נשמה

  דממה ממכרת. משכרת. חול. אין סוף דיונות מטביעות. שמים זרועי כוכבים מלטפים. הנשימה נעתקה ממני. מושלמים.   הרפיתי. נשמתי. הסתחררתי. צעיף של כוכבים עטף

תקחי משקפיים אם את לא רואה עד כמה העולם יפה

עם מצפון שלא ניתן להתכחש לקולו…

כל הזמן נופלת ואין לי כוח לקום מרשה לעצמי להכנס לאדישות ולא לצאת ממנה לעולם כלום לא נוגע כלום לא מזיז הולכת לישון שומעת שירים

ומלאכים גנזים ונסתרות עולמות וחיים שלמים. שעות ודקות בנסתרות עוברים סופרים בתופים ובמחולות. סדרות. של שדים

כולך מלוכלכת .. מלוכלכת בבוץ. למה? למה את מתעקשת להיכנס לביצה. הטובענית הזו? וכשאת סוף סוף מצליחה, לצאת ממנה.. את נכנסת שוב ושוב.

כל הנרצחים האלה, הי"ד איפה אני לעומתם כל כך הרבה סיפורים יש על ילדים שברחו מהגטו כדי להביא אוכל למשפחותיהם על אנשים שדאגו לאחרים כשכבר

כאילו עשויים ברזל, הורו הנאצים ימ"ש על ריכוז יהודים במחנות עבודה שמאוחר יותר יהפכו למחנות השמדה. שם, במחנות, ריח המוות כבר נישא באוויר. ואדי העשן

מניה שלעיתים עולה, ולעיתים יורדת. מניה ששואפת ללמעלה, ורק ללמעלה. מניה שכשהיא נופלת היא יודעת שזה זמני. רק זמני? גם כשהיא בירידה ומה שהיא רואה

אתן לא באמת עושות את מה שצריך באותו מצב או מקרה ואתן יודעות שבטוח או כמעט בטוח שלא צריך לנהוג כך.. אך בכל זאת שואלות

מה מסתתר מאחורי מעטפת האם יש שם תשובה בחלל? אם נסיר העטיפה נגלה התשובה? או שתתגלה אכזבה אם נקלף ההסתרים, יצופו הדברים או שיבלעו היטב

תפקידנו בשליחות לעזור לנשמות להקים משכן ולהדליק הלהבות מתוך שמחה ובזריזות כיאה למלאכה שכזו כבני ישראל בבניה, במדבר – בזמנו נמלא את משימתנו ובמהרה נזכה

בכל חיוך תמים מסתתר גם קומץ של אכזריות. וכל שמש מחממת, קרוב לוודאי שהיא גם שורפת.

שמש לכאן, ירח לשם והמון כוכבים הפזורים שם ה' הוא זה שיושב שם למעלה ומחליט על כל אדם ובריאה מתי מגיע סיום תפקידו בגיל ינקות,