סיפור

ארי פותח, נותן לה להיכנס. היא מניחה יד על המזוזה וצועדת פנימה, הם נכנסים לבית שלהם.

"כבה נרם של ישראל.. כ"ק אדוננו מורנו ורבנו האדמו"ר מטעמשרוב ירושלים.."

אני רועד במרכז הסלון. תוקע מבט בירח. הוא יפה.

החלטנו שזה לגמרי לא בסדר שאייל כבר לא בשרות

אתה לא נורמלי! אתה לא יכול פשוט לספר ? אתה עושה לי התקף לב עוד רגע!

מאז עברו כבר 37 שנים. היא אישה בוגרת, נשואה ואמא לשלושה ילדים

הם מגיעים טרופי נשימה ללובי שליד הטיפול נמרץ ומגלים שם כמובן את ההורים של ליבי

one day i felt a deeply need to write a story in english

תארזי מהר מה שאת יכולה, אנחנו עוזבים בדקות הקרובות את הבית

הַלֵּב יִפְצַח בְּמָחוֹל פָּרוּעַ וְלֹא יִקְרֶה שׁוּם דָּבָר

מותר להיות עצוב. וזה גם רגש, נכון?

עזורנה לי למצוא את הפוטנציאל שאולי מסתתר כאן

אתה כבר לא קטן ואומלל כמו שהיית כשהכרנו לפני שלושה חודשים

אני לא יודע אם אמא אוהבת משהו, בכלל. או מישהו.

השמש! אין שמש! אללי לי, למי אתפלל?

הכל התחיל כשהחלטתי שהשנה אני מנצחת בתחרות הכרוב השכונתית.

תפסיקי לכאוב, להתחרט, אין מקום לרגשות. רוצי!

חברה שלי שונאת לימודים, ותקופות מבחנים תמיד היו רוויות בתסכול ובדמעות

יעברו שנים, ואני אהיה רחוקה. אבל תמיד בלב פנימה, אני אשאר אני.

ממתי אתה משכים קום סתם ביום רגיל? מה אתם זוממים שניכם?

סגולה טובה היא לקפל את השרוולים במוצאי שבת

חזרתי מהלימודים. מלווה בעדת בנות פטפטניות שרחשו וקשקשו מסביבי. התקרבנו לבית. סבא גבריאל ישב שם. בפתח הבניין. הוסט המשובץ שלו חיפה על חולצתו החומה והמהוהה.

כשהייתי קטנה אבא לקח אותי לים. בוקר אחד הוא הופיע בחדרי, לבוש בחליפת הגלישה השחורה שלו.

אף אחד, לא רואה את היופי שלה, אף אחד לא רואה את שיער הזהב שלה

אתה נראה מדען משוגע עם השפם הגדול והלבן שלך. אתה זקן