זה בידיים שלך
אז עשה עמה חסד ה' הטוב, וארגן לה מעיין במקום קרוב. ראתה הציפור את המעיין ושמחה, אך ללכת, התעצלה ולא רצתה.. עשה עמה חסד ה'
אז עשה עמה חסד ה' הטוב, וארגן לה מעיין במקום קרוב. ראתה הציפור את המעיין ושמחה, אך ללכת, התעצלה ולא רצתה.. עשה עמה חסד ה'
בכל אופן.. אחד הדברים שאני ממש שונאת זה את התחושה של החוסר שליטה- מן חוסר אונים כזה. שונאת את התחושה שיש מישהו או משהו מעליי
היי! את יודעת למה, ילדתי? בשבילך! כן, שמעת נכון רק בשבילך! בראתי את זה לטובתך! -אבל אבא, למה?? ברגע שאני אתן לך רק טוב, מה
היי אז.. אני חדשה פה… כן, זו פעם ראשונה שלי שאני פה… תקבלו אותי יפה אה? 😉 אני לא מאמינה, אני כותבת בלוג, זה
אתגר מס' 12: כמה פעמים שמענו את המילה הזו בשנה האחרונה… שוב ושוב ושוב.. קצת נמאס (מהבחירות, לא מהחופש שמתלווה להן;-)). אבל האמת היא, שכל
אתגר מס' 12: כמה פעמים שמענו את המילה הזו בשנה האחרונה… שוב ושוב ושוב.. קצת נמאס (מהבחירות, לא מהחופש שמתלווה להן;-)). אבל האמת היא, שכל
אתגר מס' 12: כמה פעמים שמענו את המילה הזו בשנה האחרונה… שוב ושוב ושוב.. קצת נמאס (מהבחירות, לא מהחופש שמתלווה להן;-)). אבל האמת היא, שכל
באחת הנסיעות חזור מביה"ס ,יצא לי לחשוב על המושג של השגחה פרטית. ואיך אנחנו בדרך כלל משאירים לו מקום מאוד קטן בחיים שלנו. רק לאחר
אני מאמינה שכן וגם בטח סיפרו כל מיני משלים מדהימים והסברים מעניינים, אל תדאגו, גם לי אמרו את זה ממזמן, אבל כמו שאולי חלק מכן
בקושי הספקתי לעצור ולנסות לחוות ,להתרגש, להתעלות. את, אחותי הגדולה, תחזרי בעוד שבוע. תחזרי מ- 770. את בטח תחזרי עם אורות בעיניים. את בטח תחזרי
לא. בבקשה לא. אין לי רצון. לעוד ניסיון. אין לי כוח. אני לא מסוגלת. ושוב. ושוב זה מגיע. לא. בבקשה לא. אין לי רצון. לעוד
מדוע בראש השנה נברא אדם יחידי? כי לכל אחד מאיתנו תפקיד ייחודי! אם הקב"ה החליט בעולמו לברוא אותי – סימן שהכוח לתקנו בידי. בכל מקום
אתן זוכרות שבשבוע שעבר פגשנו אני ואחותי ושתי חברות שלנו את האישה המבוגרת גיטה? כן זאת מהעיירה הקטנה ברוסיה… אז ככה, הגענו אליה אחרי חלוקת

בהגיגי רעדתי מתהום פעורה למרגלות מגלשה חלקלקה תלולה מרכינה ראשה לרגליי פוחזים שמן האמת הצרופה להכעיס סוטים חלמתי על עליה קלה מוארת סוגה בניחוח שושנים

פרשת השבוע עוסקת באחד העקרונות הבסיסיים של הדת היהודית- הבחירה. בפרשה הקב"ה פונה לעמ"י ואומר להם: "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. את הברכה-
התחשק לי היום לשבת ולכתוב. לכתוב על הטוב, לכתוב על הרע, על מה שביניהם, על זה שיש לנו בחירה, אפשרות להחליט בין טפל לתכלית, בין
רציתי חברה אבל עזבתי אותה. חיפשתי קבלה אבל לא קיבלתי אותה. נכון, קשה לי עם הדרך החדשה שלה. קשה לי מאוד. אבל גם אני הייתי

לא באלייייי נמאס ליייייי כל הזמן לחשוב אם זה צנוע ומה לעשות ואיך ללבוש.. למה אני לא יכולה ללבוש מה שמתחשק לי ולעשות מה שמתחשק
ורק אז הבנתי את עצמי, את כל מי שיש בתוכו שתי נפשות שנלחמות על ליבו, ובעצם כל אחת ואחת כאן שמשתתפת בדרך, שנלחמת, שבוחרת, ולפעמים
מזל שזה אנונימי… כל פעם שאני באה במגע עם מישהו לא דתיה, בלי שאני מכירה אותה ישר אני מרגישה הרבה פחות שווה ממנה.
מגיל 0 קיימתי את הכל כי ידעתי שככה צריך, וכי ככה גדלתי. באיזשהו שלב (סביבות כיתה ז') הפסקתי. כי בשביל מה? לא ראיתי צורך לקיים.
אני נשמתי כי ככה טענו, שנולדתי בשביל לנשום את החיים. בשביל לחיות נשימות. אני צרחתי כי ככה ידעו שהלב התפרק, הזדעזע עד כדי שברים. אז
שאלתם ת'צמכן מה זה בכלל חירות שמדברים עליה כ"כ הרבה לאחרונה?! אדם- אם ניתן לו קרקע מעולה, הגנה מהשמש, אוכל, ושתיה. יהיה לו חירות אמיתית,
אחרי כל כך הרבה הודעות חופרות, דיונים אינסופיים וחילוקי דעות, היום הזה הגיע. סוף סוף. יום הבחירות. הגדולות שבינינו הלכו עם הגדולים לשלשל את הפתק
המכתב הזה אליך חנהלה, את שלחת פוסט לאתר, פוסט שמבוסס על השיר 'מי ששב מעולם לא פרש'. את הפוסט עצמו לא יכולנו להעלות, אבל הרבה
יש ימים מבאסים יש ימים מאתגרים יש ימים עכורים יש ימים ללא צורה יש ימים של מציאות ברורה יש ימים של טוב מכוסה יש ימים
כשאתם אומרים לי ללכת, לאן אתם מתכוונים. אם כבר אני בוחרת- למה ללכת לא נותנים? למה, זו שאלת השאלות כי אין לי לאן, אבל יש
עבר עלינו יום עמוס בתוכניות עשירות ומגוונות שבית הספר דאג לנו. במיטה אני יושבת עם החברות ועוד חברות מחדרים סמוכים ומדברות על דא ועל הא
כל דקה מהחיים שלי הוא איתי כל מחשבה טובה ופחות כל מעשה שמשפיע לטוב או למוטב כל דיבור משפט והגה בכל דבר הוא שם למה???
את החיים הקלים.. נטולי האתגרים. את המלאכים והשרפים שבכל שניה מזמרים, אלה שמקדישים אותו ומרוב יראה נשרפים. הוא לא מעוניין במי שמקיימים את רצונו ללא
ששמה טמונים חלומות שאיפות של שנים פתאום כך לאט מתגלים ורוצים כבר לפרוס להתפרס ולתפוש תשנים רק שבתוכם עומדים נצבים כשומרים מלאכים בבחירה של חופשית
אז נולדתי יהודייה. נו ו..? מה הלאה? מי אמר שאני רוצה וצריכה את הדרך הזאת? מי מבטיח לי שרק אם אקיים מצוות יהיו לי חיים
היי מקווה שאצליח להסביר את עצמי, אני באמת לא רוצה להישמע כופרת, אני פשוט רוצה להבין. מצד אחד ,תאוות זה אסור וצריך להתגבר עליהן וזה
כשהייתי קטנה הייתי מכורה לבזוקות. הן היו צבעוניות וקופצניות והייתי מקבלת מאבא שלי חבילות שלימות, יושבת ופותחת אחת אחת, ועד שלא ממצה מכל אחת את
אפשר לדעת הכל על הכל. אפשר להציץ ולראות ולהחשף למושגים ורעיונות וסגנונות של חיים,ובדיחות וכל מיני סולמות ערכים, בתוך הכף יד שלי , נמצא מאגר
חברה שלי כבר לא מה שהיא היתה קבענו להיפגש אני ראיתי ילדה אחרת לגמרי ילדה עם חצאית קצרה טייץ שיער פזור מלא איפור לובשת מלא

הי, רציתי לשאול, מי מחייב שזה שנולדתי למשפחה חב"דית זו הדרך שאני צריכה ללכת? מגיל קטן אנחנו מתחנכות על קבלת עול. אבל מגיע שלב שאני
אני מגיעה ממשפחה טובה ושמרנית מאד, בתיכון התחלתי להתחבר לבנות הפתוחות מבית ספרי, חברותי ומשפחתי כל הזמן הזהירו אותי שאני עושה טעות וכדי לי להתרחק
בפרק הקודם דיברנו על כך שהקב"ה נתן לנו אפשרות לבחור מה נהיה בעולם. אמנם, המצב הפיזי, הגשמי וכו' לא בידינו, אולם על הבחירות הרוחניות שלנו
בחירה חופשית היא נושא חשוב שהעסיק גדולים וקטנים בעולם כולו ובעם היהודי בפרט. ננסה ביחד לדייק את המושג בחירה.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
כל הזכויות שמורות לאיטי פרוס, תשע"ח.
עיצוב: סטודיו נחמי שלנגר איור: אלישבע מימון בניית אתרים: נטוורקינג – אתרים שעובדים בשבילך