המקום שלי
תועלת
לא מרשה לעצמי להפסיק לחשוב. כבר לא נעזרת. זה גמר להועיל מזמן.
זה פוסט גרוע. אל תכנסו.
אני פיצול אישיות. אני גרועה. אני דפוקה

תנו לצאת
תני לאנשים הלא נכונים לצאת כדי שהנכונים יוכלו להיכנס #משפטשאהבתי
מי אוהב?
תכלס כשאני שבורה וצריכה מישו ליד – אף אחת לא פה להושיט לי יד. הלב שלי שרוף ממזמן, מדמם בשקט, כזה קטן. למה

לוקחים לי ת'מקום
אם תשאלו אותי מה הדבר שהכי מתסכל אותי זה שתופסים לי את המקום. ולא בשולחן. שלוקחים לי את הנוכחות ויש סגנון מסוים של בנות שזה

כמים הפנים לפנים
היי, שכחתי משהו! מחפשת מהר את הפלא' שלי.. נו, איפה הוא?? דווקא עכשיו נעלם?! יופיי. מצאתי! שולחת מיד לחברתי הודעה: אני: "היי שאני, מה נשמע?

מתנה משמיים
נזכרת, חושבת עוברות שעות לבינתיים כועסת, בוכה, על אותן השנים שלא שמתי לב לביתי החמים שחיפשתי וחפרתי רק את הרע שלא התרכזתי בכל מי שנע
רוצה להיות מוגדרת
אני לא בכורה. אין לי את כל השליטה ולא נותנים לי מה שאני רוצה. אני לא הכי קטנה. לא מפנקים אותי בלי סוף בתור בת

אותו דבר
מאז איבד את עצמו בסבך של כולם. מאז נמעך ונמעכה אישיותו ומבעד לגלים של מחר ראו את אתמול. מאז נשפך והפך וברח, למקום אחר, לא
הֶרְגֶשׁ
האם המציאות של הסביבה צריכה להכתיב לי על אורח החיים? הממ, השאלה שנובעת מכך, היא איזה סוג של מציאות של הסביבה? היי היי, לא לעוף
מלכה, נמלה
כל מה שאני אחליט- כולם יעשו. אבל זה רק מרבע לתשע עד רבע לשלוש. אחרי זה אני צריכה לצאת, ולחזור למקום שבו אני אמורה להרגיש
יצור רצוי
9 בבוקר, רח' יפו, חנות צדדית, קטנה, מוזנחת, קוראים לה עודפים, מקום שאליו שולחים את הבגדים שאף פעם לא היו יפים, בחוסר סדר, ללא תשומת
חיה ושמה עצלן
עומדת שם באותה נקודה, ולא זזה. מתקשה להתנתק. עיניי נעות בין שון ללייזי, זוג העצלנים. איזה שם מכוער. כל כך לא מכבד. כאלה מתוקים. בא
זו אני
'אבל אמרתי לך חמש פעמים…!' מרגישה זרה. באמת. לא התכוונתי. גיחוך. תודה. ושוב התסכול. והראש האכול. ממחשבות, מכשלונות, ממלחמות. שמשאירות כאב ואכזבה. מגיחוכים, בדיחות, כעסים,
כדור קוצים
הגידו לי נא, אנשים, האם שמעתם על כדור הקוצים? הוא רך, כל כך פגיע, כל כך רגיש, מיוחד, צולל לתהומות ובקצה השמיים נוגע. אך לא
רק
רק לבית שלי אין ריח מיוחד רק ברחוב שלי הרעש לא מפריע רק בחדר שלי אין שום דבר מיותר רק לאנשי הארץ שלי אין מבטא
השניצל מתחת לגשר?!
לאה: השניצל. מצופה פרורי לחם ושומשום. לוהט, פריך ועסיסי. אם אפשר להגיד על שניצל "עסיסי".. לא סתם אומרים שהוא הכי טוב בכל תאילנד. זאתי מאתמול
המקום שלי
מביטה מתרוקנת צולעת על אבנים חלקות מבחוץ הן יפות צבועות תחתן תולעים שחוקות המקום שלי תמיד שם בשבילי לא בורח לא לוקח ממני כלום