חיים בצל הבריאות/4

לחולל פלאים
ידוע שידיעת המחלה חצי תרופה.
אז לאחר שידעו שזה הידרוצפלוס היה אפשר להתחיל לעבוד על טיפולים.
-באפידורל ניקזו לי כמות נכבדת של נוזלים.
ולאחר מכן
זה היה בעיקר זריקות. וכדורים. הייתי צריכה לקחת מספר כדורים ביום.
שינקזו לי את הנוזלים שהצטברו. (כמובן שהיו תופעות לוואי נוראיות)
ופעמיים בשבוע הייתי מגיעה למיון לבדיקת דם. לבדוק שאין ממדים גבוהים מידי.
וכל פעם זה להגיע לחצי יום למיון.
כי את מגיעה ומתחילה את כל הקבלה למיון. (מכירה בע"פ כבר לצערי את כל הסדר של המיון והצוות וכו':| לא אלעה אתכן בפרטים) וואלרי הקבלה עושים זריקה ליד.
המתנה של כמה שעות יפות בחוץ כדי לשמוע תוצאות.  לשמוע שב"ה זה סביר. (כי הכיוון של תקין היה קצת רחוק) לשחרר את המדבקה מהיד. ולנסוע הביתה.
לאחר תקופה שהגעתי פעמיים בשבוע ולא היה ב"ה שינוי לרעה. התחלתי להגיע פעם בשבוע.
(תחשבו שיום בשבוע נשרף לכם בבית רפואה. אתה כבר מכיר שמה את כל הצוות הכיוונים המחלקות וכו'. )
לאחר עוד תקופה. הייתי צריכה להגיע פעם בשבועיים. וכך לאט לאט זה עלה ועלה.

משהו אחד טוב יצא לי מזה.

בגלל שהייתי כל כך הרבה זמן במיון.
ועברתי המון בדיקות דם ובכלל בדיקות.
כל פעם זה מלחיץ מחדש. חד משמעית. זה שעברתי מעל מאה פעם. לא אומר שבפעם הבאה שאעשה אני לא ארעד קצת לפני. טבעי  🙂
קרה לי לא פעם ולא פעמיים.
שישבתי בהמתנה מחכה לתוצאות
ולפתע ראיתי איזה ילד חמוד בוכה.
כי הוא הולך לעשות בדיקת דם וזה כואב ומפחיד וכו' וכל הצוות לא מצליח לשכנע.
והוא מריע ברגליים.
לפעמים גם נשכב על הרצפה מלחץ. ילד.
והייתי באה אליו. ואומרת לו שזה לא מפחיד וצ'יק צ'ק. והוא גדול.
ובהתחלה כמובן ההגיון הבריא עובד. ואז הוא אומר לי "את לא עושה את הזריקה. זה מפחיד" בקול תמים וטהור.
ואז הייתי מראה את היד שלי שמלאה בנקודות של בדיקות דם. (כי לא עושים באותו מקום פעמיים באותו זמן לערך)
ומראה לו שאני בעצם כמותו.
גם לי יש צמיד על היד.
וגם אני עברתי ועוברת את זה.
ואני מסכימה שזה מלחיץ וכו.
אותי אישית זה לימד.
ההזדהות הזו שאתה בא מתוך העם. לא מתנשא. לא מדבר בתאוריה. אני כמוך. ושתינו גדולים ונעבור את זה ביחד.

מצליחה לחולל פלאים.;)
-לעזור לשני באמת זה לא פחות מפלא.