר לך קצת. את חייבת את זה. כל כך קשה להתמודד ככה לבד.
שולחת לך קצת כח. ומתפללת שיהיה לך טוב.
גם אני.. ככה התבררה לי התמונה בסוף.
וחבל לי מאוד על זה. כי גזלו ממני את הנחות לדבר על זה פתוח. והכל הפך למפחיד ומורכב.
זהו, היום אני כבר לא שם.. הסגתי את כל המידע שחסרה לי. (נראה לי)
אולי יום אחד יהיה לי גם האומץ לדבר.
תודה רבה נשמה.
יאווו באלי לבכות.
אמאלה.
את כל כך מהממת.
ואלופה שהצלחת לכתוב את זה…קודם כל.שבר שני את נשמעת לי בנאדם שלא באמת רוצה להיות נגד אף אחד…
ובאמת כולנו היינו מעדיפים לדלג עך כך הקשיים שנמצאים בגיל הזה.
אבל תזכרי נשמה…זה חלק ממה שבונה אותך לעתיד.
את תהיי בנאדם טוב, ואמיתי.
חזק.
שעבר את מה שהוא עבר.
ורק בזכות זה.
את תהיי מי שת תהיי.
תאמיני לי.
גם לי לקח להבין את זה הרבה זמן.
למה אנחנו צריכים לעבור את כל זה?
ואני מדברת על כל** הדברים שבגיל הזה.
זה באמת קשה.
בבקשה תזכרי שזה לטובתך.
ותנסי לעלות מהמקום שאת נמצאת בו.
באמת שהיית שמחה לעזור לך.
אבל תצטרכי למצוא מישהו אחר.
כי אין לי כל כך איך לעזור.
אני באמת סומכת עלייך, ומאמינה שתמצאי!
כי את פשוט נשמעת לי בנאדם מדהים.
תזכרי שאני אוהבת אותך?
אני יודעת, אני יודעת.
את נשמה!
תודה רבה לך.
אאוץ איזה עצוב
גם אני לא ידעתי מזה כלום (עד היום אני לא מבינה איך רחפתי ככה?) ושקבלתי פשוט שאלתי את אמא שלי היא מאד נלחצה שהיא לא הכינה אותי לזה, היא ממש לא הטיפוס היא ישבה התרגשה והסבירה
לי מה קורה ואמרה שתמיד אפשר לשאול תכלס תמידע השגתי בדרכים אחרות וחבל! היום אני כן משתדלת לשאול אבל לפעמים עדיין מרגישה מוזרה עם כל שאלה למרות שאני יודעת שאין שום סיבה!!!
אההההההההה ושכחתי להוסיף
אוהבת אותך ליליאן ומעריכה עד מאד את השיתוף
לא מצליחה לשתף בכזה אתר גדול לא יודעת למה!
וואו איזה סיפור.
לפחות זה.. שהיא הסבירה לך ונתנה לך את ההרגשה שתמיד אפשר לשאול.
ממש…
ותודה ❤️❤️
אני גם לא מבינה למה לא מדברים על זה.. מכינים.. אולי כשאני יהיה אמא בעז"ה אני אבין..
הזכרת לי את אח שלי כשהוא התחיל את גיל ההתבגרות יום אחד שמעתי אותו מדבר עם אמא שלי על משהו והיא לא מבינה אותו והוא מנסה להסביר ומתעצבן וזה.. ואני הבנתי טוב מאוד על מה הוא מדבר(כמו בת מתבגרת בעצמה..?) ואמרתי לו שהוא צודק וזה ושאני מבינה את הרגשות שלו..וככה זה.. והסברתי לאימא שלי(בכבוד כן.. אין על אמא שלי בעולםם.. היא באמת ניסתה להבין אותו רק לא ממש הצליחה..) שככה זה בגיל הזה וזה.. הייתן צריכות לראות את ההקלה על הפנים שלו.. רק מהידיעה שמישהו מבין אותו..
אויי את מותקקק.
איזה כיף לאח שלך אחת כמוך..
גם אני חושבת ככה. אבל גם האמהות שלנו עברו את הגיל הזה. והן אמורות לדעת איך זה מרגיש.
הן לא זוכרות איך זה??
למה הן לא מבינות??
ואיי כואב ליי, כתבת אתזה ככ נכון ומדויק. מלא מלא בהצלחה בהכל נשמה 3> אולי ככה תדעי מה לעשות או לא לעשות עם המתבגרות/מתבגרים שיהיו לך בעזה..
אגב אני אוהבת את השם שלך;)
נכון מאוד.
תודה אגם
אוף זה נגע בי.
לקחתי ללב ממש.
לא נרגעת מזה;)
זה היה לי עצוב ממש!
ליליאן, אני אוהבת אותך!!
שוב חיבוק ממני?
ושקשה לך, תזכרי שאת לא לבד.
כי כולנו באותה סירה (לצערי, או בעצם לשמחתי?;).
ושאני אוהבת אותך מאד?
תודה שייק תות❤️❤️
עושה לי טוב בלב, באמת.
מקווה שלפחות ניקח מזה לעתיד.. וכך נוכל להעביר בעז״ה לילדים שלנו את
הכל בצורה הטובה ביותר.
ואו איזה פוסט!!
את לגמרי צודקת!!!
ואת פשוט מהממת!!!
תודה מושקי!
ליליאן!
זאת השאלה שאני שואלת את עצמי יום יום
למה? למה? למה?
כל כך הרבה למה, אין עליהם תשובות.
עצוב.
פפפ נראה לי תקבלי פה הזדהות במנה גדושה אז אני אוותר על ה'מזדהה'
דווקא למתנה החודשית הכינו אותי יפה מאד אבל לכל שאר הדברים שכתבת ועוד כמה סוכריות לא..
וגם לא ידברו על זה כמובן..
כמה מקסים!
אני שותקת והם לא מדברים
הדדיות מושלמת
אאחחח כל כך.
אוףף
כתבת מדויק.
אני בשוק!
תגידי, מאיפה כתבת תדברים המדויקים האלה זה כלכך זה!!
וכמוני כמוך בול האותו דבר.
אין לי את מי לשאול..אני מסתדרת לבד..!!
אגב כל שאר הדברים שכתבת בפוסט היו מדויקים כלכך !! בטירוףף!!
גמני פתאום שמתי לב שיש מלא דברים שראיתי פעם וזה כלכך לא עניין אותי ולא מצאתי בזה כלום!! ואפילו בקושי שמתי לב אליהם
ועכשיו..
קיצור תודה לך מושלמתת
עשית לי סדר בראש והזכרת לי שאנלא לבד!!
באמת שאין עליך אוהבת!!❣
ממש..
איזה שוק שכמעט כולנו מזדהות.
צריכים דחוף לעשות שינוי.. בשביל הדור העתיד. בעז״ה.
חיבוק ענק!!
אוףף, זה כלכך בדיוק מה שהיה אצלי…
ואו לילאן אין לי מה להגיד … אמרת הכל ?? אבל ! יש עם מי לדבר לי יש חברות שאני חופרת להם בלי סוף ואוכלת להם תראש ? ברור שזה קשה כם ?! אבל לכי תמצאי חברה אחת שאת מרגישה שאת יכולה לומר לה הכל ? בהצלחה חיימי ?
כיף לך!
אני בן אדם קצת סגור בפני עצמו, אז האופי שלי לא מקל על המציאות, אבל אני בכיוון. ב״ה מצאתי את החבות הטובות שלי, וכל פעם נפתחת יותר.
ותודה
מזדהה. גם לי קרה משהו דומה.
וואו אמאלה
שמעתי סיפור על ילדה שקיבלה קצת לפני הזמן הנורמלי.
היא לא סיפרה להורים שלה, סיפרה רק לחברה.
החברה הזאת פינטזה לה שזה תסמינים של המחלה…
הילדה הסתובבה כמה חודשים בידיעה שהיא חולה, עד שהיא שיתפה את ההורים שלה והם עשו לה סדר… כאילו…