שואה

שמרי במחברת

לא רשומה עדיין? הרשמי

אוי ווי

מה את חושבת על השואה? נגיד שמדברים על השואה או מזכירים אותה, מה זה מעלה בך? את אוהבת לקרוא ספרים על השואה? מסוגלת? יכולה להסתכל

להמשך קריאה >

מערבולת של כאב

אדמה אדומה ספוגה בדם. שמים אפורים מלאים דמעות. כוכב צהוב בוער בדממה וריח הכאב עוד נישא ברוח החלשה. העיניים כבר ישבו ואיתם נדם הלב השמש

להמשך קריאה >

רוצה להיכנע

והוא רק ילד קטן הולך בשביל בשקט לבד תר אחר אוכל להחיות את בטנו הרעבה שבוע שלם שלא אכל והוא לא יכול יותר הוא כבר

להמשך קריאה >

יהיה טוב

הוא אומר אל מול האויב, אל מול הרוע והגזירות פרח קטן, וחומל. עידוד זורק! כוח מזרים! לאלו אשר, התנכלו הנאצים פרח קטן, כמו התקווה. עלים

להמשך קריאה >

למה???

ילדה קטנה עומדת מרימה ידיים יש לה כל כך הרבה פחד בעניים מסתכלת ולא מבינה איך יכול להיות שאביה הגיבור על הנאצי לא הצליח לגבור

להמשך קריאה >

לכבודם

כל הנרצחים האלה, הי"ד איפה אני לעומתם כל כך הרבה סיפורים יש על ילדים שברחו מהגטו כדי להביא אוכל למשפחותיהם על אנשים שדאגו לאחרים כשכבר

להמשך קריאה >

יש עוד שואה

מדוייק? לא, הדעה הרווחת וכנראה גם הנכונה היא שיש עוד אלפי יהודים שאין לגביהם שום רישום. מדובר בטח בקירוב לשמונה מיליון ואולי אפילו יותר. אבל,

להמשך קריאה >

אש הגחלת.

כאילו עשויים ברזל, הורו הנאצים ימ"ש על ריכוז יהודים במחנות עבודה שמאוחר יותר יהפכו למחנות השמדה. שם, במחנות, ריח המוות כבר נישא באוויר. ואדי העשן

להמשך קריאה >

לזכור זה מחייב

אך עמנו עם הנצח מאמין תמיד לבטח שיש בורא לעולם. גם אם הוא נעלם. מיליונים שנרצחו מיליונים שצרחו וניצולים שלא שכחו— את כל הכאב והסבל

להמשך קריאה >

שואה

יש לי כמה שאלות, לא ממש קשורות, אבל לשואה אין חוק התיישנות… 1)יש לך או הכרת קרובי משפחה שהיו בשואה? אם כן מאיזה מחנות? 2)את

להמשך קריאה >

שואה

שואה היא הרבה יותר ממילה אחת. 4 אותיות, מספר על הזרוע. דמעות של גבורה ושל כאב. שואה היא יותר מצפירה אחת בשנה. ומטקס, ומטלאי צהוב

להמשך קריאה >

"כשהשלהבת עולה"

שנה שעברה העליתי לאתר לא מעט שירים… ונזכרתי בצפירה של יום השואה בדקלום שכתבתי על נערה בשואה והעליתי לאתר בזמנו. הזיכרון לא הרפה וחיפשתי את

להמשך קריאה >

אנחנו לא יודעים כלום..

עננים כבדים, אפורים התקבצו בשמים רוח מייללת בעצב טיילה ברחובות והרחובות שקטים, עצובים,דוממים. לא מספרים דבר על הזוועה שהשתוללה על פסיעות המגפיים שנדמו. נחלים של

להמשך קריאה >

משחק עצוב

בניינים מתמוטטים, אנשים נופלים "אבא אבא" אל אביו קרא "תראה הכל מפחיד ונורא" האב אל בנו הביט ובשקט לחש "זהו משחק מפחיד ולכן במתח אתה

להמשך קריאה >

זעקת הדממה

שמים, עצים, אדמה ורכבת אחת שנוסעת לאיטה על פסי הרכבת שנמצאים בנוף שאינו משתנה. שמים, עצים ואדמה. כמה זמן הם כבר נוסעים? יום? יומיים? שלושה?

להמשך קריאה >

דור ההמשך

ואני מחזיר לו בדיבור בעיניים, בלי שהחיילים יקשרו ביני ובין הילד ואז לשתיינו יהיה סוף מר. אני אומר לו ומסמן בעייני שעוד מעט כולנו נשתחחר

להמשך קריאה >

סבתא מאמי

עוד מהתקופה שמאמי היה בסה"כ אמא. אבל היא מאמי לגמרי. היא לא סבתא שלי. היא סבתא רבא. בת 92 לאורך ימים ושנים טובות. והיא זוכרת,

להמשך קריאה >

להתחלק בשמיכה?

לפתע, חיילים נכנסים. נכנסים וסופרים. 1.2.3.4.5.6. זורקים שמיכה. וממשיכים. האדם, מקבל את השמיכה באהדה. כמה הוא זקוק לה עכשיו. כל כך קר במחנה. הוא מתכסה.

להמשך קריאה >

כשהשלהבת עולה

כשהשלהבת עולה מאליה ואותיות נשמה מתפזרות לחשוב. מזוודה עם טלאים לרגליה ותמימות נדירה בעורקיה מודאגת. מנערת היד הפצועה הכואבת שטרם החלימה מאמש. היא עוד מחפשת

להמשך קריאה >

איזה סל אני בוחרת

מסופר על אישה אחת שהייתה רגילה בכל המובנים, לא מישהי מיוחדת, סתם כך נורמטיבית לחלוטין. רק בדבר אחד הייתה מוזרה – היה לה קטע כזה

להמשך קריאה >
גלילה לראש העמוד

תודה על נדיבות ליבכם!

כיצד תרצו לתרום?