אחים
היי. אני בכורה ויש לי שלוש אחים. כשהייתי צעירה יותר, ההורים שלי התגרשו. הבית שלי התפרק…
כל ילד נשלח למוסד שהתאים לו – אני לפנימיה, אחיי לישיבות, וגם אחותי למסגרת דומה…
בסוף כל שבוע, חזרתי אבל לא לבית שלי אלא לבית של משפחה שלי, שאימצה אותי.
יש לי שלוש אחים אבל כל אחד הלך במסלול שלו והתפתח בפני עצמו…
אני מאד מעריכה משפחה, אני מאד אוהבת אותה, ואני חולמת על זה שיהיה לי קשר טוב עם אחים שלי. אבל אני מרגישה שזהו. זה כבר איבד את הסיכוי.
אני מרגישה שארבעתינו רוצים להשאיר את העבר הזה מאחורה ולא לחזור אליו – אבל על הדרך אנחנו מפסידים אחד את השני. לכל אחד מאיתנו יש חברים, אנשים שמכירים ומעריכים אותו – ויש את מי שכל אחד מאיתנו היום. ואז יש את מי שהיינו פעם – ילדים מסכנים, ממשפחה שהתפרקה ושכולם דואגים להם…
אז מצד אחד רוצים לברוח ולא להיות שם – אבל מצד שני, שכחנו שאנחנו שם אחד בשביל השני. וזה עצוב לי, כי יש שלב בחיים שאני מבינה, שמה שנשאר איתך באמת – ומי שיקבל אותך באמת ללא שום תנאי – זה שמי שאתה קשור אליו בקשר דם. כי חברות ואנשים חיצוניים באים והולכים חולפים עם הזמן…. רק המשפחה – דווקא זאת שלא בחרת – היא האמיתית.
אבל מה אני יכולה לעשות כשזה המצב? שאין לי מושג מה באמת קורה עם אח שלי ועם אחותי.
ניסתי כמה פעמים ליצור קשר, להתעניין מה נשמע… אבל זה פשוט לא זה.
תגידי, יכול להיות שגם בלי כזה סיפור רקע כזה את מרגישה ככה עם אחים שלך? והאם יש לך רעיון איך אפשר לשנות את המצב האבסורדי הזה?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
12 תגובות
איזה חמודה את. כמה עצוב.
גם לי לפעמים נמאס מאחים שלי, אבל זה בגלל שהם 7 והם תמיד עליי?
לדעתי את צריכה לשחרר ולחכות שזה יבוא מהם, זה יגיע באיזשהו שלב, ואל תשכחי שמשפחה לא בוחרים אבל משפחה גם לא מחליפים!
וואוו את לא מבינה כמה שנגעת בי. כמהה.. את מותק, קודם כל.
אני יחשוב על משהו בשבילך.. אם יהיה לי רעיון אני יחזור..
קןדם כל את מהממת בטרוף. אם ה' הביא לך את זה, זה אומרת שאת מיוחדת מאוד
אני ממליצה לך ללכת למשפחה המאמצת ולדבר איתם בנוגע הזה אני יכולה להיות בטוחה שהם יעזרו לך!
מאחלת לך הרבה הצלחה ותזכרי שכל צעד שאת עושה ה' איתך?
אוקיי אלוקים זה קשהה משפחה זה הכי הכי תשמרי איתם על קשר בהצלחה???
אני חושבת שכשאת חיה עם אחים בבית ומתעצבנת עליהם ורבה איתם.. את פחות חושבת על הצדדים החיוביים שבזה.. אני חושבת שפשוט את זו שצריכה לעשות מעשה.. להתחיל לפני שבת לרשום שבת שלום … ואחרי זה כבר להתייעץ לגביי דברים או סתם לשאול מה קורה? התגעגעתי וכזה…
וואו הרגשה קשה מעצבנת ומכאיבה
לא
אנילא מזדהה איתך אבל אני מאמינה שאם לא תסתכלי על העבר ועכשיו תסתכלי על ההווה מה עכשיו ולא מה היה בעבר כי מה שהיה היה…
תסתכלי איך אפשר לתקן את מה שקורה עכשיו..
לא ככ הבנתי אם את רוצה להיות איתם להבין מה קורה להם או להיות איתם יותר בקשר בכל מקרה מציעה לך להיות יותר פתוחה עם גישה שונה לכל אח ואח…..
הצלחות…
היי
בעבר זה היה לי קשה יותר בגלל שבמשפחה נורמלית זה לא אמור להיות ככה ולא כי באמת כאב לי שאין לי קשר עם אחותי.
אבל בכל אופן זה עזר, כי הקושי הזה (שאהבה בטוח הייתה בו למרות שאני מתעקשת לחשוב שלא) גרם לי לשנות את המצב, ולגרום שהקשר שלנו יהיה הרבה יותר חזק (הכל יחסי חח)
כשהתחלתי "להתבגר" פתאום שוב כאב לי נורא שהקשר שלנו כל כך לא כמו שאמור להיות קשר בין אחיות, אבל זה היה בעיקר בגלל שהיא לא דתיה, ריחמתי עליה, רציתי לתת לה את האור שאני גיליתי. הרגשתי שזה לא פייר.
מה עשיתי? אה, אז הגיע הזמן שלי להבין שלא הכל תלוי בי. זאת המציאות ואני צריכה להתמודד איתה, סוגשל להשלים עם זה ולנצל את הרגעים שאנחנו ביחד כדי לשפוך עליה את כל האהבה שלי, ואני אוהבת אותה נוראות (אחות גדולה בכל אופן). וכמובן להתפלל, ולא להפסיק לקוות שלמרות שאני לא יכולה לשנות, מי שכן יכול לשנות – יעשה את זה.
עכשיו? אני אוהבת אותה נורא, מוטרפת עליה. חולה עליה מתה על הילדה הזאת.
ואני לא חושבת עליה יותר מדי, ולא מנסה ליצור קשר מעבר.
למה? לא ברור חח.
מה שבטוח זה שקשר עם אחים זאת עבודה לכל החיים. אז בהצלחה לך:)
דבר ראשון וקודם כל,
מעריכה אותך מאד על דרך ההתמודדות שלך, את מודל לחיקוי בשביל כולן פה.
דבר שני,
את יכולה לנסות להתחיל קשר עם אחד מהאחים\אחיות שישלך איתו הכי 'קליק' אפילו בהתחלה רק שיחה של 'שבת שלום' לפני שבת וזה לאט לאט יתפתח בעז"ה.
שולחת לך המון כוח ולב.
תנסי להתעניין באחים שלך לא כי את רוצה קשר, אלא כי אכפת לך מהם. תכנסי למקום הזה של אכפתיות ודאגה להם. אז בשיחות טלפון ה50 שלך הם יהיו קרירים או יתעצבנו עלייך
אבל בסוף מבטיחה לך שזה יקרה
ואם הם קרים אז תשתפי מעצמך, תספרי להם מה קורה לך
כאילו תהיי בעצמך מה שאת רוצה שהם יהיו
ובעזה…
אוי מתוקההה
את נשמעת עמוקה ברמוות!! זה כ"כ יפה לראות את ההסתכלות הנכונה שלך על המשפחה ועל חברה – כשדווקא בגיל הזה מייחסים חשיבות לחברות על פני אחים וכו'.. הכנסת אותי לפרופורציות בעניין, תודה על זה:*
ממליצה לך להמשיך להתמיד בקשר, "כמים הפנים לפנים" ואת תראי שזה יפעל את פעולתו.
את ממש מסקרנת אותי, תתמידי לכתוב פה?
תגידי להם. שאת רוצה קשר.
תגידי להם את זה.
תדברו על זה ברצינות.
אני מאמינה מאד גדולה במילים.
וואוווו איזהה בוגרתת!!!!!
הראיה שלך על החיים, בכלל..
באמת לפעמים עולה לי משאלה כזו..
אני חושבת על הקשר שיש לאמא שלי עם האחים שלה…
אפס!!
שנה טובה בערב ר"ה וזהו.. ולפעמים אפילו את זה לא…
ואני לא רוצה שככה יהה הקשר עם האחים שלי..
אז קיצער תענו גם לי תשובות???
מה אני עושה כדי לטפח את הקשר עם האחים שלי?
וסליחה שחדרתי לך לפוסט?