מה תגידו?
אני הקטנה בבית וביני לבין אחותי שמעלי מפרידות 10 שנים
כל האחיות שלי בהפרש של שנה וזה קשה נורא!
כי יש להן זכרונות משותפים ביחד שהן מעלות הרבה פעמים
הן הרבה יותר קרובות.
גם בנופשים ובטיולים משפחתיים אין לי כ"כ עם מי להיות ולצחוק
ובמשחקי משפחה כאלו לא כ"כ מתייחסים אלי או אל התכונות שבי (רק אמא שלי הטובה)
ברור שהן חמודות ומתיחסות אבל עדיין קשה לי שאני לבד
אין לי אף אחות נורמלית שאני יכולה לדבר איתה בגובה העינים.
גם יש לי חסכים מזה שתמיד הסתירו ממני דברים כי אני הקטנה
ותמיד היה לי הרבה אמהות שאמרו לי מה לעשות
עד היום לא הכל אומרים לי ומתיחסים אלי בתור קטנה…
אני מאוד מבינה אותם אבל מה אני אמורה לעשות????
כל החיים שלי אני אהיה הקטנה???
כל החיים שלי אני אהיה לבד??
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
18 תגובות
אויי נשמע ממש לא כייף..
מבאס כזה
אינלי מה לומר.
מקווה בשבילך שאחיות שלך יבינו אותך יותר
נכוןןן
את מזדהה כאילו?
עניתי על השאלה שהיא שאלה
איזה שאלה?
כל החיים שלי אני אהיה הקטנה???
כל החיים שלי אני אהיה לבד??
אז התשובה צריכה להיות כן/לא, לא "נכון".
כפרעלייך, את כמו בת יחידה באיזשהו מקום. אל תצפי מהן להתנהג כמו אחיות, כי את צעירה מהן. אמא שלי למשל בכלל לא מכירהה את אחותה הקטנה וגם לא את השביעית מהסוף… היא מכירה את החלק הראשון (היא בכורה מ-14) של האחים, ומחוברת אליהם. מהשביעית ומטה זה כבר לא כל כך קשור כי הם לא ממש גדלו יחד.
אני בבעיה הפוכה- אני בכורה, ואין לי עם מי להיות כי כולם קטנים.
ווא חברה שלי בדיוק ככה- פשוט תהי עם חברות
היי מזדהה איתך! גמאני הכי קטנה בבית.. אחותי שמעלי גדולה ממני ב8 שנים!! ויש לי עוד אחים תאומים שגדולים ממני ב3 שנים אבל זה קצת מעצבן כי פעם היו מתייחסים אלי בתור קטנהה וזה היה נוראייי!! לא מסכימים לי כלום מפחדיםם עליי וזהה
אבל היום אחרי שעברנו משהו במשפחה, אז הכל השתנה!! ועכשיו זה בסדר יחסית..
אבל אין מה לעשות שאת מוז'ניקיתת
דבר ראשון, לא. את לא תשארי קטנה כל החיים.
ככל שאנחנו גדלים המשמעות של הפער בין הגילאים משמעותי הרבה פחות, והאחיות שלך ילמדו להכיר אותך בעז"ה.
ודבר שני ואלי קצת מעצבן, אבל לי יש רק אחות רחת שגדולה ממני ב6 שנים, והיא נפטרה שנתיים אחרי החתונה שלה… אז אפילו אחות נשואה ומרוחקת אין לי….
אחיות זה מתנה, וכדאי לכל אחת להזכיר את זה לעצמה מידי פעם…
וואי.. איה כואב..
לאט לאט זה ישתנה.. את תגדלי והם יבינו שהתינוקת הקטנה כבר עוד שניה מתחתנת להם..
את במקביל תתיעצי איתם ותהני ממה שהם אומרות לך.
אבלל יש חלקים שלעולם ישתנו
מוזרר
כי אני הכי קטנה
והכי נהניית מהתפקיד שלי, מהיחס של כולם אלי
ואני כבר בת 17!
מזדהה לגמרי!!
אומנ האחות שמעלי לא גדולה ממני ב1שנים, אלא הרבה פחות, אבל עדיין יש לי אחים, שאני לא ככ מרגישה אחות שלהם.. אני בקושי זוכרת אותם (בתור לא נשואים..)הם יותר כמו דודים שיש להם קשר טוב איתנו..
ויש להם חוויות שונות לגמרי. סרטים, שירים, מקומות בילוי שונים.. ותכלס, גם הורים אחרים!!
כי ההורים שלי-שלנו השתנו ממש במשך הזמן..
ואני לגמרי מצטרפת לשאלה שלך.
כל החיים שלי אני אהיה הקטנה?? כל החיים אני אהיה ה "תינוקת" של הבית??
*אמונם
*10 שנים
היי, זה מוזר כמה שאני מזדהה עם זה יש לי 2 אחיות גדולות, שההפרש ביניהם זה 3 שנים וביני לבין הקטנה מהן זה 10.., זה קשה, הם עזבו את הבית שתיהן ואחת כבר התחתנה, אני כמעט שנה כבר לבד רק עם ההורים שלי בבית וזה לא קל בכלל , בשלב מסויים אני מבינה את זה שאני לא אמורה להיות סיבה שהם ישארו פה והן צריכות להמשיך כל אחת בחיים שלה וכנ״ל אני אבל זה קשה שההשלכות הן באות על חשבוני כאילו, אני מציעה לך למצוא יותר תחביבים ולהכיר יותר חברות זה יעזור לך❤️