היי בנות!
איך עובר היום הזה עליכן?
יש לי איזו שאלה שמנקרת הרבה בראשי ודי מציקה לי:
אני הרבה פעמים מרגישה צורך להסביר את עצמי לאחרים.
מה זה אומר?
כשמחמיאים לי, למשל- אני מסבירה למה סדרתי את הבית, למה כתבתי את השיר, למה- – –
כשאני אומרת משהו, אני הרבה פעמים גם מנמקת למה אני אומרת את זה.
וגם בשירים שלי, מי שקוראת ושמה לב- בד"כ אני כותבת אחרי השיר מן סיכום קצרצר, או כמה מילים שיש לי להגיד עליו.
את יודעת אולי למה אני כך? נראה לך שזה עניין של אופי? זה משהו שיעבור?
אני ממש אשמח לשמוע מכן,
תודה!
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
31 תגובות
שלומי מצויין! ואיך את?
בקשר למחמאות, לעניות דעתי, זו ענווה מובנת.
את "מתפדחת" לקבל מחמאות, והודפת אותן.
ולפעמים.. כן צריך לדעת לקבל, אין צורך להתנצל, רק לענות תודה וטיפונת להסמיק:).
העובדה שזה מפריע לך, מעלה כבר משו נוסף, אולי זה "כפייתיות"(ברור שלא, אבל כאילו משו שהתרגלת אליו בלתי רצוני.)
את כן רוצה לקבל מחמאות, אבל משום מה, מפריכה אותן בכל פעם מחדש…
וזה כבר נושא לדיון….
ואגב, כתבת ש " כשאני אומרת משהו, אני הרבה פעמים גם מנמקת למה אני אומרת את זה."
את לא חייבת הסברים לאף אחד!
גם אם עשית משו מסויים, את לא צריכה, לנמק ולהסביר, להתנצל…
אולי זה כבר עניין של ניסיון לרצות את החברה
(ואם תנסי לרצות את החברה, זה לא יילך, חוץ מעוגמת נפש ולחץ, לא תרוויחי כלום.)
נראלי בלבלתי פה די והותר את השכל, מקווה שיועיל לך:)
וואי,
את די צודקת, כוכבה.
זה נוזע יותר מהרצון להיות מובנת, לדעתי.
אבל באמת ייתכן שזה מכך שאני רוצה לרצות.
קודם כל שתדעי שזה בסדר. את ממש לא היחידה שזה קורה לה, ויש עוד המון בנות שפועלות בדיוק איך שאת מתארת.
יכול להיות שזה קורה, כי כל פעם את מין מחפשת 'אישור' מהסביבה שהמעשים שעשית בסדר.
ולכן, כדי שיבינו למה את מתכוונת ולא יקרה מצב שיבינו אותך לא נכון – את מסבירה את עצמך.
אולי, ככל שתהיי יותר בטוחה בעצמך ותביני עד כמה את נערה אדירה של זהב, זה יקרה פחות.
אבל שוב, זה לא מעשי בעייתי, את בסדר גמור שאת ככה וזה לגיטימי לגמרי וקורה להרבה הרבה בנות.
זה מפריע לך?
מצטרפת. מילה במילה.
וגם מזדהה במצבים מסויימים:)
וואו.
את מכירה אותי אולי, נקודה?
אני באמת מחפשת אישור מהסביבה, ובאמת לא בטוחה בעצמי, בכלל.
זה לא מפריע לי, אבל כן חשבתי על זה ורציתי לברר את העניין.
לא, אני לא מכירה אותך, הלוואי וכן. הייתי מאוד מאוד שמחה להכיר.
תזכרי שאת בסדר גמור איך שאת, ואת מצויינת ושווה תמיד. יהלום טהור שאת.
את מהממת אחת!
נראה לי שרק בגללך אני אזכור את זה.
לדעתי.. זה גם עניין של אופי וגם של הרגל.
זאת אומרת שהאופי שלך מאד מסודר וחייב להיות מושלם ולכן את חייבת שלכל דבר שתאמרי/תעשי תהיה סיבה שלכאורה תצדיק את עצמך.
ו… הרגל, את רגילה כל דבר להסביר, להראות.
(בכל אופן, לא חושבת שזו תכונה רעה..)
נ.ב.- זו גם טיפונת של ענווה ודחיית מחמאות.;-)
כן, זה הרגל.
אני לא עם אופי של 'פרפקציוניסטית'.
תודה!
זה אופי והכל בסדר וטובב
לפעמים יש לי גם קטעים כאלה…
איזה כיף לנו יחד בסירה…
היי שין:)
היום קצת צולע, אבל בעז"ה יהיה טוב.
אממ, אני יודעת רק להזדהות איתך. מאד.
תודה שכתבת אותי, עוקבת גם אחרי התגובות..;)
וואיייי שיןן ישר ידעתי זאת את!
אולי זה עניין של אופי, אבל אני לא חושבת. לדעתי זה יותר הרגל.
ואת פשוט צריכה ללמוד לקבל את המחמאות שמגיעות לך- סתם כי מגיעות לך בלי להצטרך לתת שום הסבר לאף אחד.
להבין שב״ה יש על מה להחמיא, כי הקב״ה זכה אותך במתנות. והוא רוצה שתשתמשי בהם.. וגם שתקבלי את מה שמגיע לך בגדול:)
עד כדי כך אני שקופה?!
וואו, את ממש צודקת.
אנסה באמת להפנים את זה.
תראי זה יכול להגיע משתי דברים או מענווה כזה.. או מרצון לקבל אישור מהסביבה שמה שעשית בסדר, מין חוסר ביטחון כזה…
ואז את כאילו מסבירה את עצמך כדי שלא יבינו אותך לא נכון וזה…
אולי כאילו עם תעריכי את עצמך יותר ותדעי שאת לא צריכה אישורים מהסביבה בשביל להיות מושלמת!!! זה יפסק.
אבל, גם אם זה לא נפסק, זה לא משהו רע. וזה לגיטימי והכל…
בול, ויקי!
שמחה שהבנת אותי.
אני באמת צריכה ללמוד להעריך את עצמי. אם אפשר בכלל- – –
אם אני מעריכה אותך אז גם את יכולה להעריך את עצמך?
לא יודעת אם עניין של אופי, אבל גם אני כזאת, היי:)
בקשר למחמאות, אני ממש עובדת על זה, עוצרת את עצמי כל פעם מלהסביר ומנסה כזה להגיב בסוג של 'תודה' נחמדה, זה קשהההה ליייי
ויותר קשה אז אחרי שניה לגלות אלפיים דברים (לא צוחקת איתכם) שחבל שלא החמאתי לבת מולי.. מחמיאה עליהם מתישוא, אני פשוט לא אוהבת שזה כמו פינג פונג – נתנה לי מחמאה אז אני מחזירה….
אפשר אולי לעבוד על זה ולראות אם זה עובר..
אני יעדכן אם זה עבר לי;)
יאא, את גם!!
זה באמת קשה לומר 'תודה' בחיוך חביב וקבל מילים טובות בלי כל 'טרררם' מסביב.
בואי נעבוד על זה יחד!
אני חושבת שאת פשוט מפחדת שאנשים ישפטו אותך לא נכון
ויש בעיה בזה?..
מרגישה שלי זה מגיע משם..
נתת לי נקודת מחשבה;)
בפחד הזה יש בעיה, בטח. זה לא אמור להיות ככה. את (כל מי שקוראת את זה..) אמורה לזכור שהמילים שלך/ המעשים הן הכי נכונות באותו רגע, וגם אם עשית טעויות- לא נורא את בנאדם. לא לחשוב בכלל על מה שאחרים חושבים.
אבל אמור זה שם של…
יש מצב.
זה לא בדיוק 'ישפטו', יותר נכון יבינו.
לפעמים אני מרגישה שאם לא אצרף הסבר- אהיה תמוהה.
לדעתי את פשוט מרגישה צורך להסביר לעצמך את עצמך..
וואו!
חכם ונכון.
המשך התגובה משום מה לא נשלח..
מה שכתבתי שמכירה את זה מקרוב:)
במקרה שלי זה נבע/נובע מכך שהרגשתי צורך לנמק את עצמי מול הסביבה ובעיקר מול עצמי
זה בא בעיקר מערך עצמי נמוך
מחפשת אישור על כל דבר שאני עושה
ועד שעשיתי משהו שראוי להעריך בו אז כמובן יש לי הסבר שלם למה זה היה הדבר הכי הגיוני שאעשה ולא מגיע לי בעצם הערכה
מוכר לך מה שכתבתי או שלא הבנתי נכון?
וואו.
בול!
אמאל'ה. מפחיד אותי שיש עוד אנשים שהם כל כך כמוני.
דומות מידיי…?
אני גם אשמח לטיפים…
אופס.
17…
לקח לי זמן??