בובה.

על חוטים.
את לא מכירה אותי.
לא באמת.
את לא יודעת מי אני.
מי אני באמת.
או שאת מנסה להדחיק את האמת?
להתכחש לה?
לעצמך.
לשקר לך. לכולם.
עוצמת עיניים, משננת טקסטים בעל פה.
כמה שאת טובה בלהציג, אלוקים.
פוזאיסטית מעולה
שנמכרת בשקל.
כולם קונים את ההצגה שלך.
אפילו את.
כמה פתטי.
משעממת ההצגה הזו. צפויה מידי.
בובה על חוטים.
מדוכאת.
איך הם סובלים אותה.
אותך.
אותי.
תפסיקי להציג.
תהיי מי שאת באמת.
לא מה שרוצים שתהיי.
מה שמצפים שתהיי.
תפסיקי להיות צפויה.
תפסיקי כבר.
תפסיקי לרצות את כולם.
את שוכחת שיש לך גם את עצמך.
שהיא קיימת בכלל.
שיש לה צרכים ורצונות משל עצמה.
שמותר לה להגיד 'לא'. שמותר לה לדבר. שהיא צריכה לדבר.
שהיא צריכה להפסיק לוותר.
שיש לה בכלל זכות קיום. בלי להתקיים על הסביבה, להיות תלויה בה.
תפסיקי לרדוף אחרי אנשים שבסוף יום זורקים אותך לפינה. לבד.
עד לפעם הבאה שמישהו ייזכר שאת קיימת.
דיי להיות בובה עם עיניים מזוגגות.
עיוורת.
יש לך אישיות. יש אותך. ואת טובה.
בלי קשר לאף אחד.
תִּרְאִי אותך.
תׇּרְאִי אותך.
תהיי את.
בלי מסיכות.
תגזרי את החוטים.
תנתקי את כל הלחץ הזה ממך.
תשחררי את עצמך מהכלא הזה שבנית לך בראש.
תתחילי לשנן טקסטים אחרים.
תפסיקי לפחד ללכת לבד.
בדרך שלך.
להיות תלויה בחוטים.