ביטחון עצמי

הקשר ביני לבין הבנות בכיתה היה זהה ליחס ביני לבין אישה זרה שמתיישבת לידי באוטובוס. עליתי לתיכון וברוך השם הרבה יותר טוב לי אבל אני

אני משדלת להיות רגילה, חצאית ארוכה ולא קצרה לא כזאת שתתנדב להיות מול הקהל ולדבר רק בבית. בבית אני ילדה אחרת, עם המשפחה שלי אני

אני חושבת שאני בוגרת כולן אומרות לי את זה אני אוהבת לחשוב להתבודד לדבר שיחות נפש אל תוך הלילה לחשוב לעומק והקעמפ הוא אחד האפשריות!

משום מה אני מרגישה שאת לא את לידי. את מנסה לגרום למשהו, ואני לא יודעת מה. את חושבת שאני לא מרגישה את ה"רכרוכיות יתר" (בלשון עדינה) שאת מתייחסת בה אלי? מה אני נראית לך? חסרת ביטחון? זקוקה לדיבוב מול

בגלל שהיום הרבה יותר חשופים לכל המדיה (הרשתות החברתיות) ובנוסף זה ממש פוגע לנו גם בביטחון העצמי, ואיך זה קורה? נגיד כתבתן הודעה לחברה והיא

אפילו שאני לא מהאלה שכותבות שירים מרגשים על החיים. (ולא מתיימרת לכתוב) אם את מהאלה, שעומדות במרכז המעגל. אם את מהאלה, השנונות, שהתגובות נורות להן

אני מתכוונת לביטחון עצמי, כן, זה מושג שנאמר הרבה בחברה אבל מה שאני רוצה להגיד פה זה שאני שמה לב הרבה פעמים לזה שיש הרבה

ה' ברא עולם מושלם, לכל נברא יש את המקום שלו, שמיוחד עבורו. אף אחד לא יכול לקחת לו אותו, לשנות אותו או להעלים אותו. אז

אבל.. כשאנחנו כמה חברות יחד, אני מרגישה לפעמים כל כך מוזר, כל כך לא שייכת, כל כך מחוץ לקבוצה וזה מוזר כי עם כמה מתוכן