מהקצה לקצה
אז היה לי מצברוח… חזרתי מהלימודים עם כל המרץ (בניגוד לכל יום)
ועזרתי בבית, עם מרץ כמובן;)
סידרתי ממש הכל… אפילו יותר ממה שתמיד וציפיתי כבר לשמוע מאמא שלי איזה מחמאה כמה עשיתי וואוו וזה…
ולא משנה שאני יודעת שאמא שלי ממש אבל ממש לא כזאת שתתן מחמאות, רק עצבים. כן ציפיתי בכל זאת לפעם הזאת שעכשיו תגיד לי משו…
ואז היא באה ומתחיל רצף של דיבורים עצבניים.. למה זה לא במקום ושל מי זה הדבר הזה ולמה לא זורקים אתזה ישר כשגומרים וכו' וכו'…
ועכשיו אני כאן.. כל המרץ נגמר לגמרי. לא באלי לעשות כלום. רק לבכות ולבכות. גם ככה קשה לי כל יום, ועכשיו עד שטוב לי קצת יותר, לעשות לי אותו פתאום אחר?? להוריד לי את כל המרץ???
אוףףף
שתקתי לאמא שלי. לא אמרתי כלום. כי ידעתי שזה לא יגמר בטוב אם אני יגיד לה את זה.
אז כתבתי כאן…
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
18 תגובות
הצילו.
זאת אני.
הלם.
גם לי היה מרץ והייתי שמחה.. עד שקראתי את הפוסט הזה..
אווף אני עצובה. זה נשמע ככ מתסכל
זהו אין לי מה להגיד יותר רק לאחל לך שיהיה לך הרבה הרבה הרבה טוב..
בטוחה שבעז"ה תוכלי לשלוח לנו פוסטים על דברים משמחים ומחמאות שקיבלת מאימא בעז"ה;) מחכה לזה.
מבינה אותך נורא.
שאת מצפה להכי תודה וואאו וזה מה שאת מקבלת..
אני אחת כנה אז אני פשוט ניגשת אליה אומרת לה אמא עשיתי אחת שתיים שלוש ארבע שכן ביקשת וכן מסודר אז את זה לא? אני יעשה, מבטיחה. אבל לא חושבת שמגיע לי צעקות.
לרוב היא קולטת אותי.
אני אומרת נסי, מה תפסידי..
אם זה נראלך מתאים אצלך.
הצלחות.
המשפט 'אני לא חושבת שמגיע לי צעקות' אצלי זה מתכון שמעלה לאמא שלי את הפיוזים שעוד נותרו בשלוותם.
אייה.
אצלי זה עובד..
כנראה לכל אמא יש תפיוזים שלה שנתפסים על משו מסוים..
כנ"ל, כל מילה שאומר לה שהיא כועסת רק יגרום ליותר צעקות.
אני מתכווצת ושותקת.
כואב לי, מהממת.
זה לבוא אל הבית, לסדר, לארגן. לעשות הכל בשביל שתהיה תחושה נעימה. ואז בסוף בום התרסקות למציאות.
אני לא יכולה לומר לך אם אמא שלך התכוונה או לא. אני רק יכולה לומר לך שהיא בן אדם. שגם לו יש נפילות וכישלונות וכאבים וחיים משלו.
אולי נפלת עליה ביום רע?
וזהו, יותר מזה אני לא אומרת. רק תחשבי, אני לא כופה עלייך כלום. תהיי חזקה, אוהבת.
הכי טוב שפרקת.
ו.. כנראה שהיה לה קשה באותו זמן או משהו כזה, וזה פשוט יצא עלייך… מעצבן ממש וכואב. אני מבינה אותך. בפעם הבאה תנסי לזכור שהיא לא מתכוונת, והיא אוהבת אותך, ואל תיפגעי יותר מדי כי זה לא היא מדברת- זה העצבים, העצב, הכאב, האשמה מדברים מהגרון שלה.
בנת?
יואוו חישוק, קראתי את זה צ'ישוק בהתחלה?
כותבתת הפוסט נשמה, בסוף יהיה טוב, מבטיחה❤️
מה יהיה איתך פיג'מה??
ח-ישוק, ח-ישוק. תלמדי לקרוא אנגלית ?
לא אשמתי שהמחברת הזאתי עושה לי בעיות…
וואי את פשוט לא מתארת כמה אני מעריכה אותך!!
לפעמים אני כל כך מזדהה איתך… וזה קשה..
אבל תאמת שהחלטתי שאני פשוט לא זקוקה למחמאות שלה וזהו.. אני עושה כי זה רצון ה'. ובשמחה.. כי בשביל זה אני פה?
אבל באמת כשמעירים לי בסופו של דבר אני עונה את כל מה שיש לי לומר ולא תמיד מצליחה בצורה הכי יפה.. אייי זה עבודה קשה!
בהצלחה לנו!❤
וואי אין מזדהה ממני.
למודת נסיון בקטע אומרת לך שפשוט תאטמי רגשות.
רק ככה אני לא נשברת 5 פעמים ביום ונשארת עם שמחת חיים.
כשאמא שלי מתחילה לצעוק/להעיר/לדבר עד כמה שנמאס לה מבלאגן ושאני לא עוזרת לה מספיק, אני הופכת לחסרת רגשות.
תנסי
וואו אני מקנאה בנסיון שלך,
ובכללי בזה שעברת אותו.
חיימסלייייי יש לך חתיכת כוחות.
אני עם הפה שלי הייתי מורידה אותה.
תנייי לי טיפים פליז!
קודם אמאשלך אוהבת אותך,
וזה ששתק לה הקב"ה גאהההה בךךךךך, תאמיני ששתיקה זה הדבר הכי טוב.
אוהבתאותךךך מלאאא .
פליז תעני:)
מעריצה אותך על השתיקה הזו.
אני לא הייתי שותקת.
מבינה אותך
הכי קשה זה כשאת באה כולך ברצון טוב ומקבלת רק עצבים והתפרצויות זעם ממש מתסכל
יאו שאני המון מזדהה לצערי.. עד שאני כבר עושה משהו לא שמים לב בכלל ולהפך..
???
אוויייי מוזררר אצלי זה הפוך…
כשאני עושה משהו בבית, לדוגמה היום שטפתי את הבית לשבת ואזז אמא שלי הגיעה, התלהבה וחיבקה אותיייייי אויייי אני שונאת את הצומי הזהההההה (כנראה מ'אגו')
מעריכה אותך שאת שותקת!!
כל הכבוד♥️