רגשות

אֲנִי מַרְגִּישָׁה קְרוּעָה, שׁוּב נִשְׂרֶפֶת, אֲנִי כָּאן, לֹא מְוַתֶּרֶת.

אני לא יכולה כבר. פשוט לא יכולה להכיל את מה שיש ואת מה שאין. בעיקר את מה שיש בחוץ ואין בי בפנים.

כמה מציבות עוד אניח על הלב שלי- זכר לרגשות קבורים?

הרעד שעובר לי בגוף הלב שנשמע כמו תופים כולי בלגן רגוע ונעים סוער ומתון כולי צליל

כל הרגשות ברחו מאחורי חומה התחבאו רק אני איטית.

רגישותי נעלמה בשלהי הילדות מצאתי את עצמי רוב שכל טיפה רגש מגשרת בין ניגודים בתוכי באחרים בבית מקשיבה למה שיש לחיים לומר השכל שלי מעבד

בואי, ילדה, הסתכלי על השמים יחד איתי הביטי בכוכבים היפים שלחי אליהם חיוך ואני אשלח גם כך ננשום רוגע כך נרגיש אותי, אותך ואת שתינו

מָה שֵׁם הַכַּפְתּוֹר שֶׁמַּפְעִיל אֶת הָרֶגֶשׁ אֵיפֹה הוּא נִמְצָא

היא שקופה, אוורירית נגיעה קלה ומתפוצצת.

הָרֶגֶשׁ נָסוֹג, בְּמִין אֲדִישׁוּת כָּזֹאת. וְאָז הַכֹּל מִתְפָּרֵץ בְּחָזְקָה. צוּנָאמִי.

פוסעת חרש, במשעולי עירך ליבי. תרה אחרי רגש, הניבט מפניך זורם בקרבי.